אילת השחר/גיטין/יג/ב
ושכיב מרע אע"ג דלא אמר תנו נותנים. הנה מכאן דעשיית שליח לא בעי דיבור אלא דכל שמבינים רצונו לעשותו שליח סגי, ולכך בשכי"מ אע"ג דא"א לומר דכתבו הוי דיבור לענין שיתנו מ"מ מהני, ויש לעיין דלענין רצון לגרש הא בעי דוקא דיבור, וצריך לומר הא גיטך כמבואר לקמן דף ע"ח, והא דמהני בעסוקין באותו ענין ביאר בר"ן (קידושין דף ו') דמשום דסגי בדבור שאמר לפני זה, והנה לענין קידושין איבעי לי' בנדרים (דף ו' ע"ב) אי יש יד לקידושין, והקשה שם הר"ן מהא דאמרינן שם דעד כאן לא פליגי אלא לענין יד שאינו מוכיח בגירושין, כמבואר לקמן דף פ"ה, הרי דלכל הפחות יד מוכיח ודאי מהני, ולמה נסתפקו בגמ' שם, ותירץ דבגט הוי מעשה מוכיח ולכך זה מהני, ולפי"ז נמצא דלענין שרוצה לגרש דאינו מעשה יש להסתפק אי יד מועיל, וכאן באמירת כתבו אפילו אם נחשבנו יד הא אפילו יד ממש איבעיא ולא איפשיטא, ואיך מהני בשכי"מ בכתבו, ונהי דלעצם השליחות תסגי בלי דיבור, הא צריך ג"כ עי"ז להיות רצון המגרש לגירושין וע"ז הא לא ברור דמהני יד, וצריך דיבור ממש. וע"כ מזה דבעשיית שליחות נעשה השליח במקום הבעל א"צ כלל כבר רצון הבעל בשעת גירושין, ונהי דאם הי' נותן הגט בידה לא הי' סגי בלי דיבור של הבעל, וכן אם הי' רוצה שתתגרש אחר זמן צריך דיבור, ויד יהי' בעיא דלא איפשיטא, אבל כשעושה שליח דמצד דיני שליחות נהי' שליח לא צריך כבר כלום יותר וסגי בדיבור הא גיטך של השליח, אע"ג דהבעל לא אמר כלל דרוצה לגרש, [ועי' בקהלות יעקב סי' כ"ה דכ' דמה דס"ל לר"ל בקידושין דף נ"ט ב' דאם עשה שליח לגרש אינו יכול לבטל השליחות משום דלא אתי דיבור ומבטל דיבור, אע"פ שמ"מ חסר רצון לגרש, משום דכ"ז שעצם השליחות קיימת לא צריך רצונו כלל להגירושין, וזה קצת סיוע לשיטת הרמב"ם דגם בנשתטה הבעל יכול השליח לגרש מה"ת ואי"צ רצונו כלל בשעת גירושין, וגם הטור שחולק משום דסבר דמ"מ צריך שיהי' בר דעת].
ברא"ש כ' דהא דתיקנו מעמד שלשתן משום דהסוחרים שקונים סחורה ואין בידם מעות לשלם מעמידו אצל בעל חובו ואי"צ להמתין עד שיקנה להם בקנין, ואף קנין לא הי' מועיל לקנות הלואה. ויש לעיין דהא כשנשאר חייב עבור סחורה יכול לגבות מלוה של הקונה מדר"נ, ואפי' להפוסקים בסי' פ"ו דמצד דינא דר"נ אינו יכול לגבות אם יש נכסים ללוה דידיה, ובנידו"ד צריך לגבות קודם מזה הקונה, מאי איכפת לי', ואולי משום שזה טירחא בשבילו דכדי לגבות מהשני יצטרך קודם לטרוח לגבות מהראשון, וכשב"ד יראו שאין ללוה נכסים רק אז יוכל לגבות מהשני, ועדיין יש לעיין אם יתחייב אל המוכר שיגבה החוב הזה בעד הסחורה אם יכול לגבות ממנו, כיון דהתנה שמתחייב לו החוב הזה, דבקצוה"ח (סי' ר"ג ס"ק ד') מבואר דאם בעד חפץ התחייב דבר מיוחד, צריך ליתן לו הדבר המיוחד, וא"כ כשמתחייב הקונה בעד הסחורה החוב שיש לו על הלוה דידיה, יוכל לגבות מהלוה, אבל נראה דיכול להתחייב דבר ששייך להקנות, אבל מלוה דא"א להקנות א"א ג"כ שמשיכת הסחורה תעשה התחייבות מיוחדת ע"ז, וישאר רק כתמיד דיצטרך קודם לגבות מהלוה, ולכן אם הרא"ש ס"ל דבאיכא נכסים ללוה לא גובה מבע"ח דידיה, שפיר הוצרכו לתקנת מעמד ג', עוד העירוני שאין רוצה המוכר לסמוך ע"ז, דהקונה יכול עדיין לגבות חובו מהלוה ויעכב הממון לעצמו, ולכך הוצרכו לתקן שיהי' קנין. עוד נראה נפק"מ דאילו מטעם התחייבות אליו הא לא יפטר הקונה מהמוכר עד שיגבה המוכר את הכסף, משא"כ כשנותן לו במעמד ג', הרי בזה שהקנהו כבר נפטר הקונה מלשלם, אלא דדבר זה תליא בפלוגתא, כמו שהביא הר"ן בסוגיא דגינאה לקמן בדף י"ד, דלהרי"ף כך הדין כשהממחה כבר נפטר, אבל הביא בשם ר"ת ורב האי גאון שכ' דאינו נפטר אלא א"כ פטרו בפירוש.
נעשה כאומר לו בשעת מתן מעות שעבדנא לך לדידך ולכל דאתו מחמתך. חזינן דמ"מ מהני רק באומר תנהו במעמד ג' אבל באומר ללוה גרידא לא הוי אתי מחמתך. וצריך טעם דמאי נפק"מ, וע"כ משום דעשה קנין וכיון דאין זה קנין אלא מחמת הלוה דהשתעבד א"כ כ"ז שלא תיקנו דמעמד ג' קונה אין כאן אתי מחמתך, ושוב יקשה איך זה קונה כיון דאין בעין מה לקנות. וברשב"א ביאר דזה רק תקנ"ח אבל כיון דאם הי' אומר הי' מהני אז תיקנו שיהי' כאילו התנה, ועי' ברמב"ן דכתב דרק בנותן בפניו להמקבל סמכא דעתי' דלא יחזור הנותן לכן משעבד עצמו להמקבל משא"כ בנותן שלא בפניו, ולפי"ז גם לרש"י יש לומר כן.
אלא מעתה הקנה לנולדים. אבל מה שמועיל לאלו שבשעת הלואה היו פחותים מצרור וזורקו לא הי' קשה לי' איך יכול להתחייב אליהם, והנה לכאורה כל מה דמהני להשתעבד אליהם ע"כ הוא מדין עבד כנעני, והנה אם דין עבד כנעני הוא מדין שליחות שפיר מהני לזכות בשבילם, דזכין לקטן, אבל לפי מה שכ' הקצוה"ח (סו"ס קצ"א) דאינו מדין שליחות וזכיה, ולדבריו צ"ל דהוא מתחייב ישר אל הקטן, א"כ איך מהני, דהא לפחות מצרור וזורקו לא מהני אפילו דעת אחרת מקנה, וא"כ לא רק מנולדים יכול להקשות אלא אפילו מקטנים פחות מצרור וזורקו, אמנם לפי מה שכתבו התוס' ד"ה לדבר, לכשאתגייר שפיר מצי להקנות והוי רק כדבשלב"ל ולא כלדבר שלא בא לעולם, אע"ג דעדיין אינו ראוי לקנות, ה"נ כאן לא קשיא מקטנים, אלא דלפי"ז התוס' היו יכולים להכריח החילוק בין איתנייהו לליתנייהו כלל בעולם, מהא דלא מקשה רק מנולדים ולא מקטנים בשעת ההלואה, אלא דאפשר דכיון דהם בני קנין ע"י שזכין לקטן, אע"ג דאי אפשר להשתעבד להם ישר לא הוי כבר כמו מקנה לדבר שלא בא לעולם, כיון דאפשר לזכות להם והוה רק כמקנה דבר שלא בא לעולם, ולכך לא יכלו להכריח מהא דלא מקשה מקטנים כיון דרצה לנקוט דלדבר שלא בא לעולם גרע מדבר שלא בא לעולם, דלדבר שלא בא לעולם אפילו לר"מ לא מהני, לכך מקשה רק מנולדים דלא שייך להתחייב להם כלל.
שעבדנא לך לדידך ולכל דאתו מחמתך וכו' אבל לדבר שאינו בעולם לא. ובתוס' מבואר דלר"ן יכולים להקנות לדבשב"ל. יש לעיין דאיך יהי' מעשה קנין כגון כאן דאיך משתעבד, ע"כ דזה המלוה שלוקח השטר הו"ל כאילו זוכה בעד אלו שהשטר יגיע אליהם, וא"כ נהי דמקנה לדבשלב"ל אבל הא איך יהי' מעשה קנין הא אין כאן כלל למי שיזכה בשבילו, וגרע ממה דזכין לקטן מדרבנן, דכאן הא אין עדיין כלל שום אדם שיהי' שייך שיזכה בשבילו [והא דמהני מזכה לעובר, חדא דמיירי בשכי"מ דדבריו ככתובין ואי"צ מי שיזכה בעדו במעשה קנין, והב' לכל הפחות יש עובר], ובשלמא לאחר שמתגייר יש כאן אדם ששייך לעשות מעשה קנין אע"ג דאין בכחו לעשות קידושין.
רש"י ד"ה מאי טעמא במלוה קנה הא ליתא בעינא דלקנייה. ועי' בקצוה"ח (סי' קכ"ו ס"ק ג') דביאר דבשאר דברים מצינו קניינים לכך מהני נמי מעמד ג', אבל בחוב דליתא ברשותו הוי קשה לגמ' איך מהני. והנה אפשר לפרש בתרי גווני, חדא דהוה ס"ל דמלוה אינו דבר הנקנה, או משום דאין על מלוה מעשה קנין שיוכל לקנות, ובקצוה"ח (סי' רנ"ג ס"ק י"א) הביא דלרש"י בכתובות (דף נ"ה ע"ב) דס"ל דאפשר לקנות מלוה אגב קרקע, מ"מ לא מהני לחודיה לקנות, ולזה פריך איך מועיל לקנות המלוה ע"י מעמד ג', לפי"ז לרש"י וסייעתו דס"ל דמלוה נקנית אגב קרקע אי אפשר לפרש דמלוה לא שייך בה קנין, אלא דלא מצינו שיועיל ע"י קנין במלוה לחודי' דרק מצינו כשנקנה אגב קרקע [וכן צריך בהכרח לפרש לפי מה שכתב בחי' רבינו חיים הלוי פכ"ב מהלכות מכירה דבחוב שייך קנין אלא דחסר במעשה הקנין], וצע"ק מה נפק"מ דסוף סוף הא חזינן דשייך בזה קנין.
עוד צריך ביאור בדברי רש"י לפימש"כ שם כתובות נ"ה ע"ב דכל החסרון דהלואה אינה נקנית בחליפין, הוא משום דאין מטבע נקנה בחליפין, וכיון דמטבע פקדון נקנה במעמד ג', מאי הוה קשה להגמ' כיון דההלואה אין בה שום חסרון אלא מחמת מטבע, א"כ מאי בעי טעמא מאי ולמה לא יועיל מעמד ג', כמו דמהני לקנות פקדון מטבע במעמד ג', ואפשר לומר דקנין חליפין הא אין פעולת הקנין בעצם הדבר הנקנה, אלא המעשה הקנין הוא בסודר, וע"י זה קונה את שכנגדו, ואפי' קנין אגב אין פעולת הקנין בהמטבע או ההלואה ולכך מהני, ומלוה דלא מהני הוא רק משום דעל מטבע לא מהני חליפין, אבל מעמד ג' דהוי כמו שהלוה זוכה להמקבל לענין זכיה בשביל השני, והוא כמו שבמה שמחזיק בידו זוכה לעצמו ה"נ זוכה לאחרים, ובדבר שאין בו ממש לא שייך לקנות באחיזתו לעצמו ולא שייך נמי לקנות לאחרים, ואע"ג דתוס' דף י"א ב' ד"ה כל כתבו דאף במופקד ביד אחרים מ"מ מהני, אפשר דרש"י יסבור כרשב"ם ב"ב דף פ"ה דמקום החפץ שאול להמפקיד נמצא דזה תמיד שאול להנפקד הראשון. היינו דאם הנפקד הראשון הפקיד אצל אחר הרי המקום של הנפקד השני שאול להנפקד הראשון והרי נמצא ברשותו וזוכה בשביל מי שהמלוה אומר לו לזכות, גם אם רש"י יסבור דמעמד ג' לא מהני בע"כ של הנפקד או של הלוה, הרי ע"כ דזה רק מהני משום דתיקנו דהנפקד או הלוה כאילו זוכה בשביל האיש שהמלוה אומר ליתן לו, ורש"י יתכן דס"ל דלא מהני בע"כ של הלוה דלא כל הראשונים ס"ל כר"ת דכתבו התוס' ד"ה גופא בשמו ובשם ריב"א דמהני אף בע"כ, וא"כ כל מה דמהני הוא משום דכאילו הלוה זוכה בעד האיש שהמלוה רוצה ליתן. נמצא דמה שרש"י הוצרך לטעם דלא מהני קנין חליפין על ההלואה מחמת דאין מטבע נקנה בחליפין, משום דחליפין לא צריך לעשות מעשה קנין בגוף הדבר הנקנה ולכן הי' שייך שיועיל גם על ההלואה, אע"ג דאין לו ממשות, וכן מהני ג"כ אגב קרקע מה"ט, כיון דבין כך אי"צ מעשה הקנין בגוף הדבר, אבל כל שענין הקנין שבו משום שעושה מעשה בגוף הדבר הנקנה, בודאי לא שייך זה בהלואה, ולכך שפיר מקשה איך מהני בהלואה מעמד ג', דבפקדון מטבע מקרי שפיר עושה מעשה בגוף המטבע ע"י אחיזתו של הנפקד, משא"כ בהלואה איך יועיל הא לא שייך שאוחז את זה בשביל המקבל.
והנה לכאורה נגענו בהשאלה אם קנין אגב הוא במעשה החזקה שעושה בהקרקע מהני לקנות המטלטלין, או דהוי מעשה קנין גם על המטלטלין, ואם נימא כהצד השני, לכאורה הא מהני אפילו לקנות הלואה באגב, אע"ג דצריך לעשות קנין בגוף המלוה, אמנם נראה דאף דאם נימא דהוי כעושה מעשה הקנין על המלוה, היינו דהדין אגב עושה כאילו הי' קנין המועיל, דהא במציאות אף אי נעשה המעשה עדיין למה יועיל הא לא מהני חזקה על מטלטלין, וע"כ דזהו דין אגב דהדין אומר כאילו הי' קנין המועיל, אבל מעמד ג' דיסוד דינו הוא מעשה קנין בהדבר, והיינו דבפועל פועל ובמציאות עושה קנין, וע"ז תמה דאיך שייך מעשה בפועל במלוה לקנותה.
רש"י ד"ה משעבדנא. מהשתא לכל מאן דאתי מחמתך. וכן משמע בר"ן דהביא משם הרמב"ן להקשות איך מהני להשתעבד לההוא כיון דזה יבורר אח"כ ואנן פסקינן דאין ברירה ואם נימא דמשתעבד להשני מן אז הא כה"ג אינו תלוי בדין ברירה, כמו שהוכיחו מב"ק דף ס"ט דבאומר כעת שיחולל לכשיהא נלקט אי"ז צריך לברירה, ומשאר דוכתי, דאם בשעה שיחול הדבר כבר מבורר אז אינו תלוי בדין ברירה. ויש לעיין למה לא נימא דכונתו דישתעבד להשני משעה שיקנו לו ע"י מעמד ג', ואע"ג דלפי"ז יכול לפני זה לחזור ולומר דאינו רוצה להשתעבד לאדם אחר, איה"נ ובודאי גם אם בשעת הלואה יאמר דאינו רוצה להשתעבד לכל מאן דאתי מחמתי' יועיל, ובכ"ז לא קשה דדין מעמד ג' הא יש בכל הלואה, חוץ מהלואה שהתנה שאינו רוצה להשתעבד, וזה הא לא מצוי, וה"נ ודאי אינו מצוי שלפני שיקנה במעמד ג' יאמר דמתחרט על מה שהתנה להשתעבד לכל מאן דאתי מחמת המלוה, וגם לכאורה הא בודאי זה מתנאי המלוה דהלוה יסכים, וא"כ אם יחזור יצטרך תיכף לשלם חובו דנמצא דלא הי' הלואה אדעתא דהכי ומה דהשתמש הי' בגזל אצלו ומשו"ה יהי' בהכרח אסור לו לחזור, ובפרט להני דס"ל דגם בשעה שאומר לו במעמד ג' דמהני הוא רק בהסכמת הלוה, והר"ן ג"כ הכי ס"ל, א"כ בודאי היינו יכולים לפרש כונתו דמשתעבד מההיא שעתא ואז לא יקשה כלל מברירה, משמע מזה דלא שייך שבעד דבר א' ובעניננו זה בעד נתינת ההלואה יחול עליו השתעבדות על ב' סוגים, היינו א' להמלוה וזה יהי' עד שימסור להשני ומן אז יהי' משועבד לזה דאתי מחמתיה. ועי' במש"כ מזה בב"מ דף ל"ג ע"ב דמהגרעק"א משמע דשייך, ומהריטב"א וכמה דוכתי רצינו להוכיח דלא מהני כה"ג.
והנה מסוגיין משמע דגם לנולדים הי' מהני מעכשיו להשתעבד אם הי' מהני להקנות לדבר שלא בא לעולם, דלכן פריך רק מחמת דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם, דלולא זאת הוי מהני להשתעבד, ואע"ג דלא שייך שמי שלא נולד עדיין יהי' לו כבר מי שחייב אליו, מ"מ מצד הלוה יש כבר ענין השתעבדות לזה שיולד אח"כ, וצע"ק איך זה יועיל.
תוד"ה תנהו. דבמעמד שלשתן אינו יכול למחול. יש לעי' דלרב ושמואל דמלוה ע"פ אינו גובה מהיורשים, א"כ לא נאמר כלל דין שיעבוד נכסים במלוה ע"פ, וכיון דרוב הראשונים הא נקטו כשיטת ר"ת דכל מה שמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול, הוא משום דרק שיעבוד נכסים נקנו ללוקח ולכן המוכר יכול למחול ונשאר אצלו שיעבוד הגוף, עי' ברא"ש ור"ן שם, וא"כ לאלו דמפרשים דאם אינו גובה מלקוחות ויתומים אז מה דגובה ממנו קרקעות ג"כ אינו מדין שיעבוד, דכל דין שיעבוד בוטל, ואפי' למ"ד שיעבודא דאורייתא וכ"ש למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא, א"כ מדמהני קנין מעמד שלשתן על מלוה ע"פ, ע"כ התקנה היתה שיקנו את שיעבוד הגוף, דהא אין כלל שיעבוד נכסים ובודאי לא שייך שיועיל מחילה, וברא"ש משמע כאן דכמו שתיקנו שיעבוד נכסים תיקנו בשביל תקנת השוק שיקנה גם את שיעבוד הגוף, ולכאורה לא צריך לזה, דלרב ושמואל דאיירינן אליבייהו ע"כ כל התקנה היתה רק על שיעבוד הגוף. וצריך לומר דהוצרך לדידן, דפסקינן דגובה מן היורשין, וס"ל בזה כרב דמהני במלוה, ומ"מ לא יועיל מחילה מחמת דתיקנו שיעבוד הגוף, אבל להנ"ל לכאורה זה מוכרח דלרב דהוא מרא דדינא ע"כ היתה עיקר התקנה שיעבוד הגוף.
בא"ד. ואמאי לא מסיק ואי בעית אימא לכו"ע קנה במלוה אפילו מלוה ע"פ ובאשה סמכה דעתה פליגי. והנה לכאורה בקידושין אם מהני צ"ל דעצם החוב היא קונה, דאל"ה אלא דנותן לה אפשרות לגבות את הממון, א"כ אין זה כסף של הנאה, וכשמקדש בחפץ אינה מקודשת אלא אם קונה את עצם החפץ, כדמבואר בההיא דמקדש בקדשים קלים למ"ד ממון גבוה הוא, כיון דעצם הקק"ל אינה זוכה אע"ג דיש לה הנאה אינה מקודשת, וכמש"כ התוס' בקידושין דנ"ב ע"ב, וע"כ דעצם החוב נקנה לאשה, וא"כ ודאי לא שייך למחול.
וכן יש לעיין למה שכתב הר"ן דבנתן למלוה שלו לשלם חוב שלו במה שמקנה לו ע"י מעמד שלשתן חוב ע"פ שיש לו על הלוה, דמ"מ לא נפטר ע"י זה מהמלוה שלו, דיש להמלוה זכות לגבות ג"כ ממנו, אע"פ שכבר הקנה לו במעמד ג' את החוב שיש לו על חבירו ורצה מזה גובה ורצה מזה גובה, והרא"ש כתב דמ"מ לא יתבע תחילה את הלוה, עי' ביש"ש (סי' ל"ב) דהביא כן תשו' הרא"ש, ולכאורה חזינן מזה דלא עבר עצם החוב אליו אלא רק האפשרות לגבות, ועצם החוב עדיין שלו, ולמה תתקדש אם סמכה דעתה, אמנם לא דמי כלל להתם דאין לה כלל זכות בעצם הקדשים רק הנאה, אבל כאן דהיא זוכה לכל הפחות איזה זכות לגבי גוביינא, מקרי שפיר דקבלה חפץ, דהחפץ הוא כזה דזהו הזכייה ששייך בי', ושפיר שייך לקדש בזה.
בא"ד. דהוכיחו דבמעמד ג' אינו יכול למחול. ובחת"ס הביא דהש"ך (חו"מ סי' קכ"ו ס"ק י') והחלקת מחוקק והבית שמואל פסקו דאע"ג דאינו יכול למחול ואפילו קים לי אינו יכול לטעון, מ"מ אם קידש אשה במה שנתן לה במעמד ג' הוי ספק קידושין דלמא מהני מחילה ולא סמכה דעתה, והק' בחת"ס דאפילו אם אליבא דאמת מהני מחילה מ"מ הא היא סמכה דעתה דב"ד יתנו לה החוב.
ואפשר דבעינן שסמכה דעתה שתקבל עפ"י דין האמיתי, וכיון דלגבי זה הוי ספק הרי"ז על הצד דמהני מחילה כאילו תגבה בגזילה ולא מהני סמיכת דעת כזה.
תוד"ה במעמד שלשתן קנה. ועוד דבדיניהם דיינינן לי'. יש לעיין דאם כיון דבדיניהם קונה הוה ממש קנין או שבדיניהם עושה שמגיע לו זה, אך אינו שלו עדיין, ונפק"מ אם כל זמן שלא קיבל הממון אינו יכול לקדש בזה אשה, להצד דאפשר לקדש במלוה ע"פ, עוד איכא נפקותא דאפשר דהגוי יכול עדיין לגבות חובו מהלוה, אלא דיהי' מחוייב ליתן זה להישראל, ומקום הספק דהא אין אנו דנין מצד דינא דמלכותא דינא, אלא דלישראל יש דין זכות למה שבדיניהם אבל אין לו קנין בזה, ואם נימא הכי נמצא דיש חילוק גדול בין שתי הטעמים, דלהטעם דאם ממונו של ישראל הפקיעו ע"י מעמד ג' וכ"ש של עכו"ם, לפי"ז קונה ממש ואין הגוי יכול כלל לגבות חובו שהרי כבר הקנה במעמד ג', משא"כ להטעם השני לא נפקע עדיין כח הגוי מלגבות חובו, אלא דהישראל ג"כ יכול לגבות חובו מהלוה, ואולי יכול לתבוע את הגוי בדין שלא יגבה מהלוה ומחמת זה יכול הלוה להשמט מלשלם להגוי, אבל מ"מ אם גבה לא יוכל הישראל לגבות עוד פעם.
תוד"ה לדבר. דהא קתני לאחר שאתגייר לאחר שאשתחרר דמקודשת. הנה לפי שיטת הר"ן (בנדרים דף ל') דבקידושין דכתיב כי יקח אז האשה בכלל לא מקנה עצמה לבעל דאם היא היתה מקנה עצמה להבעל אז אין זה כי יקח, אלא דעושה עצמה כהפקר פי' דנותנת לו שיקנה אותה אבל אין מצידה שום מעשה קנין, א"כ צ"ע מאד איך יועיל לאחר שאתגייר, דהא הוא עדיין כלא בא לעולם, ואיך שייך שיעשה מעשה קנין והיא הא אינה עושה שום פעולת הקנאה, ואיך הבינו התוס' דיועיל קידושין כאלה.
אמנם גם אם נימא דלא ס"ל כהר"ן אלא דהיכא דיש התחלת מעשה לקדש מצד הבעל מהני מה שהיא מקנה עצמה אליו ואין בזה חסרון כי יקח כיון דהתחלת מעשה הקנין בא ממנו, נמי צ"ע איך יהי' נחשב התחלת מעשה קנין מצד מי שלא בא לעולם, וע"כ דגם בקושיתם ידעו דכיון דלגבי שאר דברים שייך בי' מעתה, אז אפי' לגבי קידושין מקרי התחלת מעשה קנין אע"ג דהוא נקרא לא בא לעולם, ותירצו דיש לו דין בא לעולם קצת ולכן שייך כבר לומר דיש כאן מעשה קנין שיועיל לאחר שיתגייר.
והנה ע"כ צ"ל דגם להר"ן דהיא אינה עושה שום הקנאה, מ"מ יש כאן איזה דבר ששייך לקרוא זה איזה מעשה, דהא לפי האמת איך מהני לקנות לאחר שהיא תתגייר או שהוא יתגייר, דאם אין כאן שום דבר שאפשר לקרוא לזה מעשה איך יועיל אח"כ להתקדש, וע"כ דזה שעושה עצמה כהפקר הוא מעשה שאפשר לומר שמעשה זאת תועיל אח"כ אחרי שתתגייר או שהוא יתגייר. וכן יש לדייק מהא דמהני קידושין לאחר ל' וזה ע"כ דמשוי נפשה הפקר על לאחר ל', ואם זה לא מעשה כלל מה שייך שיועיל זה לאחר ל', וע"כ דזה ג"כ איזה דבר שזה בגדר מעשה אלא שזה לא ענין הקנאה, אבל יש כאן איזה מעשה ששייך שיועיל לאחר זמן.
בא"ד. יש לעיין אם יקנה משוטה או ימכור לשוטה קרקע שתהי' שלו לכשיתפקח, דלכאורה כיון דכעת הוא לאו בר דעת לא שייך כלל לומר דעשה מעשה קנין, וא"כ איך יש צד דיוכל להקנות לדבר שלא בא לעולם הא אין חסרון דבר דעת גדול מזה, דהא מי שלא נולד אינו בגדר בר דעת, ולאלה דס"ל דדעת אחרת מקנה אפי' למי שאינו בר דעת אתי שפיר, אבל להפוסקים דבפחות מצרור וזורקו אגוז ונוטלו לא מהני להקנות אפילו אם דעת אחרת מקנה אותו, איך אפשר להקנות לכשיהא נולד, דהא כעת מקנה למי שאינו בר דעת כלל.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |