אילת השחר/גיטין/טו/ב

אילת השחר גיטין טו ב

דף ט"ו ע"ב

תוד"ה אני הוא. נעשה כנוגע בעדותו. והנה דבריהם צ"ב דהא כיון דנגיעה כזאת אינו פוסל מה מהני לפסול בצירוף הסברא דאו כולו בקיום הגט, דהא גם ע"ז קשה מי איכא מידי דאילו אמר בפני נכתב כשר ואם אומר אני עד שני פסול, עוד יש לעיין הא האשה עצמה מביאה גיטה ואומרת בפני נכתב ואין לך נגיעה גדולה מזו ומ"מ כשרה ולמה כאן יפסל להעיד, כן יש לעיין להפוסקים דפסול נגיעה משום קרוב ואינו משום משקר, א"כ למה נגיעה גרע מיתר הפסולין דהכשירו.

ובעצם הדבר דאני הוא עד שני פסול, לכאורה לרבי דס"ל כתובות כ"א דעל כתב ידן הן מעידין יתכשר, דהא בעצם אינו נאמן על כתב ידו רק עם עוד א', וכאן דע"י שהוא שליח האמינוהו והו"ל כולו בתקנ"ח, א"כ אע"פ דשייך נגיעה מ"מ נגיעה לבד לא סגי לפוסלו כמש"כ התוס', אלא בצירוף הסברא דאו כולו בקיום הגט א"כ כאן דהוי שפיר כולו בתקנת חכמים יהא נאמן, וע"כ רק לרבנן פסול היינו דבעצם יש הטעם דאו כולו בקיום הגט, אלא דיש להקשות מי איכא מידי דלא יתכן שזה יהי' יותר גרוע, ע"ז מהני כיון שיש צד להאמין יותר בפני נחתם מבאומר אני עד שני דיש קצת נגיעה לכן פסלינן, ולפי"ז לא יהי' קשה מאשה, דבאמת כאן הכשירו נגיעה, אלא דאם יש נגיעה אז שייך הסברא דאו כולו בקיום הגט, אלא שקשה למה הוצרך לומר דאין כאן נגיעה גמורה דהי' יכולין לומר דאע"ג דהוי נגיעה ממש, מ"מ אי לאו טעמא דאו כולו בקיום הגט הוי מכשרינן לי' כמו באשה עצמה מביאה גיטה.

ואפשר לעיין דהנה בעצם יש להאשה מיגו דתאמר שקיבלתו ונתגרשה דאז מותרת בלי אמירת בפני נכתב, אלא דיועיל ערעור הבעל, וזה הא לא מצינו נגיעה, דהא אם הבעל לא הי' מתנה התנאי שתאמר בפני נכתב והיתה מתגרשת תיכף לא מצינו דיש נגיעה לומר בפני נכתב כדי שלא יועיל ערעור, וכל הנגיעה עצם היתר הנישואין, וע"ז הא יש לו מיגו ואין כאן נגיעה כלל, משא"כ להעד הוי נגיעה שתתכשר ותועיל עדות חתימתו, ולענין נגיעה מבואר בב"ב דף מ"ז אם כעת אינו נוגע לו אינו פסול, הרי דיש לחלק בנגיעה וה"נ כל הנגיעה שהוא יערער ונגיעה כזאת לא החמירו. ועדיין לא מתורץ למה פוסל נגיעה להסוברין דזה פסול כקרוב.

לכן נראה דנגיעה דעד שאני, משום דאשה עצמה וכן כל קרוב דמעיד לטובת קרובתו שתוכל להנשא התירו כיון דסוף סוף הוא לענין שתנשא שע"ז הקילו, אבל כאן בשליח דהנגיעה הוא שיהי' עדותו מועילה, ועל פסול נגיעה שיהא עדותו מועילה לא מצינו שהקילו להאמין אפילו בעדות בפני נכתב ובפני נחתם אע"פ שכל פסולו הוא מדין קרוב, ולכן מתורץ דאם הי' פסול נגיעה ממש לא הי' מתכשר כלל אף בלי הטעם דאו כולו בקיום הגט או כולו בתקנ"ח.

ואין להקשות כיון דלרבנן על מנה שבשטר הם מעידים, א"כ כשאומר אני עד שני, היינו דמעיד כעת שהבעל כתב הגט ושלחו על ידו לגרש, ואיך זה יועיל דהא הו"ל כאומר אני ראיתי שחתם עד אחד וגם אני יודע שרוצה לגרש על ידי דודאי אין זה כלום, דהא כל פעם שמביא הגט הא הוא אומר שהוא שליח ושהבעל רוצה לגרש ומה מוסיף באמירתו דהוא עד, והנה באמת יקשה בכל קיום כיון דמעיד על מנה שבשטר א"כ איך יגבה ממשעבדי, וע"כ צ"ל דכן הוא תקנת קיום דאומר על מנה שבשטר ועי"ז מתכשר השטר ה"נ כאן [עימש"כ בזה אילת השחר כתובות דף כ"א א']. (מהדו"ק)

לא צריכא דאיכא משקה טופח וכו' אינו חיבור. חזינן דזה ברור דאם אינו חיבור לא מהני, ולכאורה הא כאן השאלה אי הוי כטהרה לחצאין או לא, א"כ אם משקה טופח דין מים עליו והוא יכול לטהר למה לא יטהר עכשיו ביחד עם המים ששפך עכשיו, שנמצא שהי' נטילה על כל היד ועכשיו יטהר כל היד, בשלמא אם כבר ניגב אין להם דין שיטהרו, אבל המים האלו למה לא נימא דדין מים עליהם, וכי מפני שאין להם דין חיבור זה עושה שאין להם דין מטהר. ואין לומר דזה כלל לענין טהרה מלבד מה שיטהר בבת אחת מוכרח להיות דין חיבור על המטהרים, דהא כ' הגר"א (סי' ר"א ס"ק ה') דטעם מה דלא מהני מקוה אלא באשבורן משום דכשזוחל הו"ל קטפרס ואינו חיבור ואין כאן שיעור מ' סאה משא"כ מעין מטהר בכל שהו, א"כ נמצא דכשטובל במעין כל כלשהו מטהר חלק מהגוף, ומ"מ כיון שכל הכלשהויים ביחד מכסין כל הגוף הוי שפיר טבילה כיון שכל א' מצד עצמו יש לו כח טהרה, א"כ גם כאן למה לא יטהר כיון שכל א' הא אין בו החסרון מפני שאין בו השיעור הראוי לטהר אלא מפני שאינו מכסה כל היד ולמה לא יועיל, ואם כי נוכל לומר כי הגמ' עדיין לא ירדה להסברא דתלוי בעצם הנטילה, והגמ' למדה דתלוי רק בחיבור, מ"מ הא גם למסקנא נשאר להלכה דרק טופח להטפיח הוי חיבור מחמת דהוי בעיא דלא איפשיטא, ולמה לא נימא להמסקנא דהבעיא תהי' גם בטופח גרידא, דנהי דלא הוי חיבור מ"מ זה מטהר, ואי משום דפשיטא להגמ' דטופח הוי כנגוב, א"כ אין צ"ל משום דמשקה טופח לא הוי חיבור, וסברא זאת דלמשקה טופח אין כח טהרה לא נזכר בגמ' [וצ"ע בחי' ר"ח הלוי הל' טומאת אוכלין דביאר דמה דמשקה טופח אינו חיבור היינו דאין לו דין משקה, אבל מרש"י לא משמע כן]. (מהדו"ק)

תוד"ה הנוטל. וי"ל דקסבר הש"ס דאין חילוק דמסתברא דאי בזו אחר זו לא מהני ה"ה דבבת אחת נמי לא מהני אפילו שתיהן בנטילה יד זו מכלי זה ויד זו מכלי אחר. הנה לכאורה הי' סגי לומר דלא מהני אחת בנטילה מכלי וא' מן הנהר דהם שני סוגי דיני טהרה, אבל למה להם לחדש עד כדי כך דלא מהני אפילו משני כלים אע"ג דשניהם דין טהרת נטילה, אבל נראה דדוקא הוצרכו לזה, דהנה לקמן מספקינן בב' מיני טהרה כגון בחציו בטבילה וחציו בנתינה, הרי דאותו גוף מספקינן דאפשר ליטהר ע"י ב' מטהרים, וכן בחציו בביאה וחציו בנפילה דהם שני אופנים שנטמא אותו גוף, וא"כ אינו דבר פשוט כל כך דלא יועיל גם שני סוגי מטהרים אפילו על אותו יד, דכמו דמהני שני סוגי טהרה על אותו גוף ה"נ יתכן דיועיל על אותו יד, ולכן כתבו דלא מהני בשני כלים, והיינו דאין הטעם מחמת דהם שני אופני טהרה, ואם לא הי' דין דצריך נטילה דוקא מכלי ובכח גברא, אלא כל שעבר על ידו מים נטהר, דאז לא הי' שייך לחלק בין כלי לכלי כיון דאין דין הטהרה תלוי בהכלי, ומה לי כלי א' או שנים, ורק כיון דיש דין דבעי דוקא כלי ומכח גברא, זה סברא דלא יצטרף כח הטהרה, ואפשר לפי"ז דיד א' בנהר ויד א' במקוה הי' מהני אם הי' בבת אחת, וכל מה דפשוט משום דמהני לצרף דין הצריך כלי, דאז כח הטהרה הוא בכלי, והי' מקום לומר דצריך כלי אחד, ואם בכ"ז מהני ה"נ יועיל בזה אחר זה, ולכן בחציו בטבילה ובנתינה אע"ג דבעי בבת אחת, מ"מ כיון דגם בנתינה הא לא בעי דוקא נתינה מכלי א', גם לא צריך דוקא כח גברא, אלא כל שנפלו עליו ט' קבין נטהר, וכן בחציו בביאה וחציו בנפילה דאם רק הי' במים בין ע"י ביאה ובין ע"י נפילה נטמא, יש מקום להסתפק אם יועיל ב' מיני מטהרים או מטמאים, משא"כ מה דתלוי בכלי ויש שיעור כמה יהי' בכלי דוקא, אז אם איתא דלא מהני בזה אחר זה גם בבת אחת לא הי' מהני, דרק היכא דאין שיעור כמה יהי' בכל כלי, דהא מהני מכמה כלים ולא בעי שיעור מיוחד לכל כלי שתפול עליו, לכן מספקינן דאולי יצטרפו. משא"כ כאן דתלוי בכלי שיהי' בו כשיעור הזה, אז פשיטא להגמ' דאם לא מהני בזה אחר זה ה"נ דלא יצטרפו אפילו בבת אחת כיון דאינו כח טהרה אחד.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א