תפארת יעקב/גיטין/טו/ב

תפארת יעקב גיטין טו ב

דף ט"ו ע"ב

בגמרא חציו מבעיא. יש לתמוה היאך ס"ד להקשות כד דהא מתניתין אשמועינן דחציו לאו עדות הוא ולא מהני אף שהוא אומר על כתיבה וחתימה, משא"כ סיפא דאינו מעיד כל אחד על כתיבה וחתימה רק אחד על כתיבה ואחד על חתימה, תדע דהא לא קשיא לי' נחתם חציו בעצמותו פשיטא רק מסיפא קשיא לי', וקשה מה ענין זה לסיפא דחציו ס"ד דהוי ככולו והרי מעיד אחד על הכל, גם קשה קושית מהרש"א בנכתב חציו ע"ש:

לכן נראה לי ברור כמ"ש לעיל דהכי קא קשיא לי' דודאי נחתם חציו מוכח מכ"ש מנכתב חציו כיון דכתיבה אינה עיקר העדות רק משום איחלופי לא מהני חציו כ"ש חתימה, וע"כ דקמש"ל דס"ד כיון שהאמינו לשליח בעדותו והוא מעיד על עד חתימה הרי הוא והעד החתום כשנים דלא זייף כלל דהא אין עידי הגט חותמין זה בלא זה וכל שנתברר חתימתו של אחד הרי הוא כע"א שלא זייף והשליח שהביא הגט בשליחות הבעל הרי מעיד הוא ג"כ שלא זייף והרי יש כאן שנים ולא יוכל הבעל לערער לומר לא שלחתיו ומזויף הוא כמ"ש התוס' לעיל ריש מכילתין דלא חיישינן שמסר לו גט מזויף לקלקלה, והיינו דמקשה השתא אחד אומר בפני נכתב דהאי קא מסהיד אכולה כתיבה והאי אכולה חתימה הרי יש כאן שני עדים ממש דלא זייף דהא אחד מעיד על שני החתימות והשליח מעיד על הכתיבה שהבעל צוה לכתבו ובשליחותו הלך הרי יש כאן שני עדים ממש שלא זייף ומ"מ לא מהני, כ"ש בנחתם חציו דרישא דאין כאן רק עדות השליח בלבד דכ"ש דלא מהני, והיינו דלא קשיא לי' כלל מנכתב חציו דהתם לא שייך לפסול אם יש שנים על חצי הראשון דאין צריך שוב לחציו אחרון כמו שכתבתי במשנה וע"כ דמהא לא קשיא כלל דודאי ס"ד דחציו מהני ככולו ואינו ענין לסיפא כלל רק מנחתם חציו קשיא לי' דלהא לא בעינן לה דחציו לא הוי ככולו דזה כבר שמענו מכ"ש מנכתב חציו וע"כ דעיקר קמש"ל דס"ד שיהא העד החתום שהעיד עליו כאחד ומצטרף עם השליח שלא יוכל לערער וקשיא לי' שפיר דנלמד מכ"ש מאחד אומר בפ"נ ואחד בפ"נ ודוק ולפי מה שכתבו התוס' במשנה דנחתם חציו קמש"ל דלא חשיב טפי מכתב סופר ועד, צ"ל דעיקר הקושיא הכא דודאי עיקר מה דס"ד דמהני הכא כתב סופר משום דמעיד שנכתב בפניו הרי לא נכתב להתלמד והוי הסופר עד, ונהי דאי לא הי' חתום רק אחד לא האמינו לשליח כלל רק בגט חתום בעדים אבל כאן דחתומים שנים דהאמינו לשליח הרי מעיד הוא על סופר ועד והוי כנחתם כולו, והיינו דפריך דמוכח מכ"ש מסיפא אחד אומר בפני נכתב ואחד בפני נחתם והתם הטעם דאכתי חיישינן לאיחלופי כיון דאחד המעיד בפני נחתם אינו מעיד על כתיבה, והשתא כ"ש הכא דהך בפני נכתב בכלל בפני נחתם הוא דהא מעיד על הסופר והוי קיום עד אחד אם כן בודאי אתי לאיחלופי דהא אחד מעיד על החתימות ובפני נכתב אינו מועיל כלל דהא נמי בפני נחתם הוא והוי כמי שלא העיד בפני נכתב כלל ואתי לאיחלופי חדא דמהני קיום כתב סופר ועד אחד בעלמא ועוד דחד יכול לקיים וזה ברור, אלא שיש לדקדק לפי מה דמוכח לעיל ריש מכילתין דאפי' בפני נחתם בלבד הוי סגי לסלק חשש איחלופי לולא דידענו נמי מהני לרבא, א"כ בפני נכתב כיון דלא מהני ידעתי נהי דמשום קיום הוא גם כן ס"ס לא אתי לאיחלופי וצ"ע והעיקר כמ"ש מקודם:

בתוס' בד"ה אני הוא עד שני פסול וא"ת וכו' כדי שתתקיים עדות חתימתו וא"ת וכו' נוגע בעדות ממש ע"כ דבריהם דחוקין לכל מעיין דעיקר חסר בדברי רב אשי כיון שאין טעם זה מספיק כלל וביותר קשיא לי דקאמר או כולו בקיום הגט וכו' והא הכא כיון שאומר אני הוא עד שני הרי מעיד ממש שבפניו נחתם גם השני והוי כולו בתקנה ג"כ, גם לא הבנתי כלל מה שכתבו כדי שתקיים עדות חתימתו דהא כולהו שלוחי הגט נוגעין כדי שתתקיים שליחותו:

לכן נראה לי ברור דודאי לרב אשי אפי' הראה חתימתו לפני עדים שיוכלו לקיימה מ"מ לא מהני דאל"כ היאך פסיק ותני פסול הא יכול לכתוב חתימת ידו אחספא או לפני עדים והם יקיימו אותה כמו דאמרינן התם גבי שנים החתומים על על השטר ומת אחד דאי ליכא תרי מאי ניעביד וכו' ע"ש וכ"ש הכא משום עיגון, והיינו דקאמר רב אשי דפסול הוא ולא מהני אפי' יכתוב אחספא או לפני עדים משום או כולו בקיום הגט או כולו בתקנה כדברי ר"ח לעיל ולא נדחו דברי ר"ח רק משום מי איכא מידי דאי מסהיד חד אבל לרב אשי דאי מסהיד איהו בעצמו לא מהני לא שייך מי איכא מידי, וממילא אפי' שנים אחרים מעידין עליו לא מהני משום או כולו בתקנה, אמנם מה דלא מהני שיאמר בעצמו זהו באמת מטעם הירושלמי דנוגע בעדותו, וטעם הנגיעה נראה לי חדא כדאמרינן סוף פרק האומר דגנאי לסופר שלא חתמוהו לעד ולכך חתם סופר פסול ה"ה הכא הוי נוגע שהוא עד דגנאי לו שלא חתמוהו לעד כיון שע"כ הי' שם בעת חתימה ונתינה לשליח. ועוד נראה לי דודאי שליח המעיד בפני נחתם מעיד הוא שחתמו לשמה ג"כ דהיינו בציווי הבעל ושידעו מהכשר הגט וחתמו כדין וכשהוא עצמו עד נראה כמעיד על עצמו דחתם בהכשר הגט ולא האמינו לשליח רק להעיד על אחרים ולא על עצמו, ויש לי לומר עוד דכל שאומר שהוא עד ממילא נוגע הוא בעדותו שראה השני שחתם בפניו דאין עידי הגט חותמין זה בלא זה וע"כ שראה שחתם ומוכרח לומר כן, ומ"מ לא נדחה מה שכתבתי לפסול כשאחרים מעידין עליו משום או כולו בתקנה דאי היו אחרים מעידין עליו לא היו צריכין לומר כלל מי הוא רק דמכירין חתימתו ולא הי' נראה כנוגע, ומהאי טעמא אפי' לפי' התוס' דנוגע שתתקיים עדות חתימתו יש לפרש כהנ"ל דהוכרח רב אשי ליתן טעם או כולו דאל"כ הוי מהני שיעידו אחרים על חתימתו אבל מטעם דבעינן כולו בתקנה לא מהני כיון דאי הוא בעצמו מעיד לא מהני ולא שייך מי איכא מידי:

בד"ה גידוד חמשה פי' בקונטרס וכו' וקשה לר"ת וכו'. דבריהם תמוהים לדעתי, דכוונת רש"י בפשיטות דקי"ל מקום המוקף חריץ עמוק עשרה נקרא המקום שהחריץ מקיף אותו רה"י וכן אם מחיצה מקפת אותו גבוה עשרה, ולזה קאמר דחריץ חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין שיהא המקום המוקף רה"י, אבל אין הכוונה ברשות החריץ בעצמו שרואה פני עשרה רק על המקום שהחריץ מקיף אותו שאינו רואה פני עשרה אין מצטרפין וכן פירש"י בעירובין רק קצת באופן אחר משום דלס"ד התם אינו מודה ר"ח אפי' ברואה פני עשרה וכאן פי' לפי האמת בעירובין דברואה מודה ר"ח ודוק:

בגמרא ואלא דקא משי' פלגא פלגא דידי' כו', פירש"י עד הפרק הוי מצות נטילה ונטל חצי השיעור תחלה ונגבה וחזר ונטל חצי האחר. ואף שאין אני כדאי לדבר דבר נגד מרן ז"ל בפרט בדבר שהכל מודים לו ולא מצאתי מי שיחלוק על פירושו, אך לפי שנתקשה בעיני מאד להבין סוגיא זו כמו שאבאר, לכן לא מנעתי לכתוב מה שנראה לפע"ד אף שהוא נגד פירש"י הנ"ל:

והוא בשום לב דמעיקרא רצה לומר בחדא חדא ידי' וכתבו בתוס' דאין חילוק בין בבת אחת בב' כלים או בזה אחר זה והוא מוכרח מהך ברייתא דפשיט מינה, והשתא נהי דפשיט מהך ברייתא דבכל חדא ידי' שפיר דמי אבל אכתי הוי לי' לומר דבחד יד מבעיא לן אי בעינן דוקא שישפוך בנטילה אחת על כל היד אבל בשני נטילות משני כלים או כלי אחת העושה ב' נטילות מחולקות אפי' בבת אחת לא מהני שצריך ליטול עכ"פ כל היד בנטילה אחת, וזה לא שמענו מהך משנה דהביא ר"ת וכן מברייתא לפי פירש"י דהתם לא מוכח רק שאין צריך ליטול שתי ידיו בנטילה אחת דוקא, ותדע לך שהרי גם עכשיו דבעי מכח משקה טופח ע"כ צ"ל דבשתי ידיו אפי' נגוב פשיטא לן דמהני דאל"כ הוי לי' למיבעי בשתי ידיו ונגב האחת אי מהני ומהך ברייתא לא מוכח רק כשהם לחים ולא כשנגב האחת וע"כ דבשתי ידיו אין לחלק בזה א"כ בבת אחת נמי אף דבשתי ידיו פשיטא לי' דמהני ביד אחת לא ומאיזה צד פשיטא להו הכא ביד אחת ג"כ דבבת אחת בב' כלים מהני ובזה אחר זה בנגוב או במשקה טופח מבעי' לן, וכן מכל הפוסקים מוכח להדיא שלא כתבו רק בנטל חצי היד ואח"כ חצי היד השני דלא מהני ובטופח על מנת להטפיח מהני עכ"פ פשיטא להו דבבת אחת מהני אפי' משני נטילות דאי בבת אחת משני נטילות לא מהני פשיטא דבזה אחר זה בכל גווני לא מהני כדמוכח מדברי התוס' להדיא, וקשה הא בחדא ידא הוי ס"ד לפסול בבת אחת מב' נטילות רק דפשיט מברייתא או ממתניתין דידים דמהני ובפלגא ופלגא מהתם לא שמענו, והרי ע"כ יש חילוק ביניהם דבחדא ידא מהני אפי' נגב ובפלגא לא:

ועוד לא יכולתי להבין כלל הך דמשקה טופח מאי מהני, ולכאורה נראה דהכוונה דקי"ל דאסור לאכול בלא ניגוב ידים הלכך כל כמה דלא נגב ונטל חצי השני לא היתה הטהרה לחצאין שהרי קודם גמר הטהרה של חצי ראשון כבר נטל חצי השני ויכול לנגבם כאחד ונטהרו שניהם כאחד משא"כ כשכבר נגב חצי הראשון אם אתה אומר שעלתה לו נטילה הרי היתה טהרת היד לחצאין שחצי הראשון נטהר קודם חצי האחרון, כך הי' נראה לי אבל לא יכולתי להבין לפי זה מה דבעי במשקה טופח במה נפשך אי משקה טופח חשיב כנגוב וכבר נטהר לא מהני ואי לא חשיב כנגוב בודאי מהני, ואי בהא מספקא לי' הוי לי' למיבעי בנטילת ידים כתיקונן ויש עוד עליהם משקה טופח אי חשובין כנגובין או לא ומה ענין זה לטהרת ידים לחצאין דוקא ועוד דבדין זה דניגוב ידים יש בו דינים מחולקין כי במטביל ידיו לא בעי ניגוב כלל וכמו כן בשופך רביעית בפעם אחת לא בעי נגובה כמבואר בהלכות נט"י וא"כ נפל הך דינא בבירא דבהא אפי' נטלם תיכף זה אחר זה בעוד כל המים עליהם לא מהני ולא נמצא להפוסקים לחלק בכך:

ועוד לפי זה מאי מקשה מהך דניצוק וקטפרס ומשקה טופח דאינו חיבור ומה ענין זה לכאן הכא דידיו אינן טהורין עד שינגבו הרי לא היתה הטהרה לחצאין כלל:

ואם נניח סברא הנ"ל ונאמר דמה שחילקו בין נגוב למשקה טופח לא מן השם הזה דאין טהרה בלא ניגוב רק מחמת שהוא טופח חשיב כחדא נטילה, גם זה תמוה לפע"ד דמה ענין זה לחיבור משקה טופח בעלמא דמה בכך דהוי חיבור וכי בשביל החיבור נאמר שנטל חצי הראשון עכשיו בשעת נטילת חצי השני שהרי מי הנטילה אינן מחוברין למי הנטיל' הראשונה רק למשקה טופח הנשאר ממנה וכיון דבנטילה ראשונה כבר נגמר טהרת חצי היד הוי טהרה לחצאין:

לכן נראה דמה דס"ד מעיקרא בחדא ידא והדר בפלגא הכל באופן אחד ולא מיירי כלל במשי והדר משי רק הכל בבת אחת כדפשיט מברייתא ועיקר הספק אי בעינן נטילה אחת בבת אחת דוקא או אפי' בב' נטילות מב' כלים או מכלי אחת השופכת מב' מקומות וס"ד דבעינן שישפוך על שתי ידיו בנטילה אחת דוקא ופשיט מברייתא דאפי' אחת בנטילה ואחת בשטיפה מהני וכ"ש בשניהם בנטיל' והדר קאמר ביד אחת שמחלקה בב' נטילות אפי' בבת אחת או בזה אחר זה אפי' מכלי אחת דבזה אין חילוק, ופשיט מר' ינאי דאין ידים טהורות לחצאין וע"כ בפלגא דידא דאי ביד אחת הא נפשט מברייתא דמהני ואהא קאמר שיש משקה טופח המחבר ב' נטילות והיינו שניטל מכלי המשוקעת מבחוץ לתוכה קצת ומחמת זה מתחלקין המים לכאן ולכאן ושופכין בשני שפיכות רק באמצעי יש משקה טופח המחברן ובהא בעי אי חשוב כנטילה אחת או כשני נטילות והיינו דמדמה לה להך דתנן הניצוק והקטפרס ומשקה טופח דאינו חיבור, והיינו ממש כהך דהכא דהמשקה טופח מחבר שני המימות שבכלי ולא הוי חיבור ומשני בטופח על מנת להטפיח וכו' כמו שאבאר לקמן, עכ"פ יצא לנו לפי הנ"ל דכל שנטל ידו אחת משני כלים חצי מכלי זו וחציו מאחרת או מכלי אחת השופכת שנים אפי' בבת אחת לא מהני שאין ידים טהורות לחצאין אבל שתי ידיו בשתי נטילות ואפי' אחת בנטילה ואחת בשטיפה מהני אבל ידו אחת בעינן נטילה אחת כדאמרי דבי ר' ינאי, וכמו כן בנטל חצי היד קודם ואח"כ נטל חצי היד השני לא מהני אפי' יש טופח על מנת להטפיח ובכלי אחת השופכת שנים רק שיש משקה טופח המחברן לא הוי חיבור אבל טופח להטפיח הוי ספק אי הוי חיבור או לא, זהו מה שנראה לי בפי' סוגיא זו, ועמ"ש בסמוך בביאור משקה טופח:

בתוס' בד"ה הנוטל, פי' בקונטרס וי"ל. וצ"ע לפי פירש"י דהא ע"כ דהוי ס"ל השתא דנוטל ידו אחת ולא יותר ואסור לו לאכול דאי הוי נטיל' לאכול ביד זה א"כ אין כאן מקום ספק בזה אח"ז דמהני, וא"כ קשה מנין לו דבידו אחת בלבד לא עלתה לו נטיל' עד שלא יסתפק בזה כלל והוי לי' להסתפק בנטל ידו אחת אי הוי נטיל' דהא חזינן דלמסקנא עלתה לו נטילה דקתני ידו טהור', גם צ"ע מה שפי' רש"י דנטל אחת וחזר ונטל אחת, דעכ"פ למה לי' למיבעי כך הוי לי' למיבעי דמשי כל אחת בכלי אחרת ובבת אחת, לכן נ"ל דבאמת כך הכוונה חדא חדא שלא נטלם בנטיל' אחת רק בב' נטילות לכל חדא נטיל' בפ"ע ובין בבת אחת בב' כלים בין בכלי אחת בזה אח"ז מבעי' לן כמ"ש לעיל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף