אילת השחר/בבא קמא/עט/ב
רש"י ד"ה בני שטרא נינהו. דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה. יש לעיין למה הוצרך לזה, הא אף אי יש בהם משום מחוסרי אמנה, מ"מ הא מיהת דלכו"ע אינו קונה אפי' לגבי מי שפרע. ובכלל צ"ע מאי קאמר משום דהוי דברים, הא גם בקרקע דברים לא מהני לקנות ומ"מ בשטר קונה, וע"כ דהא דכאן אינו קונה משום דבמטלטלין לא נתחדש קנין שטר, ומה כל האריכות דמהני כסף אבל דברים לא.
תוד"ה שהטמין. פי' הטמין עצמו וכו'. היינו דמבארים דלא כיש מפרשים בשטמ"ק דטמן את הבהמה והסתירה בענפים, דלפירושם יקשה אמאי פריך בפשיטות והא לא משך, ולכן פירשו דהטמין עצמו וע"ז משני דאין כאן משיכה.
תוד"ה כיון. כלומר וכו'. לא פירשו כרש"י דחושב על כל א' שמא הוא הבעלים, אלא דבמקום גלוי אין כאן גניבה אלא גזילה, וע"ז משני כיון דמטמר הוי גניבה אע"ג דהוי מקום גלוי.
ולפרש"י צ"ל דהמקשן חשב דמיירי כשרואה שרואין אותו ומ"מ הוי גניבה, וע"ז פריך דהא הוי גזילה, ומתרצינן דקא מטמר מינייהו ואין רואה שרואין אותו, משא"כ לפי' התוס' אפשר דידענו דלא ראה שרואין אותו ומ"מ פריך כיון דהוי מקום גלוי, ומתרצינן דאע"ג דזה מקום גלוי מ"מ כיון דמטמר הוי גניבה.
אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל. פירש"י משום ישוב ארץ ישראל וכו' וכל שדות א"י סתמן דישראל. היינו דבעי שיהיו של ישראל דאל"כ אין אסור משום ישוב א"י, ולקמן דף פ' ע"א בהא דעשינו עצמנו בבבל כא"י, פירש"י כיון שיש שם ישוב קבוע מימות יכני', מבואר דהיכא שיש ישוב קבוע דינו כא"י, וע"כ דבסוריא לא הי' ישוב קבוע של הרבה ישראל לכן מותר אפי' שיש קצת שדות של ישראל. נמצא דבסוריא דכיבוש יחיד הוי וגם לא הי' ישוב גדול לכן מותר, אבל בארץ גם כשאין ישוב גדול ג"כ אסור.
והנה מבואר מה דאסור לגדל אינו מחמת דעי"ז יבוא לרעות ויכשל בגזל, דבזה אין חילוק בין סוריא לא"י, והחילוק הוא רק לגבי קלקול הישוב, דלכן בישוב קבוע וגדול של ישראל אסור לגדל, וא"כ צ"ע במאי דקאמר לקמן דף פ' ע"א בעובדא דחסיד שקשרו לו העז בכרעי המטה דאמרו ליסטים מזויין בביתו של זה, והיינו דהאיסור משום חשש גזל כמש"כ רש"י, דהא האיסור לגדל אינו משום גזל דא"כ הא לא הי' לחלק בין א"י לסוריא. וכן צ"ע הא דאמרינן בסנהדרין דף כ"ה דמגדלי בהמה דקה פסולין לעדות, ומשמע דזה משום דהוי כגזלן.
וע"כ צ"ל דגם מה דאסרו לגדל מפני ישוב ארץ ישראל הוא ג"כ משום גזל, דהא כשאוכלין מהשדות יש בזה משום גזל, אלא דמחמת סתם חשש גזל לא חששו בלגדל, ורק בצירוף ישוב ארץ ישראל אסרו גם זה משום חשש דשמא יבוא לידי גזל, וזה מה שדנו בתוס' אם מותר לגדל ע"י רועה כיון דאז אין חשש גזל, ומ"מ הוכיח דבאיסור לגדל לא מהני ע"י מה דרועה לא ירעה בשדות אחרים.
ובזה יש להבין מה דקאמר בברייתא דמגדלין בהמה גסה מפני שאין גוזרין גזירה על הציבור אא"כ רוב הציבור יכולים לעמוד בו, ואין רוב הציבור יכולים לעמוד בלי בהמה גסה דצריכים לחרוש ולמשאוי כמש"כ רש"י, ומה צריך לזה תיפו"ל כיון דכל האיסור לגדל הוא מפני שזה מפסיד הישוב, א"כ בודאי אין לאסור לגדל, דהא אז יותר מפסיד את הישוב ע"י שלא יהי' במה לחרוש, אבל להנתבאר דהאיסור משום ישוב היינו דיגזול, הי' מקום שיאסרו כדי שלא יגזלו את הישוב אפילו שעי"ז לא יהי' מיושב כל כך, לכך קאמר דלא גזרו משום דאין גוזרין גזירה אם אין רוב ציבור יכולים לעמוד בו.
תוד"ה אין מגדלין. דהא כיון דבבל כא"י לבהמה דקה אין לו לחלק בין ע"י עצמו בין ע"י אחרים. פירוש דאם ר' הונא הי' מודה דבבל כא"י לא הי' מוסר לאחרים דאין לחלק, אלא ע"כ כמש"כ אח"כ דר' הונא לא הי' ס"ל דבבל כא"י.
בא"ד. ורועה שעשה תשובה וכו'. והעירוני הא בכלבים ג"כ כתוב דגר שנפלו לו כלבים דאין מחייבין למכור הכל ביחד ושם הרי יש עצה לקשור בשלשלאות, ויש לומר דבכל זאת קתני דינא דמותר לו גם בלי שלשלאות, משא"כ כאן למה נתיר לו בלי רועה כיון שאפשר בדרך היתר והוא פשע ועשה עבירה ולמה נתיר לו להמשיך בעבירה, ובכ"ז ק"ק גם בכלבים למה נתיר לו בלי שלשלת כיון דאפשר בשלשלת, ואולי דמי שלשלת עולה הרבה לכן התירו לו בכה"ג למכור על יד.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |