אילת השחר/בבא קמא/נ/ב
מאי בינייהו. ופרש"י דאפי' נשברה מפרקתו חייב גם לרב. וברבינו פרץ ביאר דההבל עשה שלא יהי' לו כח להעמיד עצמו ונפל באופן שישבור מפרקתו. וצ"ע לפי מה שהקשו התוס' לעיל דף כ"ח ע"ב בהניח אבן ע"פ הבור דנימא לרב בור של פלוני הזיקתו, הרי דאע"פ דע"י אבנו שהפילו לבור ניזוק, מ"מ כיון שההיזק הי' בבור של פלוני צריך להפטר, א"כ בהוזק במפרקתו ע"י הבל שגרם שיפול ויקבל חבט מ"מ איך יתחייב הא קרקע עולם הזיקתו, דההבל הא לא הזיקו אלא גרם שיפול באופן שיקבל חבט ולמה חייב.
עוד יש לעיין דהנה ודאי אף לרב עצם החלל הוא הגורם לתקלה ולא ההבל גורם התקלה, א"כ ע"כ לא סגי לרב מה דבורו דהיינו החלל עושה שיפול וימות מהחבט דקרקע עולם, א"כ למה אם הבלו עושה שיקבל חבט מהקרקע עולם הוא חייב, ואין לומר דמה דבורו ע"י שם תקלה שעליו עושה שיחבט אינו חייב כיון דאי"צ שלו לגבי תקלה, ולכן אין תקלתו עושה שום דין, משא"כ הבלו, דהא לעיל דף כ"ח ע"ב משמע דצריך גם שהתקלה תהי' שלו. וע"כ צ"ל דהבל דהוא עושה היזק בחיוב, ולא כמו החלל שזה רק סיבת המכשול, אלא דההבל עושה מעשה להמיתו, אין חילוק אם הוא לבד ממית או שזורק אותו על הקרקע וממית, והו"ל כאילו חפץ של אדם דהיינו ההבל זורק אותו בכח על הקרקע וממיתו, וע"ז חייבה תורה, דהוא משבר מפרקת הבהמה ע"י שזורק אותה על הקרקע וממית.
והנה הנחלת דוד לעיל דף י"ז ע"ב הוכיח מהא דשור שדחף לבור חייב כופר, אע"ג דאי בתר מעיקרא אזלינן הא הוי צרורות, וצרורות אינו חייב כופר כדאמרינן לעיל דף מ"ד ע"ב, ותירץ דההבל ממית תיכף בבואו בפי הבור, וא"כ לפי"ז איך אמרינן וא"ת לחבטו ולא להבלו, דאיך ס"ד דהחיוב רק משום חבט, הא כיון דכבר המיתו ההבל בפי הבור איך יוכל להתחייב כבר משום חבט, דהא כבר נהרג לפני שנפל על הקרקע, ודוחק לומר דהוי מוקמינן לקרא דוקא דנפל שלא דרך נפילה כגון דרך אחוריו דאז אין הבל רק חבט.
ולפימשנ"ת דהיכא דנשבר מפרקתו וכדומה הא בעצם החבט המיתו, אלא דאם חידשה התורה חיוב אהבל מחייבינן לי' על מה דההבל הפילו ע"ג הקרקע שישבר מפרקתו וכדו' על ידי החבט, אבל אי הוי אמרינן דאינו מחויב על הבל אז מה שההבל הפילו הא אינו כלום, ושוב מחייבינן לי' על החבט דקרקע. (מהדו"ק)
אלמא קסבר ר"נ יש חבטה בפחות מעשרה. ברשב"א מבואר דטריפה הוי כמיתה ופחות מי' לא יכול להיות טריפה למסקנא דאינו יכול לעשות מיתה. אמנם בראב"ד שהובא בשטמ"ק מבואר דריסוק איברים הוא דהוי כמיתה. וצ"ל משום דאינה חי' מעת לעת, אבל אם חי יותר מעל"ע נפקא מכלל ריסוק איברים, אלא חשש טריפות וזה הוי כנזקין. (מהדו"ק)
תוד"ה לשמואל. וי"ל כגון דעבד גובה ה' טפחים וסביב הגובה חפר בעומק ה' טפחים ונתקל בגובה ונחבט בעומק בור. ויש לעיין דע"כ צ"ל הא דחייב אע"פ שאין בעומק שיעור מיתה, משום דלגבי הגובה הו"ל בור י', וכמו באם הי' בור ט' והשלים לי' טפחים בודאי השני הו"ל כורה בור דמיתה לכו"ע בלי גזה"כ, דעד כאן לא פליגי רבי ורבנן לקמן דף נ"א אלא לגבי נזקין דלרבנן איכא גזה"כ דרק השני חייב ולרבי אין גזה"כ, אבל לגבי מיתה ידעינן מסברא דהשני הוא בעל הבור, א"כ גם כאן בחפירתו הוא בעל הבור של י' כיון דזה ע"י גובה י', ומה דצריך להוסיף דעבד גם את הגובה ולא רק דחפר על יד גובה, משום דאז תלוי בב' הלשונות לעיל דף כ"ח ע"ב בנתקל בקרקע ונשוף באבן, דלר' נתן מבואר שם דחייב בעל האבן אע"פ שהוא נתקל בהקרקע מחמת כי ליכא לאישתלומי מבעל הקרקע משתלם מבעל האבן ולרבנן לא, ולכן אמרינן דעבד גובה דנמצא דגם עצם התקלה שייכשל הוא עשה, אבל איה"נ דלר' נתן ה"ה אם עשה חפירה ע"י גובה ג"כ חייב אליבא דשמואל על מיתת השור שם, משא"כ בכורה בור ט' והשני עשה י' טפחים דלגבי המכשול גם השני עשה בורו במקום המכשול של הראשון הו"ל גם להשני דין בעל המכשול ולכן שם לא צריך לדון מצד כי ליכא לאשתלומי מהאי וחייב רק השני.
ולפי"ז צע"ק במה דנקיט בגמ' עבד גובה, דזה הא לא עיקר המחייבו דאדרבה החפירה מחייבתו וזה לא הוזכר בגמ'. ואפשר דבעי דעבד גובה דבחפירה ה' לבד כיון דאין זה בור דמיתה, אע"פ דלגבי גובה זהו בור מיתה מ"מ אינו מצטרף להיות נחשב דעשה בור דמיתה, ולא דמי לנתקל בקרקע ונשוף באבן דהאבן הוא מזיק שלם, אבל כאן הבור של ה' טפחים אינו בור דמיתה. ועימש"כ לעיל דף י'.
תוד"ה אם שהתה. עי' ברבינו פרץ שהק' דהא גמ' ערוכה היא דאם שהתה מעל"ע צריך בדיקה, ולמה הוצרכו התוס' להביא הבה"ג. ולכאורה הי' נראה דספיקתם הוא, אם עמדה סגי בשהתה מעל"ע בלי בדיקה, וכמו דס"ל לרבינו ירוחם שהובא בבית יוסף יו"ד סי' נ"ח, ולזה הוכיחו מהבה"ג דמשמע מדבריו דהיכא שנזכר בגמ' דצריך בדיקה, וזה הא כולל עמדה, וכתב דאין אנו בקיאין ולכך לדידן לא מהני בדיקה וצריך י"ב חודש, הרי דבעמדה לא מהני מעל"ע לענין שכבר לא יצטרך בדיקה. ובנקודות הכסף סי' נ"ח פירש דלתוס' עמדה ושהתה אי"צ בדיקה, ומשום הכי הכשיר בהפסד מרובה בלא בדיקה, ועי' בפתחי תשובה שם. (מהדו"ק)
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |