אילת השחר/בבא מציעא/קטז/א

אילת השחר בבא מציעא קטז א

דף קט"ז ע"א

רבא אמר לא צריך למיקם בדינא עלה ויכול לטעון עד כדי דמיהן. והיינו כדפרש"י כיון דמשכני' ואין עדים שמשכנו הי' יכול לטעון לקוחה היא בידי לא צריך למיקם בדינא עלי' דקנה לי' משכון לישבע וליטול עד כדי דמיו, עיין במרדכי דהוכיח דאע"ג דאת המשכון צריך להחזיר א"כ עכשיו בא להוציא והו"ל מיגו להוציא מ"מ מהני מיגו ואין זה כמיגו להוציא.

תוד"ה והא רבא. וא"ת דהכא משמע דספרים עשויין להשאיל ולהשכיר אפילו ספרא דאגדתא כ"ש שאר ספרים כדאמר בכתובות וצדקתו עומדת לעד זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים. משמע דספרא דאגדתא אין נכלל בצדקתו עומדת לעד, וכן הוא בהדיא בנמוק"י דכתב דספרא דאגדתא הוא תורה שבעל פה ולא ניתנה ליכתב אלא משום עת לעשות לה' לכן אינו כמו שאר ספרים היינו תורה נביאים וכתובים דעליהם יש מצוה וצדקתו עומדת לעד, משמע שכל תורה שבע"פ שניתנה ליכתב רק משום עת לעשות אינו בכלל המצוה, ואע"ג דמיירי באגדתא מ"מ כיון שכתב הטעם משום דזה לא ניתן ליכתב זה שייך גם בשאר ספרים בתורה שבע"פ, וצריך טעם למה דהא כעת הא ע"י זה ילמוד השואל תורה וא"כ למה זה לא נכלל בצדקתו עומדת לעד, והנה שיטת הרא"ש דבזמנינו תלמוד יש לזה דין כמו ס"ת ויוצאין בזה מצות כתיבת ס"ת, ולפי דבריו מסתבר דגם תורה שבע"פ נכלל בצדקתו עומדת לעד.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א