אילת השחר/בבא מציעא/צ/ב

אילת השחר בבא מציעא צ ב

דף צ' ע"ב

תוד"ה ישב. דלמא הוי כחלתה. הנה בצמאה למים ג"כ נסתפקו בגמ', וע"כ משום דכיון דיכול להשקותה וכמבואר ברמב"ם דהאיסור הוא על ידי שאינה משקה אותה לא דמי לחלתה, א"כ בישב קוץ כיון דיכול להסיר צריך להיות אסור בכל גווני. וצ"ל דלפי"ז בעית הגמ' אולי הוי כחלתה, ואת"ל דחלתה כזה דיכול למנוע מ"מ מותר אז גם ישב לה קוץ מותר.

תוד"ה רבץ. אבל ארי שהי' רחוק ממנה לא הוי חסימה. יש לעיין לפי"ז מאי נפק"מ בין הרביץ ארי לרבץ, דאם זה לא הוי חסימה כיון שהוא רחוק ממנה גם הרביץ לא יהי' חסימה.

ר"ל אמר פטור קלא לא הוי מעשה. תמהו דהא המעשה היא מה שדש בה כשהיא חסומה, א"כ גם אם הקול לא הוי מעשה מ"מ הא עובר עבירה ע"י מעשה שדש כשהיא חסומה, והראוני בקובץ שמועות מהג"ר אלחנן ז"ל דביאר דיש גם איסור לחסום בשעת דישה, והיינו דצ"ל דחבירו דש והוא גוער בה, דאז הוא חוסם בשעת דישה, ואז אם זה מעשה לוקה, והראוני שגם בס' דרכי דוד עמד בזה עי"ש.

תוד"ה ריש לקיש. וי"ל דסבר ריש לקיש דעיקר קרא לא איירי אלא בסתם חסימה דאית בה מעשה, א"נ נפקא לי' לר"ל כאידך שנויא דמכות דדריש מלעשות דאין לוקין אלא בלאו שיש בו מעשה. נראה דיש חילוק גדול בין תירוץ ראשון לשני, דלתירוץ ראשון דהפסוק מיירי בחסימה של מעשה ומיני' ילפינן לכל דוכתי דמלקות הוא רק במעשה, נמצא דבשלמא בשאר לאוין אע"פ דאין בו מעשה יעבור איסור דאורייתא, דהא כתוב מפורש לאו ושם אין משמעות דוקא מעשה, הרי דהלאו עובר גם בלי מעשה אלא דלמלקות נלמד מחסימה, אבל בחסימה גופא כיון דהפסוק מיירי מחסימה במעשה, נמצא דכל חסימה בלי מעשה לא מצינו כלל איסור מן התורה, אבל לתירוץ השני הא הפסוק דלא תחסום קאי בין במעשה בין בלי מעשה, אלא דילפינן מלעשות דכל לאו אינו חייב מלקות בלי שיעשה מעשה, נמצא דמ"מ בחוסם באופן דלא עשה מעשה יעבור איסור דאורייתא אלא דלא ילקה וכמו בכל לאוין שבתורה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א