אילת השחר/בבא מציעא/צג/ב

אילת השחר בבא מציעא צג ב

דף צ"ג ע"ב

התם בחזני מתא. הנה בשומר שכר דאיירי ביה התורה בודאי לא מיירי מחזן מתא, נמצא דחידוש התורה דשו"ש מחויב לא מיירי אלא כדנטרי אינשי, אלא דיש לנו לומר מסברא דחזן מתא דכל אנשי העיר סומכין עליו חייב יותר משום דאמדינן דרוצה להתחייב יותר, ועדיין צריך טעם למה חייב בלי שקנו מידו להתחייב יותר על דין שומר האמור בתורה, דאע"ג דאמדינן לדעתי' דמסכים להתחייב מ"מ במה תחול ההתחייבות, והא אם מתנה להתחייב יתר על דין תורה מבואר לקמן דף צ"ד לחד מ"ד דבעי קנו מידו, ואפי' למ"ד דלא צריך קנו מידו הא כתבו התוס' לעיל דף נ"ח ע"א בד"ה אמר ר' יוחנן לחד תירוצא דרק היכא שקיבל להיות כשואל כסבורים שהוא נאמן להשאיל לו ובההיא הנאה שעביד נפשי'. ויש לעיין אם שייך זה בחזן מתא, ולפי סברא א' בתוס' כתובות דף נ"ו שהתורה ירדה לדעתם דכל שומר רוצה להתחייב כפי דינו כגון שו"ח על פשיעה וכן שו"ש על גניבה ואבידה, איכא למימר דהיכא דאמדינן דרוצה להתחייב שלא יועיל כדנטרי אינשי ממילא הוא חייב כפי מה שהוא רוצה להתחייב, דזה גופא דין התורה דיתחייב כפי מה דיש לומר שהוא רוצה, ורק בסתם שומר שקיבל להתחייב יותר לא מהני, אבל היכא שידוע דשומר כזה רוצה להתחייב יותר חייב בלי שום קנין מיוחד. ומ"מ צ"ע דסוף סוף הא זה לא חידשה התורה ולשאר הסברות בתוס' שם, ודאי צ"ע.

עוד יש לעיין דלפי"ז מה ששומר שכר רגיל לא חייב עד כדי ותפול שבא ותקחם, אינו משום דזה אונס כזה דא"א לשמור כלל, דא"כ איך חזן מתא חייב, אלא משום דשומר שכר רגיל אינו מתחייב עצמו לשמור עד כדי כך, א"כ צ"ע מש"כ רש"י ד"ה הא נטר כדנטרי אינשי ואין זה אבידה אלא אונס, דהא אין זה אונס אלא זה לא קיבל על עצמו לשמור מזה, וצע"ק.

להכי יהבי לך אגרא. ובקצוה"ח סי' ע"ב ס"ק ה' הוכיח דשומר אבידה לר' יוסף דהוי כש"ש ג"כ יש לו אותו דינים ממש כמו שומר שכר, נמצא דלהפוסקים דשומר שכר צריך להיות יושב ומשמר גם הוא יהי' מחויב להיות יושב ומשמר. והנה ש"ש דמחויב להיות יושב ומשמר ולא לישון וליעול בעידנא דעיילי וניימי אינשי, הא אינו רק דין דחייב לשלם אם יופסד החפץ ע"י דעייל או ניים בעידנא דעיילי וניימי אינשי, אלא דהוא מחויב ממש להיות יושב ומשמר, ולפי"ז להפוסקים דשומר אבידה כשומר שכר, נמצא דכשמצא אבידה שיש בה שו"פ אסור לו לישון רק עד שתחטפנו שינה באונס, דאל"כ אינו מקיים חיוביו בתור שומר מלבד מה דהי' חייב לשלם, ולא אישתמיט בשום דוכתא חידוש כזה, וצ"ע.

אמאי לוקי גברא להדי גברא. צ"ל לפי"ז דע"כ כשבא ליסטי בשדה דעתו שאם לא יתנו לו לגזול לא ילחום כלל, דאם ילחום הרי יתכן דהשומר יקבל מכות ולמה הוא מחויב למסור עצמו לקבל מכות.

או דלמא האי מסר נפשי' והאי לא מסר נפשי'. ובנימוק"י הוכיח מדפסק הרי"ף דפטור, משמע דאפי' תפיס בעל הבהמה דמי בהמתו מן הרועה בפניו או בפני עדים מפקינן מיני', וכן הביא לעיל דף ו' להוכיח, והיינו כמו שכ' שם בגליון דהי' גירסתו בגמ' תיקו, ובכ"ז פסק הרי"ף פטור ולא הביא תיקו משום דתפיסה לא מהני ואין נפק"מ דגם בתיקו הוא פטור לגמרי שלא תועיל תפיסה, והיינו דלא שייך לומר כאן דהוי מחוי"ש ואיל"מ, דלא פשע כיון דהוי ספק אם הוי עפ"י דין פשיעה או לא, דאולי אין זה פשיעה עפ"י דין וע"ז לא שייך חיוב שבועה.

ויש לעיין למה הוצרך הנימוק"י לומר דתפס בפניו או בפני עדים, דמשמע דשלא בפניו ושלא בעדים יועיל תפיסה, דתמיד שלא בעדים מהני דנאמן במיגו דלא תפסתי וכמש"כ בהגהות מא"י, אבל מה שייך כאן שיועיל מיגו כיון דהוי ספק אולי זה לא פשיעה.

רש"י ד"ה בחזני מתא. שכל סמך אנשי העיר עליהם לשמור גופם וממונם. יש לעיין מש"כ לשמור גופם, דהא שמירת גופם אינו טעם לחייב על שלא שמרו ממונם, ואם בשמירת ממונם לא הי' טעם לחייב נטירותא יתירתא מאי מהני עפ"י דין וע"ז לא שייך חיוב שבועה.

גם צ"ע דלכאורה על שמירת גופם לא יהי' חייב תשלומין דלא מצינו ע"ז דין שומרים, וגם הוי כקרקעות, ואולי ס"ל דחייב בפשע בקרקעות כשיטת הרמב"ם פ"ב משכירות ה"ג, אמנם כאן איירינן לענין חיוב יותר משומר שכר. ואמרו לי דאולי הכונה שסומכין עליו אע"ג דלא יתחייב בתשלומין אם ינזק הגוף ע"י שלא שמר.

תוד"ה אי הכי. וי"ל דלא חשיב לי' פשיעה אלא גניבה ואבידה. הנה לפי"מ שמשמע בתוס' שמפרשים כמו רש"י דלרבה פטור בעל בעידנא דעיילי אינשי דהוי אנוס, ולא כמו שכ' הרשב"א בתחילת דבריו דלא קיבל לשמור מזה, א"כ לאביי דס"ל דחייבתו תורה על זה הוי פושע ממש, דהא כשאינו שם הא ודאי יכול החפץ להינזק אלא דאינו מחויב עד כדי כך לטרוח, אבל לאביי דמחויב א"כ הי' צריך להיות פושע ממש, וע"כ דס"ל דזה באמת אונס להטריחו, ואע"ג דיתכן מאד שהחפץ ינזק, אלא דגם בקצת אונס חייב דהוי כעין גנו"א, אע"ג דגנו"א הוי אונס לגבי היזקו של הדבר, משא"כ כאן דהאונס הוא מחמת דקשה לשמור כ"כ מ"מ גם זה כמו אונס דגנו"א.

והנה התוס' רצו להוכיח מהא דלרב בשומר שכר שמסר לשומר חנם פטור מאונסין, אע"ג דכיון דמוסרו לשומר חנם הרי אינו שומרו מגנו"א, וא"כ הרי תחילתו בפשיעה לגבי גנו"א וסופו באונס ולמה אינו חייב על האונס, הרי דתחילתו בפשיעה לגבי גנו"א וסופו באונס פטור, ודחו דהתם לא מקרי פושע לגבי גניבה ואבידה משום דסתם בן דעת רגיל לשמור אפי' מדברים שאינו חייב. ויש לעיין דהא חלוק שומר חנם משומר שכר, דשו"ח אינו מחויב להוציא מעות לשכור רועים ומקלות, וכן אמרינן לעיל דף מ"ב בעובדא דמסר לאמו ולא אמר שזה פקדון וטוען דחשב שאם היא תחשוב שזה שלו כ"ש דתשמרם יותר, וכתב בנימוק"י בשם הר"ן דזה דוקא משום דהוי שומר חנם דבשו"ש הו"ל לפרש, וכן בקרא דהוי שומר שכר איבעי לי' לראות אם אינו אוכל השור, וכן בהא דאמר לסרסי' מהאי רמי דמצי טעין דלא אמר לי' מהא לא תרמי, כתב בשטמ"ק בשם הרמב"ן דזה משום דהסרסי' לא הי' ע"ז אלא שומר חנם, הרי דמצינו כמה דברים דשומר שכר חלוק משומר חנם, וכי נימא דבשמסר השומר שכר להשומר חנם אז סתם שומר חנם יקדם בשכר ברועים ומקלות אע"ג דאינו מחויב, ואפי' אם נימא דבכ"ז גם שומר חנם עושה כמו שומר שכר, מ"מ הא מבואר בשטמ"ק בשם הרמב"ן דאם סרסי' הי' שומר שכר הי' לו להבין דהכוונה מהאי תרמי ומהאי לא תרמי, וכי אם נימא דגם שומר חנם מבין א"כ הא זה פשיעה, וע"כ דשומר חנם אינו מבין וחושב דמה שאמרו מהאי תרמי אין הכונה דוקא מהאי, וא"כ שוב הא בזה שמוסרו השומר שכר לשומר חנם הא אינו שומרו מכמה דברים, ולמה לא הוי תחילתו בפשיעה לגבי מה שיש לו דין אונס כדין גניבה ואבידה.

וצ"ל דלפי"מ שהיינו דוחים לומר דתחילתו בפשיעה לגבי גנו"א וסופו באונס חייב, הי' באמת הדין דבאופן שיאמר לשון שאפשר לטעות ששומר שכר חייב בזה, אפי' יארע אונס אצל השני כגון ליסטים מזויין, שאפשר לומר כי לולא שמסר להשומר השני לא הי' האונס בא יתחייב באמת השומר הראשון, ומה שפוטר רב היינו שומר שכר שמסר לשו"ח באופן דלא הי' שייך שיבוא השומר השני לידי טעות.

ועדיין יש לעיין בהא דלקמן דף צ"ד ע"א דאמר השומר להגנב כך וכך גברי איכא בהדן וכו' דחייב, מבואר בקצוה"ח סי' ש"ג ס"ק ב' בשם המהרי"ק דרק שומר שכר חייב אם כונתו היתה לטובה ודהוי לי' למידק טפי ושומר חנם פטור, וא"כ שוב פשע דמסר לשומר חנם והשו"ח יוכל להיות דיזיק ע"י שיאמר להגנב ויהי' כונתו לטובה ויגרום שיבוא.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א