אילת השחר/בבא מציעא/עה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
שיטה מקובצת
מהר"ם
חי' אגדות מהרש"א
מהר"ם שיף
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png בבא מציעא TriangleArrow-Left.png עה TriangleArrow-Left.png ב

דף ע"ה ע"ב

תוד"ה ערב ועדים. אבל לא תשימון פסיקא לי'. מבואר בדבריהם דלא תשימון הם עוברים אפי' אם בלעדיהם ג"כ הי' מלוה ברבית. ויש לעיין מנ"ל באמת דהא בקרא לא נזכר ערב ועדים, ובשלמא אם הם הגורמים את ההלואה אפשר דמסברא ידעינן דהם כלולים בהאיסור דלא תשימון דהא על ידיהם נעשה הנשך, אבל כשההלואה לא נעשית על ידם מנ"ל דהם עוברין.


בא"ד. אבל לפני עור זימנין דלא עברי כגון שהי' מלוה לו בלאו הכי. הנה ערב שעפ"י דין לא מחייב מה שקיבל הערבות, כגון דלא על פיו הוציא המלוה מעותיו, בודאי גם לא תשימון לא יעבור, וא"כ ממ"נ אם לא על אמונתו הלוהו אינו ערב, ואינו עובר כלום, וע"כ דבלי שהוא ערב לא הי' מלוהו, א"כ הא בהכרח עבר לפני עור, משמע דשייך להתחייב מדין ערב אע"פ דגם בלי ערבותו הי' מלוהו, ולכן עובר בלא תשימון, וצע"ק.


בספר החפץ חיים בפתיחה להלאוין שכתב דהמספר עובר בלפני עור והמקבל הראשון ג"כ, אבל מי שבא אח"כ ושומע מסופק דאפשר שהלאו דלא תשיא הוא על כל אחד, נמצא שאם יש הרבה אנשים ששומעים עובר המספר כמה פעמים הלאו דלא תשיא על כל א' או לא, ואם הוא עובר נמצא דהשני שבא הוסיף להמספר את הלאו דלא תשיא, דאם הוא לא הי' שומע והמספר הי' מספר רק לאחד הי' עובר רק בלא תשיא לאחד ועכשיו שהוא ג"כ שומע נמצא דהשומע הזה מכשיל להמספר שיעבור בעוד לא תשיא ולכך המקבל שבא שני ג"כ עובר בלפני עור. וצ"ע דא"כ למה לא קאמר נמי דהמספר בודאי מכשיל את השומע השני ועובר לפני עור על השומע השני, וא"כ השומע השני יעבור בלפני עור שמכשיל את המספר שיעבור בלפני עור.

אבל למתבאר בתוס' כאן שכתבו דהעדים אין עוברין בלפנ"ע רק אם בלעדיהם לא הי' ההלואה, הרי דאע"ג דהם מכשילים עכ"פ את המלוה והלוה שעוברים את הלפני עור עליהם, דהיינו שהמלוה והלוה מכשילים את הערב והעדים עכ"ז הערב והעדים, לא עוברים בלפנ"ע על שמכשילים את המלוה והלוה שיעברו בלפנ"ע בשבילם, נמצא דלפני עור לא עוברים על שאני מכשיל את חבירי שיעבור בלפני עור, אבל כ"ז אפשר רק אם זה מה שאני מכשילו שיעבור בלפנ"ע שמכשיל אותי, אבל אם אכשיל אותו שהוא יעבור בלפנ"ע על שיכשיל אחרים אפשר שעובר ויש להסתפק בזה.



פרק ששי
השוכר את האומנין

אין להם זה על זה אלא תרעומת. הנה בחייב לחבירו כסף אינו מחויב למחול מה שמגיע לו אפילו אם מבקש מחילתו, ולכאורה גם אם חיובו אינו אלא בדיני שמים ג"כ בודאי דיש לו אצלו ממון אלא דאינו יכול להוציא בב"ד, ובפרט להשיטה דס"ל דכל דחייב בדיני שמים מהני תפיסה, הרי בודאי דיש לו ממון ואינו מחויב למחול, אבל זה שאין לו אלא תרעומת יש לעיין, דהנה ודאי אם ירצה לשלם על מה שגרם לו שלא ירויח יהא מוכרח לקבל או למחול על התרעומת, א"כ יש קצת תביעת ממון עליו ואינו מחויב למחול לו, דג"ז מקרי קצת תביעת ממון אע"פ שאינו מחויב אפילו לצאת ידי שמים, או דבזה מחויב למחול כשיבקש ממנו מחילה וכמו בכל דבר שאינו ממון דצריך למחול ולא יהא אכזרי כמבואר בשו"ע אורח חיים סי' תר"ו, וכן יש לעיין באופן דאין עליו אלא משום מחוסרי אמנה אם מחויב למחול כשמבקש ממנו מחילה.


וכל דבר שאבד וחזרו בהן מקום שאין שם אדם שוכר עליהן או מטען. ומבואר בריטב"א דמיירי דחזרו מדעתן דאלו מחמת אונס פטורין, וטעם דחייבין אם פשעו הוא כיון שסמך עליהן דהבטיחו לו ולולא הבטחתו לא הי' בא לו הפסד חייבין [והיינו כמו דביאר בדף ע"ג ע"ב דחייבין מדין ערב], והא דאינו שוכר עליהן אלא כדי כפל שכרן לבד, והיינו כמבואר לקמן דף ע"ח דחייב כדי כפל שכרן, דמסתמא דאסיקו אדעתייהו דאם לא יוכלו לעשות שימצא לעולם פועלין בכפל שכרן וע"ז בלבד הבטיחוהו, אא"כ נתנו לו חבילה דמסתמא הקנו לו חבילה שלהם עד כדי דמיה, ויש בזה שני דברים א' התחייב שלא יפסיד, והב' דאם יפסיד ע"י פשיעתו ישלם, וזהו ג"כ מחמת שצריך לעשות שלא יגיע לו הפסד ובזה שמשלם לו הרי עושה שלא יפסיד.

והנה לפי"מ דמסקינן בב"ב דף קע"ג ע"ב דדין ערב הוא מחמת דבההיא הנאה דקא מהימן לי' משעבד נפשי', יש לעיין אם שייך ערבות על דבר שאינו ממון, כגון הכא דאם בסוף לא מצא מי שמביא פרייפרין, הא לא הפסיד ממון אלא דלא הי' לו מה שרצה ואז אינו מחויב לשלם לו כלום כמבואר בריטב"א, וא"כ למה חל דין על הפועל להפסיד מדין ערב כפל שכרו על מה שאינו רוצה להביא, דלמה שייך ערבות להביא פרייפרין, דלכאורה זה שייך רק על ממון, ולומר דהוא ערב על מה שהבעה"ב יוציא בשביל להשיג הפרייפרין, צ"ע דהא לא ע"ז קיבל ערבות, דהוא קיבל ערבות על הבאת הפרייפרין וכן על הוצאת המשרה, ומה שחייב הוא מחמת ערבות על ההבאה של הפרייפרין ואיך שייך ע"ז ערבות.


רש"י ד"ה ידם על התחתונה. מבואר דכי הדרי בהו מקבלין על העבר כפי המחיר שהוסכם, ומשמע דאפי' דחלק מעבודתם הי' כבר בזמן שהוזלו פועלים, מ"מ מקבלים על מה שעבדו כפי חשבון שעולה לפי ההסכם, וכן משמע לקמן דף ע"ז ע"א בהוסיף להם דינר ואח"כ התיקרו, דמשמע דאע"ג דחזרו מקבלין לפי הפיסוק שהותנה ביניהם, וע"כ צ"ל דאין הסכם רק על הדבר השלם אלא דיש גם פסיקה על קצת עבודתם לפי חשבון, ומסתבר דאף אם לא חזרו אלא דמתו מ"מ מקבלין היורשין כפי החשבון של המחיר שפסקו, ואפי' אם הוזלה עבודה והבעה"ב ימצא פועלים בזול לגמור, מ"מ בעד החצי שעבדו מגיע להפועל חציו, ונמצא דאין זה מחמת דחזרו הא דפועלים אינם מקבלין יותר מחצי ממה שפסקו בעד כל העבודה. ולפי"ז צע"ק למ"ד דאינה לשכירות אלא לבסוף ואם בנה כיפה של ע"ז שכרו אסור, דהא ע"כ כלול מחיר בעד כל חלק, ומאי איכפת לן אם החיוב חל כעת, אבל הא הוא בעד כל חלק שבו וכל חלק מחייב לפי חלקו, ואע"פ שבסוף הוא הגורם שיתחייב, מ"מ משום זה אינו צריך להיות אסור, דהא אם לא הי' גומר הי' חייב ג"כ על כל חלק ממנו ואין המכוש האחרון סיבה אמיתית לגרום חיובו, דחיובו עבור כל חלק, ובשלמא אי הוי אמרינן דהחיוב רק בעד כל העבודה וכשנעשה רק חלק ממנו ישלם לא כפי שפסקו אלא כפי שויו, משא"כ אם גמר כל העבודה ממש מקבל כפי מה שפסקו, דאז הרי רק גמר העבודה מחייבתו כפי מה שהסכימו, דלולא זאת הי' משלם חיוב אחר היינו כמה שלוקחים בעד עבודה כזאת, אבל כיון דהפסיקה כוללת גם פיסוק בעד כל חלק א"כ למה אסור אפילו אם אינה לשכירות אלא לבסוף.

והנה רש"י בד"ה ואם, כתב דנותן להם חוץ ממה שצריך כדי לגמור, היינו דאע"פ שעשו חצי שזה לפי חשבון סלע, מ"מ יתן סלע וחצי, וכתב רש"י דיתן להם כמה שפסק, ויש לעיין למה זה נקרא כמה שפסק דהא לפי חשבון הפסיקה מגיע רק סלע ולמה מוסיף עוד חצי סלע, ואם רש"י הי' מפרש דזהו קנס הוי א"ש, אבל למה זה נקרא כמה שפסק, ונצטרך לומר דכאילו יש שתי פסיקות, א' כפי חשבון העבודה וב' שאם יחזרו ולא יגמר, אז הפסיקה הוא שיצא כל העבודה ב' סלעים, ועי' בריטב"א דכתב דהא דמשלם סלע וחצי משום דלגבי הפועלים הוי דבר האבד. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א