אילת השחר/בבא בתרא/נה/ב

אילת השחר בבא בתרא נה ב

דף נ"ה ע"ב

רשב"ם ד"ה וחכמים מטמאים. דסוף סוף מה לי שדה א' מה לי שתי שדות חדא ספיקא היא שמא הלך עד הקבר והאהיל שמא לא. כבר הק' בקובץ שיעורים דהא בחולין (דף נ"ג ע"א) בספק על ארי ספק לא על דמכשרינן, והיינו כמש"כ הש"ך (יו"ד סי' נ"ז ס"ק ל"ב) דאיכא למימר שמא לא נכנס כלל ואת"ל נכנס שמא לא דרס, ובסי' ק"י (בכללי ס"ס אות ט"ו) ביאר דכה"ג מהני אף דלא מתהפך, כיון דא"א לדון על חשש דריסה לפני שנאמר שהי' כאן ארי ולכן מהני ס"ס כה"ג, וא"כ למה חכמים כאן לא ס"ל דהוי ס"ס לרשב"ם, דהא א"א לדון אם הי' עד הקבר לפני שנדון אם הי' בהשדה.

ומש"כ משום דהתם שמא לא נכנס כלל משא"כ כאן, זה הוי ניחא אם דנין מצד דהיכא דאולי לא נכנס כלל הוי ספק שיש יותר להתחשב אתו, משא"כ אם נכנס אלא דאין יודעים להיכן, אבל לגבי הסברא דהוי ספק א' אם הי' כאן או דהוי ב' ספיקות, יש לעיין אם יש לחלק דמאי נפק"מ אם אולי לא על כלל או דלא נכנס בהשדה שיש בה קבר, דאם אמרינן סברא דחדא ספיקא הוי גם התם יש לומר כן.

ובכלל יש לעיין דלכאורה ה"ה בספק דרוסה, אם הי' הארי בשדה, ויש ספק אם בא למקום שהבהמות נמצאות שם, או דהי' במקום שעל יד זה המקום יהי' ג"כ אותו דין, ואז הא לא שייך לומר דשמא לא נכנס, דהא ע"כ הי' בקירבת מקום אלא דיש ספק אם בא במקום שעל יד זה או במקום זה, והוי כמו כאן דספק אם נכנס בשדה זו או בשדה השני'.

ובעיקר הקושיא אפשר דבספק על ספק לא על, הספק הוא שמא הי' במקום ששם כבר שולט הארי לדרוס או לא הי' שם והספק השני שמא דרס, משא"כ כאן דבכניסה להשדה לא נשתנה שום דבר מאשר לא נכנס, דלא שייך לומר דע"י הכניסה להשדה שיש בה קבר נעשה יותר אפשרות להכנס להקבר, דהא יש ביד האדם אפשרות להכנס להשדה וכן להקבר, ואחרי שנכנס לא נעשה בו שינוי דיכול לגשת להקבר תמיד, ולכן הוי כחדא ספיקא אם בא על הקבר או לא.

ובאמת צ"ע למה כאן מתחשבין אם זה באותה שדה, ולכאורה הי' יותר מובן דממקום שמשם אפשר להאהיל, דהיינו ממרחק שאפשר כבר להושיט ידו על הקבר ולהאהיל, זהו מקום של ספק נגיעה, אבל יותר רחוק ממנו שמשם עדיין א"א להאהיל בעומדו במקומו להגיע שם הוי רק ספק ביאה, וא"כ אפי' כשיודע שהי' באותו שדה יש לנו לעשות ס"ס, דדילמא לא בא בכלל למקום שמשם אפשר להאהיל על הקבר, ואפילו אם בא למקום שמשם אפשר להאהיל שמא לא האהיל. והא דלא אמרינן כן ע"כ משום דיודע דלא נטמא ע"י שהאהיל בידו רק ע"י שהלך, ולגבי זה אין נפק"מ אם הי' יכול משם להגיע, וביד האדם תמיד לבוא ולהגיע על הקבר, לכן העיקר תלוי בהשדה, וזה מה דס"ל לרבנן דהשדה לא נותנת שום הוספת דין לגבי הספק אם האהיל והוי ספק אחד.

תוד"ה רבי אליעזר. ור"ת מפרש וכו' וא"כ מה לי חדא ספיקא מה לי תרי ספיקי דהא אפילו בחדא ספיקא הו"ל למימר דטהור. ולכאורה הא בזה שטמאתו תורה בספק טומאה ברה"י נאמר חידוש דלא אזלינן כאן בתר חזקה ודבלי חזקה הא אסור, וכיון שנתחדש לא לילך בתר חזקה לכן נשאר ספק וספק אסור, אבל מנ"ל דהתורה החמירה בס"ס דטעם ההיתר דס"ס הא אינו משום חזקה. וצ"ל משום דאסרתו תורה כודאי ואם משום דנשאר ספק הי' צריך להיות דין איסור כספק, ומדהחמירה כודאי הרי דיש חידוש דהתורה אסרה את הספק ונתנתו תורה כודאי, וא"כ מה לי חדא ספיקא מה לי תרי ספיקי, ועי' מש"כ בזה בשערי יושר (שער א' פי"ט), אמנם לא נתפרש בדבריהם מחמת דאסרתו כודאי משמע דגם בלי זה אמרינן מה לי חדא מה לי תרי.

ויש לבאר דהנה חזקה אע"ג דאינה בירור על המציאות מ"מ נתחדש דספק באיזה דבר ויש חזקה, אז ספק כזה דינו כהחזקה, נמצא דזה משנה את הספק, דכל ספק אם יש חזקה דינו אחרת, דעצם הספק דינו לא כספק גרידא, וכאן נתחדש דספק כזה אסור, היינו דאע"ג דהוי ספק שהי' צריך להיות מותר מ"מ אסרתו תורה, ולא שהתורה חידשה חידוש בדין החזקה אלא חידוש בדין הספק דאסור, ולכן מה לי חד ספיקא מה לי תרי ספיקי.

תוד"ה בהעלם אחד חייב. הר"ח הקשה מהא דכותב שתי אותיות א' בצפורי וא' בטבריא חייב דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי, ואין לחלק דבכתיבה דאינו צריך שיכוין שהנייר יהי' כאן לכן אע"ג דמחוסר קריבה מ"מ לאו כמחוסר מעשה דמי, משא"כ בהוצאה דע"כ רוצה שהדבר יהי' כאן דאם אינו רוצה שינוח כאן אין כאן מלאכה כלל, א"כ איך אפשר שיועיל מה דאפשר לקרבם כיון דרוצה דוקא שהדבר יהי' מונח כעת כאן, משום דמשמע דגם באופן דאמר דלא איכפת לי' אם ברה"ר זה או ברה"ר אחר תנוח ומ"מ בשתי רשויות פטור, לכן הוקשה להר"ח למה יפטר כיון דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי.

ובזה אפשר לפרש מה דמחלקינן שם בשבת (דף ק"ד ע"ב) בין מחוסר קריבה דחייב משא"כ בשני כותלי הבית או בשני דפי הפנקס ואין נהגין זה עם זה דפטור משום דמחוסר מעשה, דהחילוק דהא רוצה שהכתלים או הפנקס יעמדו בצורה כזו, דהא זה צורכו דיהי' כתלים רחוקים זה מזה שישמשו להבית או להפנקס, ולא מהני מה דאפשר לשנות ולנתוץ את הבית או לפרק את הפנקס, משא"כ בכתב בטברי' או בצפורי דאין שם שום צורך דהנייר יהי' מרוחק מן הנייר שבטברי' לכן לא מגרע מה דמחוסר קריבה, וכאן דאין לו נפק"מ באיזה זה יהי' הוי כמו התם דמחוסר רק קריבה.

ומ"מ דברי הר"ח צ"ע קצת דהנה בכתיבה הא ודאי אם היינו אומרים מחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמי ודאי לא הי' תלוי ברשויות, אלא דכל שאינו יכול לקרוא אותם ביחד לא הי' חייב, משום דכתיבה צריך דיוכל לקרוא משתי האותיות יחד, ודין כזה הא אין כלל בהוצאה דצריך שישתמש בהם יחד, דא"כ גם ברשות א' יפטר אם אינם קרובים ממש זה לזה כדי שיוכלו ללקחם בבת אחת, וע"כ דזה דין מיוחד במלאכת הוצאה דצריך להיות באותו רשות, ולא משום דעי"ז יוכל להנות יותר מהמלאכה, וא"כ אי בלי הגמ' דכתב בטברי' וצפורי לא הי' קשה לו הדין דס"ל לר' יוסי דזהו המלאכה, א"כ מהא דבכתיבה מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי לא הוסיף להקושיא כלל, דקושיתו ע"כ הא צריכה להיות דאף אם בעי רשות א' מ"מ כל שאפשר לקרבם יתחייב, וזה אינו דאם בעי רשות א' ע"כ דזהו המלאכה ולא שייך שיועיל מה דאפשר לקרבם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א