אור שמח/מעשר שני/ח

אור שמח ‏ מעשר שני ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

הלוקח פירות בסלע של כסף מעשר כו'.

ראה בהלכה ח' הסמוכה, ולדעתי יש להפך הגירסא וכצ"ל ומשך הפירות כו' ועמדו בשתים פ"ז מפריש עליהם סלע בלבד והשכר למעשר, ובהלכה ח' משך פירות בשתי סלעים ולא הספיק ליתן המעות עד שהוזלו הפירות ועמדו בסלע אינו מפריש עליהם ממעות מע"ש אלא סלע אחת "שנאמר ונתן הכסף וקם לו בנתינת הכסף קונה" ומוסיף עליהם סלע שניה מן החולין ונותן למוכר, כצ"ל בדברי רבינו, והפירוש דהפדיה רק בכסף לא כרשב"ג דמשיכתו זה פדיונו ונותן לו שני סלעים מעשר על הפירות לזה כתב רבינו דהפדייה בנתינת הכסף וכעת אינו שוה רק סלע אחד לכן רק סלע אחד של מע"ש נותן לו ודוק:

ולפי מה שהביא רבינו לעיל פ"ה ה"ו דפודה מעשר יתר על דמיו לא נתפסה התוספות למעשר והוא מן הירושלמי (יעוין מש"כ בהל' ערכין), יפה תמה בהשגות דמשך בסלע והוקרו בשתים מה נעשה במעשר הלא אכתי לא יצא הסלע מעשר מקדושתו ולא חלה הקדושה עדיין על הפירות ואטו הוא אפוטרופוס של מעשר דיהי' ידו כיד מעשר שנאמר שקנה עבורו של מעשר וא"כ כשמפריש אין כאן להפריש רק בסלע אחד והפירות בסלע שניה הם אינם למעשר רק של לוקח דאיך יוכל להתפיס בקדושת מעשר דהוי כמעשר שפדאו יותר מדמיו ועיין כס"מ, והנה בירושלמי פ"א הא אשכחן שפורעין חוב מדמיו דתנינן תמן משך הימנו מעשר בסלע לא הספיק לפדותו עד שעמדו בשתיים א"ר יסא שניא היא שמשעה ראשונה מעשר חייב לו אילו חייב הי' לו ונתן מעשר יאות יעו"ש והך דאין פורעין חוב ע"כ שלא בתורת פדיה דעל מלוה אינו נפדה וכן כל הך משנה דאין פורעין ואין מוכרין ואין ממשכנין היינו שישאר המעשר בקדושתו ביד הלוקחו וכמו שפירש הר"ש כאן יעו"ש וברע"ב, וא"כ לפירוש רבינו תמוה קושיית הירושלמי כאן דבסלע מעשר נפדה:

ונראה לשיטת רבינו דהמקשן היה סבור כיון דמשך ואכתי לא נפדה בזה הסלע של מעשר וא"כ אח"כ כשנותן הסלע אינו בתורת פדייה רק שנותנו למוכר והוא יאכלנו בקדושת מעשר ומשני הגמ' כיון דמעשר חייב לו משעה ראשונה היינו שאמר להמוכר שאינו נותן לו רק סלע של מעשר א"כ כשפורע לו הוי כפודה אותו ביד המוכר. וביאור הסברא כך הוא עפ"י מה שהביא במחנ"א סימן ד' מקנין מעות דאע"ג דמלוה אינו קונה במכר ולא נחשב החוב כמעות בכ"ז בהחליף דמי שור בפרה כיון דהמוכר צריך למעות ומכר לו ע"מ ליקח המעות מיד ואם יתבע המוכר המעות וא"ל הלוקח אין לי עכשיו ליתן חוזר המקח ובטל המקח למפרע נמצא דהוי כאילו המקח עומד עדיין ביד מוכר ועכשיו שא"ל הלוקח אתן לך פרה בדמים הללו נחשב כאילו נתן לו חפצו בכור חטים שלו עכ"ד. וא"כ הכא נמי דאיהו חייב לו מעשר משעה ראשונה שפיר מצי לפדותו בדמי מה שחייב לו דהוי כאילו נוטל הפירות מן המוכר וא"כ שפיר נפדה הסלע של מעשר במה שנותנו להמוכר ודוק. ולפ"ז הוקל לנו מעט התמיה דדמי כאילו המוכר נותן לו עכשיו הפירות ששוים שני סלעים ונוטל מאתו סלע מעשר עבור זה וקונה זה בהסלע של מעשר והוי כמעשר שהשביח, ואפשר לפ"ז דאם היה אחד דחוק למעות והשני הי' לו סלע של מעשר והוזיל אצלו מה ששוה ב' סלעים עבור סלע זה של מע"ש נתפס עליהן קדושת מעשר דדמי מקח הוי לגביה וא"כ הוו כולן דמי מעשר ונתפסין כולן בקדושת מעשר אף היותר מדמיו ולא דמי לפדאו יתר מדמיו ודוק. ובהשגות והר"ש פירשו לשיטתם דהפירות הן של מע"ש דהירושלמי מביא דפורעין חוב מבבא שניה דמשך בשתים כו' דנותן לו כו' וסלע של מעשר יעו"ש, ובפרק האיש מקדש מפרש תלמודין דהפירות מע"ש ולכן מביא מדפירות מעשר נקנין במשיכה אלמא דממון הדיוט הוי, ורבינו מפרש עפ"י הירושלמי דהפירות חולין וא"ש לפום ההלכה דקיי"ל דממון גבוה הוי ודוק. ודע דבתוספתא שלפנינו הגירסא בהיפוך בדרשב"ג דפדייתו היא משיכתו כמו בהקדש ועל בבא דתוספתא פדאו קאי וז"א גירסת הירושלמי כמוש"ב. ולפירוש רבינו במשך בסלע והוקרו בשתיים דהפירות נתפסין בקדושת מעשר והוי כמו שקנה פירות חולין שוה שתי סלעים בעד סלע מעשר ונעשו שתי הסלעים מעשר וכמוש"ב דהוי כמעשר שהשביח לכן אמר בירושלמי דאינו מוסיף הלוקח חומש רק על סלע שנותן של מעשר בעד הפירות חולין אף שהפירות שווים שתיים בעת הפדיה משום שאינו מחלל רק סלע מעשר לבד ומעשר הוא שהשביח, ולא דמי להך דפרה זו בעשרה סלעים דאם של הקדש אינו שוה רק חמש מוסיף על העשר חומש כמוש"כ רבינו בפ"ז מערכין הי"א יעו"ש משום דתמן שומא שלו לההקדש בשוה עשרה שנותן תחתיו פרה בעשר סלעים אבל כאן בעת המשיכה היה בדעתו ליתן שני סלעים של מעשר רק אחרי זה הוזל וקנאו מעשר בסלע מה ששוה שתים. ובהשגות לפי פירושו הבין דוחק הירושלמי ופירש דעל בבא דסיפא קאי והסלע מעשר שני נשאר בקדושתו ביד מוכר, ופירש אם בא לוקח לפדות זה הסלע וזה אינו מסתבר כלל כאשר יבחר המעיין:

יב

ולא הפסיד כלום.

כוון בזה לפרש דברי ירושלמי שז"ל שהוא אומר לו אבד עלי טבילה אחת, ופירושו שהחבר אוכל חולין בטהרה והפירות בירושלים ואין לך הפסד רק מה שטבלת לחולין ולא הוחזק למעשר וצריך אתה לטבול לשם מעשר ותאכל בלא הערב שמש ואין זה הפסד כלום, וזה שהוסיף רבינו ולא הפסיד כלום לרמז דברי הירושלמי כדרכו:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.