מעשה רקח/מעשר שני/ח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
א[עריכה]
הלוקח בהמה לזבחי שלמים וחיה לבשר תאוה. וכן כתוב בכל הנוסחאות שלפנינו וכן העתיק מרן ז"ל ופשוט שהוא טעות סופר שהרי במשנה ד' דפ"ק קתני הלוקח חיה לזבחי שלמים ובהמה לבשר תאוה והוא מוכרח מצד עצמו ודין בהמה לשלמים ביארו רבינו פ"ז הל' י"ב ועיי"ש הל' י"ח:
ו[עריכה]
המניח דינר וכו'. מרן ז"ל ציין משנה דפ"ד דמעשר שני וכת"ק ואין שם אלא דין המניח איסר וכו' ופי' רבינו שם אינו כן גם הרע"ב והתוס' יו"ט ז"ל לא פירשו כן וכאן ביד נראה שחזר בו ופי' דאוכל עליו עוד איסר ר"ל פי שנים מלבד החצי הראשון וכו' אך מ"ש מרן וכת"ק נראה שהוא טעות סופר דאין ת"ק כלל ולא מצא שם דינו של רבינו עיי"ש ועיין עוד לקמן הל' ז' וי"ג וק"ל:
ז[עריכה]
הלוקח פירות וכו'. דין זה צריך ביאור רחב וכבר הראב"ד ז"ל האריך הרבה בהשגתו והנאמן ביתו של רבינו מרן כ"מ הליץ בעדו עיין עליו. אך עדיין יש לגמגם אעיקרא דמילתא דמי הכריחו לרבינו לפסוק כהך מתניתין כיון דאתיא כר"י ותו דקרא דונתן הכסף וקם לו משמעותו דהכל תלוי בשעת נתינת הכסף והכי דרשינן בתורת כהנים פרשת בחקותי ויסף חמישית כסף ערכך והיה לו אם נתן את הכסף הרי היא שלו ואם לאו אינו שלו דמשמע דאם נתייקר אחר שמשך ברשות הקדש נתייקר וצריך הוא ליתן כפי מה ששוה באותה שעה וכ"כ הרב קרבן אהרן שם וכן דרשו שם בפסוק ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו אם נתן הכסף הרי שלו ואם לאו אינה שלו. גם רבינו פסק לקמן הל' ח' דפדייתו היא משיכתו משמע דהעיקר הוא שעת פדיה דהיינו נתינת הכסף (ובעיקר דינו של רבינו עיין להתוס' יו"ט והפר"ח גם בתי כהונה ז"ל) וגם לפי פי' מרן ז"ל דהכוונה דכשבא ליתן הכסף יקום ויהיה לו ריוח וכו' קשה טובא דמנין לו לרבינו לדרוש דרשא זו שלא הוזכרה בשום מקום ולולי דמסתפינא אמינא דכוונת רבינו דודאי ע"י המשיכה קונה כיון שהפירות הם חולין כדין הדיוט ולזה לא הוצרך להביא ראיה ומה שהביא פסוק דונתן הכסף וכו' היינו לומר שתכף שמשך נתחייב הסלע של מעשר ולכוונה זו כתב ה"ז מפריש ולא כתב ה"ז פורע והטעם כדי שלא יהיה כח הדיוט חמור מכח הקדש כמ"ש רבינו בפ"ט דהל' מכירה. ומה שהביאו בגמרא מהך קרא היינו לפי דעת המקשה אבל לפי האמת אינו כן דלעולם דקנה ליה להחמיר כיון דממון גבוה הוי.
וראיתי לאחד קדוש מדבר בשיטה שנדפסה מחדש ואת שמו לא הוגד שכתב וז"ל ונתן הכסף וקם לו וכו' מיהו משעת נתינת הכסף אפילו לר"מ קנה ואע"ג דממון גבוה שאני הכא דדרך חילול מזבין ליה ניהליה שיתחלל על מעות שיתן לו אבל קדושתיה לא מצי למקניה ואי יהיב ליה בהמה טמאה ועבדים דלא אפשר להתחלל עליהם לא קני וכו' עכ"ל. וכוונתו מבוארת דעל כרחיך לא אמרו בגמ' דלא כר"מ אלא בשהוקר קודם נתינת הכסף אבל אם הוקר אח"כ אפילו לר"מ קנה ולא מצי בעל המעות לחשב שתים על המעשר כיון דהשתא שוה שתים והשתא רבינו דנקט דהפירות הם חולין והסלע הוא ממעשר פשיטא ודאי דכיון דמשך קנה הפירות ומן הדין אינו חייב ליתן אלא סלע אך הו"א דבעל המעשר יחשוב שתים של המעות כיון דבאמת הם שוים שתים לזה הביא רבינו קרא דונתן הכסף וקם דכי היכי דגבי מוכר קנה הלוקח בנתינת הכסף לגמרי הכי נמי לגבי לוקח וכיון שכן בהכרח שהשכר למעשר כמו שסיים רבינו ובזה אין צריך למה שנדחק מרן ז"ל וגם הסוגיא לא הויא תיובתיה דרבינו דהסוגיא איירי בפירות מעשר שאין קנייתן אלא בכסף ורבינו איירי בסלע של מעשר והפירות חולין וניחא ג"כ מה שכתב הראב"ד ז"ל:
ח[עריכה]
מה שפדה פדה והדין ביניהם. מרן ז"ל פי' דר"ל שבמעשר שני העמידו דבריהם על דין תורה שמעות קונות ע"כ. והוא מגומגם דאם תקנת חז"ל היא כך מה שייך ביניהם [דין] תורה וראיתי להפר"ח שפי' לענין אם המוכר רוצה לקבל מי שפרע אז הלוקח ישלם ע"כ. אך איכא למידק דלקמן הל' ט' כתב ומדת הדין ביניהם ולמה שינה בלשון ואולי י"ל דהתם כח הלוקח אלים דאומר לו לא ניחא לי בהך תקנתא דרבנן ותן לי מה שהוניתני:
יא[עריכה]
היו לו מעות של מעשר שני בירושלים וכו'. הנה רבינו זלה"ה הפך סדר החלוקות והקדים המאוחר ואולי שנתכוון לשלול פי' הר"ש ז"ל שכתב דהך מתני' כולה בשיש לו מעות והוא צריך להם ולחבירו פירות דהוי כעין המשנה דלעיל מינה שהוא הדין שכתב רבינו אח"ז ולשלול פי' זה הקדימו ודקדק עוד לכתוב ויש לו פירות כלומר שלו:
יד[עריכה]
המניח דינר וכו'. למ"ש מרן ז"ל בדברי הרא"ש והרע"ב ז"ל עיין להתוס' יו"ט ז"ל:
טו[עריכה]
טמאים וטהורים וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דבגמרא פירשו באומר לכשישתו ולא יאמר מעכשיו ולא כששתו ומרן ז"ל הגיה דצ"ל אלא מעכשיו לכשישתו ורבינו העתיק המשנה כצורתה וכו' ע"כ. והרואה יראה שעדיין הדבר מגומגם דרבינו היה לו לבאר אופן התנאי כיון דאיכא קפידה רבה בדבר ע"פ הירושלמי ובשו"ת זרע אברהם ז"ל דף קי"ב ראיתי שנרגש מזה וכתב דכוונת רבינו שהטהור מערה מהכד לכל אחד חלקו דבהכי יש ברירה וכו'. ודייק לה מדסיים רבינו שהרי אכלו ושתו בשיוויה בטהרה דמשמע דבשעת האכילה חל חילול הסלע בכל מקום שהוא וכו' ע"כ ועם כל זה אין די בא'ר למה לא ביאר רבינו תנאי הירושלמי והקרוב אלי שגירסא אחרת היתה לו והמעיין יבחר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |