אור שמח/ממרים/ב

אור שמח ‏ ממרים ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ב"ד גדול שדרשו באחת מן המדות כו' ועמד אחריהם ב"ד אחר כו' הר"ז סותר כו' שנאמר אל השופט אשר כו':

מה נעמו דברי רבינו, דכן מוכרח, דאל"כ איך קיי"ל דאפי' הוא אומר מפי השמועה והן אומרים כך נראה לנו דנעשה זקן ממרא, הא כיון שהוא שמע מפי רבים שב"ד הקודם פסקו כך, א"כ לדידיה אין יכולים ב"ד לחלוק אם אינם גדולים בחכמה ובמנין ואטו מי לא כשר להעיד שכך שמע הלא כל מסכת עדיות מלא מעדות יחידים שהכריעו מה שפסקו מקודם בעדותם, ועל כרחין מדסתמה הגמרא ולא נקטה שיהיה הב"ד החולק עם הזקן ממרא גדולים בחכמה ובמנין מב"ד הקודם שפסקי כן שמעיד בשמם, מוכח דבדבר הנדרש ממדות יש יכולת ביד הקטן לחלוק על גדול הקודמו, ולכך א"ש מה שדנו אם פסח דוחה שבת, הגם דבכל הזמנים שכיחא פסח בשבת, רק ששכחו השמועה וסברו דזה נלמד ממדות שנתנה התורה לידרש וכמו דדן הלל מתחלה ולהם היו תשובות הרבה וא"כ יכולים הן לחלוק על הקדמונים, עד שאמר להן הלל מפי השמועה משמעיה ואבטליון (ועיין ירושלמי שם), וכן אמר ריב"ז בסוטה כ"ט עתיד דור אחר לטהר שלישי שאין לו מקרא מן התורה כו' מדין קו"ח יש לו, וכוונתו אף דור קטן מדור של ריב"ז דכיון דהוא נלמד מהמדות תו יכולת בידן לחלוק. ונתגלה לנו מה דכייל לנו רבינו בכ"מ על דברים הנלמדים מי"ג מדות לקרותם בשם דברי סופרים מהטעם הנ"ל שב"ד אחר קטן יכול לחלוק על הקדמונים, ומהטעם ההוא נעשה זקן ממרא דאף דמהימנינן ליה דשמע כך מפי רבים מ"מ יכולת ביד הב"ד של עכשיו לחלוק מטעם הנראה בעיניהם והוא מוכרח לפסוק כמותם וללמד לעשות כפי סברתם והבן:

ב

ב"ד שגזרו גזירה או תקנו תקנה כו' ופשט הדבר בכל ישראל וכו' אפילו בטל הטעם וכו' אין יכולין האחרונים לבטל עד שיהיו גדולים מהן (בחכמה ובמנין):

הראב"ד השיג מהא דריב"ז נמנה להתיר על פירות הסמוכים לירושלים לפדותן אף עפ"י שהיה קטן מהב"ד הקודמים, ואחרי בקשת הסליחה אמינא דלק"מ, דכאן מלבד דבטל הטעם בטל גם הדין, הגע בעצמך אם היו הפירות נאכלין בקדושת כרם רבעי בירושלים אז היה עיטור שוקי ירושלים אבל כיון שפדאן הלא יכול לפדות על שוה פרוטה ולהוציאן מירושלים ולאכול הרחק מעיר ודוקא בבנינו שאם הכניסן לירושלים אז קלטן מחיצות ואינן נפדין כלל וא"כ תו הן נאכלין בירושלים, אבל בזמן שאין מקדש דירקבו, ורבינו פסק פ"ב ממעשר שני ונ"ר דמוציאין הפירות בטבלן ופודין מה שמפרישין ואם יתקנו דיכניסו הפירות הסמוכין לירושלים הלא ע"כ מוכרח לפדותן, וא"כ הפירות חולין ועל חולין מעולם לא היה התקנה, ומפני זה היה תנאי לכשיבנה בהמ"ק כו' ולא כשתבנה ציון, דעיקרו תלוי במקדש, וכמו דאמרינן בזבחים (דף ס) דאיתקוש מעשר לבכור ובזמן שאין מזבח מעשר אינו נאכל, ולומר דקשה לת"ק דאמר משרבו הפירות בטלו שיהא נפדה סמוך לחומה, ע"ז מנא ליה דהמבטל היה ריב"ז, וכן באמת לא מקשה רק ממה שבטלה אחר חורבן דכן אמר ברה"ש, וזה תימא כמש"פ. ור' יוסי בעצמו איהו סובר דמעשר איתקוש לבכור במכות י"ט עיי"ש דקאמר משום ר' ישמעאל ודוק. וכן מצאנו בדברים שנהגו איסור [בלא תקנת ב"ד] אם החמירו על עצמן אינו רשאי לנהוג היתר בפניהן, ואם היה מחמת טעות בהוראה רשאי ומצוה עיין פסחים פרק מקום שנהגו ובתוס' שם, כן הכא אם דנו מחמת המדות א"כ זה הטעה בשכל לפי דעת החולקים עליהם שמחמת שטעו דנין כן ולא נמנע השגגה מכל האדם יהיה מי שיהיה לכן ב"ד קטן יכול לבטל, אבל כשתקנו או גזרו שאין זה טעות אינו רשאי להתיר עד שיהיה גדול בחכמה ובמנין ודוק:

ובמה שפרשתי נראה לפרש התוספתא פ"ה דמע"ש, מעשה בר"א שהיה לו כרם במזרח לוד בצד כפר טבי ולא רצה לפדותו אמרו תלמידיו רבי משגזרו שיהא זה נפדה סמוך לחומה אתה צריך לפדותו עמד ר"א ובצרו ופדאו, דבגמרא דילן הגירסא דר"א רצה להפקירו, וכבר הרגשתי דכיון דקיי"ל מע"ש ממון גבוה דאינו יכול ליתן במתנה ה"ה דאינו יכול להפקירו עיין קדושין נ"ד, ותרצתי דר' אליעזר דשמותי הוא סבר כבית שמאי דיש לו פרט ויש לו עוללות כו' וא"כ דסבר כב"ש דאמרי כרם רבעי אין לו חומש כו' משום דלא מקשינן כרם רבעי למע"ש, ה"ה לדידיה לא איתקוש כרם רבעי דבעי באכילתו מזבח, א"כ מצי להיאכל בירושלים, רק דלדידהו גזור דלא נאכל בירושלים גזירה אטו מע"ש וצריך לפדותו סמוך לירושלים, וא"ש מה דנקיט גזרו שיהא זה נפדה סמוך לחומה ומיושב מה דלא נקטה רבינו ועיין צל"ח שנדחק בזה ודוק:

ג

אבל דברים שראו ב"ד לגזור כו':

נ"ב בפתיחה לפירוש המשנה ביאר טעמו, ומבואר שם בד"ה והחלק החמישי כדברי הכס"מ:

ט

ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה הרי זה מוסיף כו':

בהשגות אפילו קבעוהו לדורות ועשאוהו כשל תורה וסמכוהו למקרא כדאשכחן בכמה דוכתי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. השגתו עצומה דהא חזינא כמה פעמים דתנאי דתו"כ דרשי מקראי והגמרא שקיל וטרי ומסיק דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא [לדוגמא יבמות כ"ד גבי חלוצה] ויש מקומות אשר נשאר מחלוקת בין האמוראים אי מקרא יליף או אסמכתא בעלמא, נמצא התנאים בעלי הדרשות עברו אבל תוסיף כיון דלא פירשו דמדרבנן הוי וזה תמיה עצומה, אמנם נראה לי דרבינו לטעמיה אזיל דדבר הנלמד מי"ג מדות מדרכי הדרשות מיקרי אצלו דברי סופרים, אף כי הוי לכל דבר מן התורה וסוקלין ושורפין וכמו קדושי כסף לדידיה כמו שביאר רבינו בתשובה שם, ולכן ב"ד הקטן יכול לבטל בהראותו כי ב"ד הגדול טעו בדרכי ולימודי הדרשות מי"ג מדות כמו שבארתי לעיל, וכן בטריפות הקיל בספק, לבד מספק דרוסה לפי שאינו מפורש בתורה לפי שיטת רבינו, וכן אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו כרת וקרבן רק על טומאות שהנזיר מגלח לפי שהם מפורשים בתורה וכמו דדריש ר' נתן בפ"ק דתוספתא דשבועות מה אלו שהן מפורשין בתורה יעו"ש, ובכמה מקומות בירושלמי מצאנו לפי שאינן מחוור למלקות בפסחים פ"ב גבי נהנה מאיסורי הנאה, ובנזיר וכי מחוור הוא למלקות, וכן נמצא בירושלמי כל מילא דלא מחוור סמכין לה מן אתרין סגיאין, ולכן לכל דבר שאינו מפורש בתורה קורא לו רבינו דברי סופרים, וכבר האריכו לדבר בשיטתו הקדמונים והאחרונים, ולדעת קצת דבר שאינו מפורש בתורה לא מחינן בידייהו אם הן שוגגין ואין בזה רק איסור לבד בלא עונש כמו הני דאכלי כו' בערב יוה"כ עד חשיכה, [ולדעתי שם טעם אחר שמא כשימנעו מלאכול בתוספות יוכרחו אח"כ לאכול ביוה"כ דהוי כרת] ולכן אמרו בפ"ה דקדושין איזהו חללה שעיקרה מד"ת ואין צריכין לפרש מד"ס, [ויתכן דהכוונה דבחללה כזו מחזירין לחובה דהוי טעות בדבר שצדוקין מודין] ורק היכי שהחכמים אומרים שזה גוף מגופי התורה אז נחשב מדברי תורה כאשר ביאר בספר המצות, וכיון שכן נראה לנו דדוקא אם יאמרו ב"ד שזה הדבר למד מעיקרי לימודי התורה והוא גוף מגופי ד"ת אז עוברים בבל תוסיף, אבל אם דורשים זה מי"ג מדות כיון שיכולת ביד הבא אחריהם אף אם הוא קטן לחלוק לומר שטעו אין זה מוסיף, רק מה שיאמרו שמפי השמועה למדו שזה גוף מגופי תורה וכמו אם יאמרו שבשר העוף נכלל באמרו גדי והוא גוף דבר תורה כמו בשר בחלב העז שאינו אמו אז הוי מוסיף על דברי תורה, אבל כל הנדרש מדרכי הדרשות כיון שאינו מוסכם, שאף שזה ב"ד דן עפ"ז כיון שב"ד אחר יכול לבטל בראיות ובהוכחות דוגמא מה שאמרו לענין שיעורין בפרק יוה"כ, תו לא עברי בבל תוסיף, כן נ"ל עומק כוונת רבינו ודוק:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.