אור שמח/מכירה/כד

אור שמח ‏ מכירה כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

לפיכך לא קנה האילנות שביניהן כו':

כתב הרב המגיד, ובהלכות, וקיי"ל דכל תיקו דממונא חומרא לתובע כו' והמחבר אע"פ שדרכו לפסוק בכל תיקו דממון אם תפס כו' גבי קרקע אין לומר תפיסה מועלת כו' עכ"ד, והם נכונים, אבל אין צורך לזה, דהמעיין בכל הלכות אלו לקמן פרק כ"ה במלבנות המטה וחלונות ושל פתחים, וכן במוכר החמור דלא מכר השק ומרכבת נשים בעודן עליו, ולא הזכיר בהו רבינו תפיסה אף ע"ג דמבעי להו בגמרא ונשאר בתיקו, משום דבמוכר דבר דאמדו חכמים צורך התשמישין לאותו דבר, ואמרו דמכר גם דבר פלוני עמו אף ע"פ שלא פירש, אז בלא פירש כיון דמספקא לחכמים אם איתא בכוונתו למכור אותו דבר או לא, מספיקא אמרינן דלא מכר רק מה שפירש, אבל מה שלא פירש כיון דמספקא לחכמים אם איתא דכוונתו היה למכור גם דבר זה הוי ליה ללוקח לפרש ומסתמא לא זבין הלוקח רק מאי דפסיקא לחכמים שהוא מכור עמו, אבל מה דמספקא לחכמים לא הוי דעתו לקנותו, וכמו שפירש רבינו הך דיהודה בן נקוסא (דף עא) זה היה לו לפרש וזה לא היה לו לפרש, דבמכירה דלוקח יהיב דמי הוי ליה לפרש דכיון שהוא נותן דמים הו"ל לפרש מה ימכור לו, ומדלא הזקיק למוכר לפרש לו לא קנה בור ודות וכיו"ב וכפר"ח וכמש"כ בהלכה ה', ולכן בכל הנך מילי דמספקא לחכמים אמרינן דהוי ליה ללוקח לפרש, ומדלא פירש לא כוון לקנות רק דברים המבוררים דמכורין בכלל אותו דבר שלקח לא דברים המסופקים לכן לא מהני תפיסה בהו וברור. וגדולה מזו שנינו בבכורים הכותב חייתו לבתו כו' ופירש רבינו בפה"מ לפי שהעיקר אצלנו יד בעהש"ט על התחתונה ועיקר אחר מפורסם המוציא מחבירו עליו הראיה, ע"כ אם כתב לו בהמתו אומרים הבא ראיה שזו בהמה כו' הרי דמשום יד בעהש"ט על התחתונה אתי ובזה ודאי לא מהני תפיסה וכמו המוכר שור בשוריו דנותן לו הגרוע שביניהן והקטן דודאי לא מהני תפיסה. ועיין מש"כ בהשגות דמשו"ה הוי נותן דבר המסויים כיון דקיי"ל דנותן לו הקטן, א"כ חזינא דבכה"ג לא מהני תפיסה דהוי משום הכי דבר המסויים, ועיין מש"כ הרב המגיד פרק כ"ז מהלכות מלוה ולוה הלכה ט"ז, אם כתוב בו דינרין סתם כו' וכן כתבו האחרונים גבי שובר דכל שהוא מחול רק מדיבורו יד בעל השובר על התחתונה אע"ג דהוא מוחזק [עיין טורי זהב חו"מ סימן מ"א וביאורי הגר"א סימן ס"ה אות ע"ה בליקוט] א"כ כאן במוכר כיון דמסופקין אנו אם הוי בכלל תשמישים הנמכרים עמו אף ע"ג דלא פירש ודאי הו"ל ללוקח לפרש, ומדלא פירש הפסיד ולא הוי מכור אפילו אם תפס ודוק:

ט

המוכר את האילנות ושייר את הקרקע יש לבעל האילנות קרקע הראוי להם כמו שבארנו:

דע דרבינו מפרש הך סוגיא דפרק חזקת, מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דרע"ק ורבנן במוכר שלש אילנות דאז קנה הלוקח קרקע וכמו שסיים כמו שבארנו והוא לעיל בשלש אילנות דיש להלוקח קרקע, ולפ"ז לרבנן במוכר שלש אילנות אין לו קרקע, וקשה טובא דהך דתנן בפרק הספינה דמוכר ג' אילנות יש לו קרקע מוקי כרבנן יעו"ש בתוספות. אמנם רבינו יישב זה במתק לשונו הזהב, דאין ה"נ דמוכר שלשה אילנות משדה הנטועה אילנות הרבה ושייר לעצמו שדה אילן, ודאי דגם לרבנן אם מכר שלשה אילנות מכר קרקע כפי מה שצריך לו והוא כדי שיעור אורה וסלו, דכמו דהמוכר שייר לעצמו אילנות עם קרקע הצריך להן כי קא זבין שלשה אילנות זבין גם קרקע שלהן כשיעור הצריך, אבל במוכר כל האילנות ושייר הקרקע לפניו בלא אילנות דלא שייר לפניו שדה אילנות רק שדה לחוד בלא אילנות ומצי לשייר לעצמו לזרוע וכיו"ב, בזה לא מסיק אדעתיה למכור להאילנות קרקע הצריך להן וכי קא משייר קרקע לנפשיה לא משייר לחצאין ואמרינן דאילנות קא זבין ולא קרקע כלל לרבנן דאמרו מוכר בעין רעה מוכר, והוי כמוכר בור ודות דצריך ליקח לו דרך, כן צריך לקנות להן קרקע הצריך להן, וזה כוון רבינו שכתב המוכר את האילנות ושייר את הקרקע כו' כמו שבארנו במוכר שלשה אילנות בתוך שדה אילנות דלר' עקיבא דבעין יפה זבין כולהו חד דינא אית להו, וזה פירוש נכון מאד בסוגיא, ורבנן בתוס' נדחקו בזה ודוק:

י

האחין שחלקו אחד נטל פרדס כו':

בההמ"ג ובקצת נוסחאות יש ואחד נטל [שדה] כרם כו', לפ"ז היה נראה לפרש דמשום הרחקה דכלאי זרעים והכרם דצריך להרחיק ארבע אמות. אולם בסוגיא דסוף לא יחפור מוכח דלאו משום הרחקה דכלאים אמר, דאמר ה"מ אילן לאילן וגפנים לגפנים וכמו שהוכיחו רבנן בתוס' ד"ה אחד גפנים ואחד כל אילן כו' יעו"ש, אמנם התוספתא בנוסחא הברורה בדפוס צוקערמנדל פ"ד מוכחא דמשום הרחקת כלאים מיירי כולהו, שנים שנטעו את הכרם ועמד אחד מהם וקצץ שלו מרחיק ארבע אמות וזורע, פירוש ההרחקה משום כלאים לכן אם נקצץ הכרם כו' הקרקע של בעל השדה, שנים שחלקו את השדה ועמד אחד מהם ונטע שלו מרחיק ד' אמות ונוטע משום כלאים לכן נקצץ הכרם הקרקע של בעל הכרם ומשום הרחקת נזיקין לא מיירי רק משום איסור כלאים ואיירי דמחלו הנזיקין זה לזה וקנו זה מזה, ויעוין מש"כ הרמב"ן בחידושיו בתוספתא זו ודוק:

טז

במשל"מ הקשה על הריב"ש מהרשב"ם, ולא ידעתי הא הריב"ש מביא בשם הרמב"ן וכן כתב בחידושיו לבתרא להשיג על הרשב"ם והב"י הביא זה בסימן ר"ט וברמ"א, ומה שמשיג על הריב"ש דמדמה ליורש דהוה"ד לגבי לוקח ורמי מהרשב"א, הנה המעיין בריב"ש יראה דהוא מובן אחר, דודאי המשייר דירה לעצמו כל ימי חייו יכול לעשות כאדם העושה תוך שלו למכור ולהשכיר ואף באמר שיירתי לעצמי הוא דוקא כל חייו ויכול לעשות מה שירצה למכור ולהשכיר את זכותו יהיה דבר שאינו מסויים ואין בזה חולק כלל, והוה"ד במוכר ע"מ שהמעשרות שלו יכול למכור זכותו לאחר וכל שכן במשייר פירות דקל לעצמו דיכול למכור, רק שאילת הריב"ש ששאל השואל שהשכיר לו בית לעשר שנים ולאחר חמש שנים אינו יכול לסלק להשוכר רק אם יהא צריך לצרכו ולדירתו יכול לסלקו דע"ז אין ספק, דהזכות לסלק להשוכר אינו יכול למכור זה הזכות לאחר דזה שעבד לו, שאם אינו צריך יהא שכור להראשון אם ירצה ולא יסלקנו לא הוא ולא ב"כ רק יהא שכור להראשון בסך הנ"ל, רק השואל נסתפק דכיון דמכר כל הבית לאיש אחר הוי הקונה כהבעלים ויכול הקונה לסלקו לצורך דירתו כמו הבעלים המשכיר ששייר לנפשו שלצורך דירתו יסלקנו, ע"ז השיב הריב"ש בטוב טעם דלא עדיף הלוקח מאילו היה יורש והיורש ודאי זכה בגוף הבית ומכל מקום לא היה יכול לסלקו דלעצמו שייר ולא ליורשיו כש"כ הכא דבעית לשויא לוקח כמוכר ודאי דהלוקח אינו יכול לסלקו וכן הביאו רמ"א סימן שי"ב סעיף א' בהגה"ה, אמנם דברי רמ"א סימן שט"ז בהגה"ה צ"ע דאינו חולק ע"ד רשב"א כלל, ומה שהשיג הט"ז על סוף דברי רמ"א מי שנתן דירה לאחר דבאינו מסויים אינו יכול למכרו יעו"ש, אם כי בדרכי משה העתיק כן דברי ריב"ש אמנם מובן אחר שם בריב"ש לכל מעיין היטב, ומה שהביא הדרכי משה אינו כתוב בו כלל ודוק:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.