מעשה רקח/מכירה/כד

מעשה רקח ‏ מכירה כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק כד מהלכות מכירה

א

המוכר ג' אילנות בתוך שדהו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, פשוט הוא דהא אילנות סתם שנינו במשנה לא שנא גדולים לא שנא קטנים ע"כ, הנה הטור חו"מ סי' רט"ז הביא משם רבינו יונה דדוקא אילנות גדולות אבל שתילין קטנים וכו', אין להם קרקע וכו', והרמב"ם כתב אפילו הם נטיעות קטנות, ומסתברא כדברי הרב רבינו יונה ע"כ. וכיון דאיכא מאן דפליג על רבינו לא יצדק לומר פשוט הוא, גם ההכרח שכתב דהא אילנות סתם שנינו אין נראה דאלו נטיעות מיקרו ואינן אילנות, וצריך לומר דכלפי דברי רבינו הוא שכתב כן, דכיון דלא מצינו דבר זה לא במשנה ולא בגמרא, [ע"כ] יש לומר דפשוט הוא דרבינו סבירא ליה דכיון דאילנות שנינו לא שנא קטנים לא שנא גדולים, והנטיעות ג"כ נקראים אילנות, וכדתנן פרק ב' דשביעית, מזהמין את הנטיעות וכו', דפירש שם הרע"ב שני פירושים על האילנות וכו', וכן כתב שם התוספות יו"ט ז"ל, וכשם שרבינו במשקין אותם וכו', וגם הנטיעות עצמן נקראו כן על שם סופן שיגדלו ויהיו אילנות, ובזה תתורץ קושיא אחרת שרבינו כתב כאן דקנה ג"כ כל האילנות שביניהם, וקשה דאיך יהיה הטפל גדול מן העיקר שהנטיעות קטנות יקנו האילנות הגדולים, אכן יש לומר דמשום שעתידים להתגדל ולהיות אילנות גמורים משום הכי קנה האילנות שביניהם, והטור שם כתב וקנה כל אילנות קטנות שביניהם ע"כ, כתב כן מפני שנמשך אחר סברת רבינו יונה שכתב שם תחילה, גם הרב בית יוסף ז"ל כתב על דברי הטור ז"ל נראה שטעמו משום דאם גדולים הם אין סברא שבקניית שלשה יקנה כל האחרים ע"כ, ובהכרח צריך לומר שלדעת הטור הוא שכתב כן, שהרי בשו"ע שם, העתיק דברי רבינו, והשיגו הסמ"ע ז"ל בזה, דכיון דבבית יוסף [על] דברי הטור ז"ל כתב אין סברא [וכו'], לא היה לו לכתוב בשו"ע דקנה כל האילנות עיי"ש, ובהכרח צריך לומר דבדעת הטור הוא שכתב כן בב"י עיי"ש.

ג

והשלישי מכוון ביניהן ומרוחק מהן וכו'. פשטן של דברים משמע שהשלישי מרוחק יותר מהשנים, אך קשה דא"כ אינן כפטפוטי כירה שכתב ז"ל שאלו דרכם להיות רחוקים שוה בשוה, אם לא שנאמר דמרוחק מהם שכתב ז"ל, הכוונה ריחוק השוה לשנים האחרים ודוחק.

ה

כל מי שקונה ג' אילנות ויש לו קרקע וכו'. לשון המשנה בבבא בתרא דף פ"א [ע"א], הגדילו ישפה, ופירש רשב"ם ישפה, המוכר דכיון דאין נטועים בשל מוכר כי אם בקרקע של לוקח והמוכר לא שעבד לו קרקע שלו, אינו מניחן ליכנס בשלו מאחר שמזיקין לו ע"כ. שמעינן מדבריו תרתי, חדא, דעל המוכר לקוץ, ועוד דמדכתב אינו מניחן ליכנס בשלו משמע דאין רשות לקוץ עד שיצאו מחוץ למקום מלא האורה וסלו, דמשם ואילך הוא קרקע של מוכר, ופשט לשון רבינו נראה דפליג אפירוש רשב"ם, דמדכתב יקוץ סתם משמע דאלוקח דעליה קאי קאמר, וכן משמע ממה שכתב כדי שלא ימעט הדרך על בעל השדה, דמשמע דעד השתא לא איירי בבעל השדה, ודברי הרמב"ן שהביא הרב המגיד ז"ל נוטין לפירוש רשב"ם ז"ל, שהרי כתב, ואינו יכול לומר כיון שאמרו יקוץ על המוכר להביא ראיה שאם הגדילו היה קוצץ דדילמא לאו אדעתיה עכ"ל, אך בההיא דמשמע מדברי רשב"ם ז"ל דאין לו רשות לקוץ עד שיצאו הענפים ויכנסו ברשות המוכר, אין הוכחה בדברי רבינו אלא ממה שכתב כדי שלא ימעט הדרך על בעל השדה משמע כפירוש רשב"ם ז"ל, וכן דקדק הרב כסף משנה ז"ל. וכבר ראיתי להסמ"ע ז"ל חו"מ סי' רט"ז ס"ק כ"ו לא ערבו לו דבריו מכח סברת רבינו יונה שהביא הטור ז"ל שם, שכתב ואפילו לא הגדילו אלא בתוך מלא אורה וסלו צריך לקוצצן עיי"ש, והאמת נראה שהדבר שקול כדעת רבינו, ולקמן בעז"ה יתבאר שדברי הרב כ"מ מוצדקים ישרים וכנים.

ו

הגדילו שני אילנות והוציאו וכו'. לישנא דמתניתין, הגדילו לא ישפה, והעולה מן הגזע שלו ומן השרשים של בעל הקרקע, ובגמ' הסכימו דבין עולה מן הגזע בין עולה מן השרשים יקוץ, אבל מה שגדלו הענפים דהיינו שנתפשטו להלן לא יקוץ בעל הקרקע אע"פ שהצל רע לבית השלחין, דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות שהרי שעבד לו שדהו לצורך האילנות כל צרכן שעל מנת כן לקחו כמו שכתב רשב"ם ז"ל, ורבינו שכתב לשון הגדילו וכו', משמע דהיינו הגדילו דמתניתין דהיינו התפשטות הענפים, ודומיא דהגדילו דקתני מתניתין גבי קונה ג' אילנות, והעתיקו רבינו לעיל ויהיב טעמא כדי שלא ימעט הדרך וכו'. אך אי אפשר לנו לפרש כן, שהרי בשני אילנות קתני במתניתין לא ישפה, וכאן כתב רבינו יקוץ, ומשמע נמי דכוונתו על הענפים חדשים שעלו מן הגזע מהטעם שכתב שמא יצמחו וכו', וכן נמי נראה ממה שכתב לקמיה כל העצים שקוצץ וכו', שהם דברי הגמרא וכיון שכן קשה תרתי, חדא, דהשמיט דין התפשטות הענפים השנוי במשנה להדיא דלא יקוץ, ועוד דנקט לשון הגדילו, והכי הו"ל למימר העולה מן הגזע וכו', כלישנא דמתניתין.

ותמהני מהמפרשים ז"ל שאין גם אחד שנתעורר בדבר זה כלל, וגם הרב בית יוסף חו"מ סי' רט"ז העתיק דברי רבינו עיין עליו. עד שהאיר ה' את עיני ומצאתי לרבינו בפירוש המשנה שכתב וז"ל: לא ישפה לא יכרית, רצה לומר אין ראוי ללוקח שיכרית הענף הצומח, ואין הלכה שנחוש שימשוך שרשו בקרקע ויעלה אילן שלישי ויאמר לו שלשה אילנות מכרת לי ויש לי קרקע ולפיכך חייב הלוקח שישפהם וכו' ע"כ, הראה לדעת דרבינו מפרש לפי המסקנא דיקוץ אכולהו קאי גם אהגדילו הענפים דקתני במתניתין, והכי מוכח מדנקיט תלמודא הגדילו הענפים וכו', והעולה מן הגזע שלו ומן השרשים, דמן הדין הו"ל למנקט העולה מן הגזע וכו', ולמה נקט הגדילו הענפים, אלא ודאי לאורויי לן דכיון דמסיק שיש לחוש למסקא ארעא שרטון, מעתה גם בהגדילו הענפים יש לחוש שיתפשטו הרבה עד שיושקעו בארץ ויעלה בהם שרטון ויטעון הלוקח שג' אילנות מכר לו, ובזה הנה מקום לדברי הרב כסף משנה ז"ל שכתב בד"ה כל מי שקונה אילנות וכו', יקוץ פירוש כשנתפשטו הענפים חוץ למלא אורה וסלו וכו', דקשה דמנא ליה הך מלתא, אי משום מה שכתב רבינו כדי שלא ימעט הדרך הרי גם בנתפשטו תוך שיעור מלא אורה וסלו הם ממעטים הדרך, דהא עכ"פ צריך לתת שיעור זה כמו שכתב רבינו בראש פירקין, אלא ודאי מכיון דרבינו סבירא ליה דאף בהגדילו הענפים יש לחוש למסקא ארעא שרטון, מוכרח דהגדילו דקתני מתניתין היינו שיעור גדול שהוא חוץ למלא אורה וסלו.

ובזה תתורץ ג"כ קושית המשנה למלך ז"ל שהקשה על הרב כ"מ ז"ל, דכיון דאיפליגו הרמב"ן והרשב"א ז"ל, אם המוכר נאמן או הלוקח כמו שכתב הרב המגיד ז"ל, ואינו מוכרח דרבינו סובר כהרמב"ן, איך החליט הרב ז"ל כאילו שניהם בשיטה אחת וצ"ע, ע"כ. ואף שדברי המל"מ ז"ל מגומגמים כמו שיראה המעיין, וקושייתו דרך חריפות מ"מ אין להניחו בצ"ע, דודאי דעת רבינו כך היא דבעינן שיתפשטו חוץ למלא אורה וסלו מכח ההכרח שכתבנו, ושבח לקל יתברך בדבר זה.

ח

המוכר קרקע וכו' הרי יש לו חצי הקרקע וכו'. הרב המגיד ז"ל נתקשה בדברי רבינו, מפני שהבין דחצי הקרקע שכתב ז"ל חצי דוקא קאמר, ובאמת שכן נמצא נראה שהבין הטור ז"ל חו"מ סי' רט"ז שהרי כתב וז"ל: מכר הקרקע ושייר לעצמו האילנות אפילו לא שייר אלא שני אילנות יש לו קרקע הצריך להם, והרמב"ם כתב, יש לו חצי הקרקע הצריך להם ולא נהירא עכ"ל. ואם הבין בדברי רבינו דחצי הקרקע לאו דוקא, אלא דהכוונה מה שצריך לאילנות איך חלק עליו וכתב ולא נהירא, הרי זו היא סברתו עצמה, ונראה דגירסת הטור בדברי רבינו כגירסתינו יש לו חצי הקרקע כולה, ותיבת כולה מפרש לה דהכוונה מה שצריך לאילנות, אך אנן בדידן שמצינו לרבינו פרק י"ב דטוען ונטען הל' י"ז שהעתיק דין זה גבי חזקה דשלש שנים ופסק ז"ל, דזה שהחזיק באילנות ואכלן שלש שנים יש לו האילנות וקרקע הצריכים לו, והוא אורה וסלו חוצה לכל אילן ואילן, וזה שהחזיק בקרקע יש לו שאר הקרקע ע"כ, וכתב שם הרה"מ ז"ל דנפקא ליה מהך סוגיא עצמה, וסבירא ליה דמשמעת לשני עניינים האחד למוכר ולוקח, והאחד בחזקת ג' שנים, וכן כתבו התוספות וכו' ע"כ. ועדות זו של הרה"מ ז"ל תכריח שכוונת רבינו כאן אינה לחצי קרקע דוקא, אלא להצריך לאילנות ומפני שלפעמים יחסיר או יותיר לפי שיעור האילנות לכך הוסיף תיבת כולה, כלומר שכל הקרקע משועבד לזה החצי שהוא צורך יניקת האילנות הן חסר הן יתר, ומוטב לסבול דוחק הלשון קצת מדוחק הענין, כיון שמצינו לרבינו שביאר כוונתו במקום [אחר], וקרוב לזה זכיתי ומצאתי להרב ב"ח והדרישה ופרישה ז"ל שם.

י

האחין שחלקו אחד נטל פרדס וכו'. בבא בתרא דף ז' ואמרו שם דעלו להדדי, ופירש רש"י שנתן בעל הכרם לבעל שדה לבן זוזין של עילוי הכרם הילכך כרם בעי למשקל עם עבודתו ע"כ, וקשיא לי למה לא ביארו רבינו, גם הרב בית יוסף ז"ל חו"מ סי' קע"ג העתיק דברי רבינו ולא ביאר עילוי הדמים, ואילו בפרק ז' דשכנים כשהזכיר רבינו דין דשני אחים שחלקו חצר לאחד הגיע תרבץ החצר, ולאחד הגיע האכסדרא שהוא הדין המוזכר שם בגמרא, ביאר ז"ל ששמו הבנין והעצים וכו', כמו שאיתא בגמרא, ובהכרח צריך לומר ששם הוצרך לבארו מפני שומת האויר שלא הושם כמו שאיתא בגמרא.

יב

אם יש בו דקלים בלבד שייר הדקלים וכו'. מה שכתב הרב המגיד ז"ל אינו מוכרח, ועיין להמפרשים והמשנה למלך ז"ל.

יג

אפילו לא היו לו דקלים וכו'. בבא בתרא דף ס"ט [ע"ב], אמר ליה ארעא ודיקלי חזינן אי אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דקלי, ואי לית ליה זבין ליה תרי דקלי, ואי משעבדי (פריך) [פריק] ליה תרי דקלי וכו', ורבינו העתיק אפילו לא היו לו דקלים, דמשמעותו לא מיבעיא אם היו לו דקלים שצריך ליתנן לו, אלא אפילו לא היו לו אם רוצה לקיים המקח צריך הוא לקנות לו שני דקלים, ונכלל בזה מה שאיתא בגמרא אי אית ליה דקלים וכו'. ומבואר הדבר דכל זה לא איירי אלא בדליכא דקלים בקרקע שמכר לו כלל, אבל אם יש בו דקלים לא ידענו מה דינן, מי נימא דיהיב ליה כולהו או דילמא דלא יהיב מינייהו אלא תרי, וכי היכי דלא נתבאר בגמרא גם בדברי רבינו אין לנו גילוי זה.

אמנם ראיתי להרב בעל הלבושים ז"ל חו"מ סי' רט"ז סעיף ה' שכתב על דברי השו"ע שהעתיק לשון רבינו, וז"ל: האומר לחבירו קרקע ודקלים אני מוכר לך, לשון זה משמע שמכר לו שני מכירות, שדה וכל מה שבו כדינו, ועוד מכר שני דקלים דמיעוט רבים שנים, ושני דקלים קאמר חוץ מן השדה וכו', ע"כ. מה שכתב ז"ל בפשיטות שהם שני מכירות לא ידעתי מנא ליה בדעת רבינו, דהא אם הם שני מכירות אם לא רצה המוכר ליתן לו השני דקלים מכר השדה יהיה קיים עכ"פ, והרב המגיד ז"ל הקשה על זה דמנא ליה דמי שמכר לחבירו שני דברים בערך אחד ולא פרט לו ערך לכל אחד, ואין לו אלא האחד שיתחייב הלוקח לקנותו, והרי יכול לומר לא הייתי קונה האחד בלא חבירו וכו' ע"כ, ודברי רבינו כך נראין, שהרי כתב אם רצה לקנות לו שני דקלים הרי זה נקנה המקח ע"כ, דמשמע הא אם לא רצה אין כאן מקח כלל, גם מה שכתב ז"ל שדה וכל מה שבו כדינו דמשמע דאף אם יש בו כמה דקלים הכל מכור ומלבד זה יצטרך להוסיף לו שני דקלים אחרים, זו לא ידעתי מנין לו, דהרי מדקאמר קרקע ודקלים אני מוכר לך משמע שלא הראה לו הקרקע מדלא אמר לו קרקע זה אני מוכר לך, א"כ משמעותו שלא מכר אלא קרקע סתמא, ומדהוסיף דקלים גזרו חז"ל שיתן לו המוכר שני דקלים דמיעוט רבים שנים, וכיון שכן באיזה כח נחייב את המוכר ליתן לו כל הדקלים שיש באותו קרקע, וזו היא דעת הסמ"ע ז"ל שם ס"ק י"ד, והרב ש"ך ז"ל כתב דנראה דכוונת הסמ"ע מדלא הזכיר רבינו החלוקא דאי אית ליה דקלי יהיב ליה, ומדלא הזכירו הוכרח לפרש כן עיי"ש. וכבר כתבנו דזה נכלל באפילו אין לו דקלים שכתב רבינו וכו', נמצא דלא השמיטו. גם שאר דברי הרב ש"ך ז"ל שם מגומגמים ואינן מובנים כלל, אם לא שנתלה הדבר בט"ס, ורבינו השמיט ההיא דאי משעבדי פריק ליה, מפני שכבר הוא נכלל בדבריו שכתב, אפילו לא היו לו דקלים וכו'.

יד

המוכר פרדס לחבירו וכו'. לשון הגמרא, האי מאן דמזבן ארעא, ורבינו העתיק פרדס אפשר שכך היה גורס בגמרא, והרב משפט צדק הביאו הכנסת הגדולה חו"מ סי' רט"ז כתב דלאו דוקא פרדס, אמנם הסמ"ע ז"ל כתב שם דלרבותא נקט פרדס שידוע שיש בו אילנות ואפ"ה צריך לכתוב, וכל שכן בשאר אילנות עיי"ש.

טו

המוכר בית לחבירו וכו'. כמה סברות בדין זה, עיין בטור ובית יוסף ז"ל חו"מ סי' רי"ד, ובהרב המגיד ז"ל.

טז

ואם נפלה חוזר ובונה אותה וכו'. דברי רבינו צריכים ביאור במה שכתב, ואם נפלה חוזר ובונה אותה ואם רצה לבנות על גבה בונה כשהיה מקודם, דהך כשהיה מקודם אין לו משמעות לכאורה, דמכיון שכתב ואם נפלה חוזר ובונה אותה ודאי דהיינו כמו שהיתה מקודם, מעתה כשכתב ואם רצה לבנות על גבה משמעותו על גבי הדיוטא, ואיך סיים כשהיה מקודם, הרי מקודם לא היה זה, ואפשר דהך כשהיה מקודם כוונתו כלפי הכח שהיה לו דקודם שמכר ודאי שהיה לו כח לבנות על גבי הדיוטא שהרי כל הבתים שלו, עכשו נמי אף שמכר התחתונות מכל מקום כיון ששייר לעצמו הדיוטא העליונה שייר ג"כ כל האויר שעליה ויכול הוא לבנות על גבה כל מה שירצה על גבי הדיוטא כדי שלא יאפיל על בעל הבית, וזה נראה שנתן מקום להראב"ד ז"ל להשיג ולכתוב שאפילו בנין חדש בונה, מפני שהבין דהך כשהיה מקודם אנפלה חוזר ובונה אותה קאי, כלומר דדוקא בנפלה שרינן ליה לבנות על גבה, אבל אם לא נפלה לא, ולזה השיג ז"ל דזה אינו דאפילו בנין חדש יכול לבנות דבשלו הוא בונה, אבל לפי האמת גם רבינו מודה ואזיל לדבר זה כמש"כ. שוב מצאתי בשו"ת הרדב"ז שנדפס מחדש ח"ב סי' קע"ח שנשאל על לשון הראב"ד ורבינו ז"ל, ורצה להגיה הך כשהיה מקודם אחר מה שכתב ואם נפלה חוזר ובונה אותה, ולענ"ד אין צריך להגהה זו ע"פ מה שכתבתי, ועיי"ש שהאריך בביאור.

יז

המוכר קברו או דרך קברו וכו'. לשון הברייתא בבבא בתרא דף ק' [ע"ב], המוכר קברו דרך קברו מקום מעמדו ובית הספדו, באין בני משפחה וקוברין אותו על כרחו משום פגם משפחה ע"כ. פשט הברייתא שמכר הכל בבת אחת, אמנם רבינו כתב או בכל חלוקא וחלוקא, דמשמע שמכר זה או זה ולא ידענא מנא ליה, ולמה לא העתיק כלשון הברייתא. והרב בית יוסף חו"מ בשו"ע סי' רי"ז וביו"ד סי' שס"ו העתיק כדברי הברייתא, ואפשר דרבינו פירש הברייתא כן מכח ההיא דבכורות סוף פרק יש בכור, דאוקי מתניתין דהיורש את אשתו כגון שהורישתו אשתו בית קברות, משום פגם משפחה גמור רבנן לישקול דמי וליהדר וכדתניא המוכר קברו ודרך קברו וכו', והתם בית קברו לחוד קאמר, ומדמייתי עלה מהך ברייתא שמע מינה דאו או קאמר, אכן תקשה בין לפירוש רבינו בין לדברי הרב ב"י ז"ל, לדברי רבינו שכתב דאו או קאמר היכי מסיים בה דנותנין הקבר שקברו בו ללוקח, ולאינך לא הזכיר איך יעשו, והו"ל לכתוב סתמא דנותנין הדמים ללוקח, וגם לדברי הרב ב"י תפול קושיא זו שבחו"מ כתב דנותנין דמי הקבר ללוקח, אמנם ביו"ד כתב ומחזירין את דמיו, וצריך לומר דודאי מדהזכירו כל הנך משמעותם דבעל כרחו של לוקח קאמר שכך היא תקנת חז"ל, אלא דבמקום הקבר הוצרכו להשמיענו דבני משפחה נותנין את דמיו מפני שבטלה המכירה לגמרי שהרי נקבר בו המת, משא"כ באינך דלפי שעה ישתמשו בהם ואח"כ יחזרו ללוקח ואין צריך (לבעל) [לבטל המכירה] מפני צורך שעה, אלא שישאיל להם הלוקח אותו מקום בעל כרחו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---