אור שמח/מכירה/כ

אור שמח ‏ מכירה כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

י

המחליף פרה בחמור וילדה כו' אע"פ שהפרה עומדת באגם וכו' ואינם ברשות אחד מהן יחלוקו כו' ובהלכה י"ג ואם אמר המוכר א"י כו':

מפשט דברי רבינו מוכח דמיירי בהלכה זו אפילו באינם עומדין ברשות שניהן ואפ"ה הוי העבד בחזקת מוכר אע"פ שהלוקח טוען ברי והמוכר טוען שמא, ודלא כהרב המגיד. לכן נראה דלרבינו קשיתיה דשמואל אמר ריש פ' הפרה זו דברי סומכוס אבל חכ"א זה כלל גדול בדין כו' אפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא, הרי דשמואל סובר דהלכה כחכמים, ועיין תוספות פרק חזקת (דף לה) ד"ה ומאי שנא, וכאן פריך אמאי יחלוקו ומשני שמואל בעומדת באגם, וא"כ אכתי קשה ונוקמא בחזקת מ"ק ואי דמשני בגמרא הא מני סומכוס היא הא לסומכוס אפילו בחזקת המוכר אמר דיחלוקו כדמוכח כולהו סוגיי דשילהי המניח ועיין בתוספות בזה, לכן סבר רבינו דרבנן נמי מודו בשמא ושמא היכי דליכא חזקה דהשתא רק נגד חזקת מרא קמא כיון דלא טעין המוכר ברי רק אינו יודע, תו הדין דיחלוקו אפילו טעין הלוקח ברי ג"כ יחלוקו וצריך להביא הלוקח ראיה ליטול הכל, אמנם זה דוקא כאן דעיקר המחלוקת הוא שזה טוען שהולד לקוח הוא אצלו והמוכר טוען שלא נמכר הולד רק ששניהן טוענין בשמא אבל תורף הטענות והספק הוא אם הולד מכור הוא אל הלוקח או לא, ונתבונן בולד פרה דמסירה לרועה וכן בעבד קטן תפיסתן מוכחת עליהן היינו הרשות שהוא בו מוכיח שהוא שלו ואף כי איכא עדים דשל פלוני היה מכל מקום נאמן לומר לקוח הוא בידי ואין צריך להביא ראיה ע"ז וכמו בכל מטלטלין דעלמא, וכמו שנתבאר פרק חזקת ופסקו רבינו בפרק י' מהלכות טוען, א"כ חזינא דהרשות מעיד על קנייתו א"כ כי אינו ברשות בעליו הקודם תו איתרע חזקתו ואיתרע חזקת מריה הראשון במה שאינו ברשותו, לכן בכה"ג פסק שמואל כדינא דמשנתנו דיחלוקו, אבל זה דוקא בטענה של לקוח, אך בטענות של נזיקין כמו שור שנגח את הפרה וכיו"ב, דעל זה אינו מורה הרשות דהנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא אמר אבוה דשמואל שרק מתורת מיגו מטענת לקוח מהימן, אבל הרשות ותפיסתו אינו מורה על זה הטענה, בזה אם נפל ספק אף אם הן עומדים באגם ג"כ לא איתרע רשותיה ומוקמינן להו בזה אחזקת מרא קמא, ולכן סתם רבינו בשור שנגח את הפרה בכל גווני המוציא מחבירו עליו הראיה, וכי שמואל אמר זו דברי סומכוס דבכל גווני לרבנן מוקמי להו בחזקת בעלים אף דלא קיימא ברשות הבעלים, אבל כאן שמואל סבר דבאינו עומד ברשות מוכר איתרע חזקתיה ולכן בשמא ושמא יחלוקו, משא"כ בזה טוען עבד קטן מכרתי דעבד אין לו חזקה ואין הרשות מורה על קנייתו לכן אף אם קאי בסמטא והספק לפנינו היינו דררא דממונא וכמש"פ בתוספות בשם ר"י עיי"ש אעפ"כ אוקמינן בחזקת מרא קמא והמוציא מחבירו עליו הראיה וז"ב בשיטת רבינו:

ומה שכתב רבינו ישבע המוכר באם טוען ברי בנקיטת חפץ על ולד הפרה, אע"פ שאין כאן דררא דשבועה דאורייתא דהוי הילך וקדם הודאה לטענה, יצא לו לרבינו דאיכא שבועה בנקיטת חפץ מהך דינא דלעיל הלכה ח' דהחנווני טוען שהפירות אלו שהם אינם מונחים ברשות שניהן הרי הן שלו ולא מכר אותם מעולם, והלוקח טוען שאלו קנה במעותיו והן שלו אף דאוקי אחזקת מריה קמא והן של מוכר בכ"ז הואיל ואינן ברשות של המוכר הוי כנשבע ונוטל ואצרוכי רבנן שבועה, כן הכא דזה טוען שלא מכר אותן וברשותו נולדו והספק נופל בלא טענותיהן לב"ד באיזה רשות של מי נולד כש"כ דהוי כנוטל וצריך לשבע בנק"ח שבועת המשנה ופשוט, והא דכתב רבינו עומדת באגם היינו דמסירה לרועה ורועה באגם דאז הוי רשות מורה על טענת קניה, וכי מסיק הגמרא הא מני סומכוס לא צריך לאוקמי בעומד באגם דאפילו כשהוא מוחזק עכשיו סבר סומכוס יחלוקו ועיין בסמ"ע וט"ז בזה ודוק:

אמנם נראה דלהרב המגיד מיירי ג"כ הנך הלכות דעבדי מכרתי גם באין עומדין ברשות שניהם, ובכ"ז חזקת מרא קמא חשיבא כחזקת ממון וכאילו הוא ברשותו רק גבי ולד דלא איתחזק המוכר כשהוא ולד בפני עצמו רק בעודו עובר, וא"כ לא חשיבא חזקת מ"ק של המוכר ובזה קיי"ל בשמא ושמא יחלוקו, וכסברא זו מוזכרת בתוס' סד"ה וליחזי כו', ולזה כוון ההמ"ג דוק בלשונו הזהב:

יא

המחליף פרה בחמור וילדה כו' אע"פ שהפרה עומדת באגם וכו' ואינם ברשות אחד מהן יחלוקו כו' ובהלכה י"ג ואם אמר המוכר א"י כו':

מפשט דברי רבינו מוכח דמיירי בהלכה זו אפילו באינם עומדין ברשות שניהן ואפ"ה הוי העבד בחזקת מוכר אע"פ שהלוקח טוען ברי והמוכר טוען שמא, ודלא כהרב המגיד. לכן נראה דלרבינו קשיתיה דשמואל אמר ריש פ' הפרה זו דברי סומכוס אבל חכ"א זה כלל גדול בדין כו' אפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא, הרי דשמואל סובר דהלכה כחכמים, ועיין תוספות פרק חזקת (דף לה) ד"ה ומאי שנא, וכאן פריך אמאי יחלוקו ומשני שמואל בעומדת באגם, וא"כ אכתי קשה ונוקמא בחזקת מ"ק ואי דמשני בגמרא הא מני סומכוס היא הא לסומכוס אפילו בחזקת המוכר אמר דיחלוקו כדמוכח כולהו סוגיי דשילהי המניח ועיין בתוספות בזה, לכן סבר רבינו דרבנן נמי מודו בשמא ושמא היכי דליכא חזקה דהשתא רק נגד חזקת מרא קמא כיון דלא טעין המוכר ברי רק אינו יודע, תו הדין דיחלוקו אפילו טעין הלוקח ברי ג"כ יחלוקו וצריך להביא הלוקח ראיה ליטול הכל, אמנם זה דוקא כאן דעיקר המחלוקת הוא שזה טוען שהולד לקוח הוא אצלו והמוכר טוען שלא נמכר הולד רק ששניהן טוענין בשמא אבל תורף הטענות והספק הוא אם הולד מכור הוא אל הלוקח או לא, ונתבונן בולד פרה דמסירה לרועה וכן בעבד קטן תפיסתן מוכחת עליהן היינו הרשות שהוא בו מוכיח שהוא שלו ואף כי איכא עדים דשל פלוני היה מכל מקום נאמן לומר לקוח הוא בידי ואין צריך להביא ראיה ע"ז וכמו בכל מטלטלין דעלמא, וכמו שנתבאר פרק חזקת ופסקו רבינו בפרק י' מהלכות טוען, א"כ חזינא דהרשות מעיד על קנייתו א"כ כי אינו ברשות בעליו הקודם תו איתרע חזקתו ואיתרע חזקת מריה הראשון במה שאינו ברשותו, לכן בכה"ג פסק שמואל כדינא דמשנתנו דיחלוקו, אבל זה דוקא בטענה של לקוח, אך בטענות של נזיקין כמו שור שנגח את הפרה וכיו"ב, דעל זה אינו מורה הרשות דהנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא אמר אבוה דשמואל שרק מתורת מיגו מטענת לקוח מהימן, אבל הרשות ותפיסתו אינו מורה על זה הטענה, בזה אם נפל ספק אף אם הן עומדים באגם ג"כ לא איתרע רשותיה ומוקמינן להו בזה אחזקת מרא קמא, ולכן סתם רבינו בשור שנגח את הפרה בכל גווני המוציא מחבירו עליו הראיה, וכי שמואל אמר זו דברי סומכוס דבכל גווני לרבנן מוקמי להו בחזקת בעלים אף דלא קיימא ברשות הבעלים, אבל כאן שמואל סבר דבאינו עומד ברשות מוכר איתרע חזקתיה ולכן בשמא ושמא יחלוקו, משא"כ בזה טוען עבד קטן מכרתי דעבד אין לו חזקה ואין הרשות מורה על קנייתו לכן אף אם קאי בסמטא והספק לפנינו היינו דררא דממונא וכמש"פ בתוספות בשם ר"י עיי"ש אעפ"כ אוקמינן בחזקת מרא קמא והמוציא מחבירו עליו הראיה וז"ב בשיטת רבינו:

ומה שכתב רבינו ישבע המוכר באם טוען ברי בנקיטת חפץ על ולד הפרה, אע"פ שאין כאן דררא דשבועה דאורייתא דהוי הילך וקדם הודאה לטענה, יצא לו לרבינו דאיכא שבועה בנקיטת חפץ מהך דינא דלעיל הלכה ח' דהחנווני טוען שהפירות אלו שהם אינם מונחים ברשות שניהן הרי הן שלו ולא מכר אותם מעולם, והלוקח טוען שאלו קנה במעותיו והן שלו אף דאוקי אחזקת מריה קמא והן של מוכר בכ"ז הואיל ואינן ברשות של המוכר הוי כנשבע ונוטל ואצרוכי רבנן שבועה, כן הכא דזה טוען שלא מכר אותן וברשותו נולדו והספק נופל בלא טענותיהן לב"ד באיזה רשות של מי נולד כש"כ דהוי כנוטל וצריך לשבע בנק"ח שבועת המשנה ופשוט, והא דכתב רבינו עומדת באגם היינו דמסירה לרועה ורועה באגם דאז הוי רשות מורה על טענת קניה, וכי מסיק הגמרא הא מני סומכוס לא צריך לאוקמי בעומד באגם דאפילו כשהוא מוחזק עכשיו סבר סומכוס יחלוקו ועיין בסמ"ע וט"ז בזה ודוק:

אמנם נראה דלהרב המגיד מיירי ג"כ הנך הלכות דעבדי מכרתי גם באין עומדין ברשות שניהם, ובכ"ז חזקת מרא קמא חשיבא כחזקת ממון וכאילו הוא ברשותו רק גבי ולד דלא איתחזק המוכר כשהוא ולד בפני עצמו רק בעודו עובר, וא"כ לא חשיבא חזקת מ"ק של המוכר ובזה קיי"ל בשמא ושמא יחלוקו, וכסברא זו מוזכרת בתוס' סד"ה וליחזי כו', ולזה כוון ההמ"ג דוק בלשונו הזהב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.