אור שמח/מכירה/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png מכירה TriangleArrow-Left.png י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שמפני אונסו גמר ומקנה אע"פ שלא לקח הדמים בפני העדים:

הנה מפורש מדברי רבינו שזה הפירוש לא ארצי ליה זוזי, היינו שאינו נותן לו המעות בפני עדים, אולם מוכח מדברי רבינו דסובר דבעי שיתן לו מעות אבל אם לא נתן לו מעות השדה, רק שהיה חייב לו מעות ופטר אותו מהחוב עבור השדה שמוכר לו, אע"פ דסובר רבינו דבמלוה קונה קנין גמור, כאילו יהיב ליה כספא בפרק ז' הלכה ד', בכ"ז כאן לא גמיר ומקנה באונס כיון דליכא הנאה מחודשת וכמו בקדושין דמקדש במלוה אינה מקודשת, וזהו שדייק רבינו בריש דבריו מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח, דוקא שלקח דמים בעין לא שמחל לו החוב, ובא רבינו להוציא שלא נפרש לא ארצי ליה זוזי דאמר בגמרא היינו שלא נתן לו המעות בעין ורק דמחל ליה עבור זה חוב, וז"ב:

ד[עריכה]

ומעשה באחד ששכר פרדס כו' לפיכך אם תבעו המשכיר וכו' ואחר כך מסר המשכיר מודעה כו':

מה שכתב ההמ"ג בשם השמועה הביא הרשב"ם בשם ר"ח, רק שפירש שתבע אותו בפני העדים ושמעו דטעין זבינתא נהליה כו', ונראה דדחקו לרבינו לפרש כן שתבעו בב"ד וכפר בפני ב"ד, דאילו טענו חוץ לב"ד ושמעו שטעין זבינתא ממך, הלא מצי טעין לעולם לקוחה היא בידי ואכלתיה שני חזקה ומה דזבינת מינך אחרי זה הוא משום דעביד אינש לזבוני דיניה ולא בעי לבזות עצמו בב"ד, וא"כ איך מצי לכתוב מודעה על זבינא דא, אבל כיון דכפר אחרי שהטריחו בב"ד תו אילו קושטא קאמר למה היה צריך לשטר מכירה זו ולמיהב ליה זוזי, הגם דלא מצאנו עביד אינש דזבין דיניה רק באופן שהמחזיק זבנה מגברא אחרינא ואינו יודע אם פלוני גזל אותה מהתובע, והתובע טוען שפלוני גזלה ממנו וכמש"כ רבינו בסוף הלכות טוען, משא"כ כאן שהוא בעצמו יודע שלקחה ממנו לא שייך כ"כ סברא דזבין דיניה, [עיין בפרק המפקיד התם לא אטרחיה לבי דינא הכא אטרחיה לב"ד ומצאנו דאם לא אטרחיה לב"ד ניחא ליה להקנות עבור זה השבח] ורשב"ם פירש שם, אמרתי בלבי טוב לקנות בדמים מועטים קרקע הראוי לי ולא לטרוח ולבא לב"ד, וכאן מיירי דנתן לו כל הדמים מהשדה ולא שייך כ"כ עביד אינש דזבין דיניה, בכ"ז סברת רבינו כך, ואף בטוען אחרי זה שהיא מכורה אצלו מהשטר ג"כ יש לעיין אם שייך מיגו בזה, מיגו דאי הוה טעין דהיא מכורה אצלו מהחזקה הראשונה, או דילמא הוי כמיגו במקום עדים, דעכשיו יודעין אנחנו דאיהו הוי טעין להפחידו והוא אנוס במכירתו והאונס לפנינו ומסירת מודעתו הויא לפנינו וכן מסתברא:

אמנם מש"כ רבינו שאם הפחידו בדבר שאפשר לו לעשות הוי אונס, למד זה מעובדא דא כנודע דרך רבינו שמקדים הקדמה לההלכות הבאים אחרי זה ולא שייך כאן דהא כבר כפר בב"ד ואמר לקוחה היא בידי וכבר עביד מאי דהוי מצי למעבד, אבל להפחיד גזים אינש ולא עביד, זה אינו דהא הטוען לקוח על קרקע שאכל שני חזקה חייב לשבע היסת ואכתי לא נשבע וא"כ אכתי לא מסתפי דדילמא לא ישתבע לשקר דהחשוד לממון אינו חשוד לשבועה, וע"כ דאף אם מפחידו הוי אונס דאיהו מסתפי מיניה ודוק. שוב ראיתי מש"כ הרז"ה במאור בזה יעו"ש:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.