מעשה רקח/מכירה/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png מכירה TriangleArrow-Left.png י

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק י מהלכות מכירה

א[עריכה]

מי שאנסוהו עד שמכר וכו'. לשון הגמרא בבבא בתרא דף מ"ז [ע"ב], תליוה וזבין זביניה זביני ורבינו הוסיף ולקח דמי המקח, וכן פירש רש"י [צ"ל רשב"ם] ז"ל שם, ומשמע דאם לא לקח דמי המקח לא גמר ומקנה, ונפקא מינה למקנה דלא נקיט מידי, וזו היא דעת הרשב"א ז"ל והתוספות שם ד"ה אמר רבא וכו', שכתבו דדוקא במכר אבל מתנה תליוה ויהיב לא הויא מתנה וכו' עיי"ש. אך קשה דרבינו פסק לקמן הל' ג' וכתב, במה דברים אמורים במוכר או בעושה פשרה, אבל במתנה או במחילה אם מוסר מודעא קודם וכו', הרי המתנה בטלה ע"כ. הרי דגם במתנה או מחילה אם לא מסר שום מודעא מתנתו ומחילתו קיימת אף שאין שם דמים כלל. וגם בפשרה שדימה אותה למכר לא התנה דלקח שום דבר בעת האונס, וגם מדברי הרב המגיד ז"ל שכתב, דרבינו מפרש ארצי ולא ארצי בעדים ולא בעדים וכו', משמע דעכ"פ היה שם נתינת מעות, אבל היכא דהקונה מודי שעדיין לא נתן לו המעות משמע דלא גמר ומקנה, וכיון שכן תקשה ממתנה ומחילה, גם מדברי הרב כסף משנה ז"ל מוכח דבעי נתינת מעות ממה שחילק בין גזלן שכתב רבינו פ"ט דגזילה, לאנס סתם עיין עליו. על כן נראה פשוט דמה שכתב רבינו לקמן במה דברים אמורים במוכר או בעושה פשרה וכו', לא קאי אריש דינא דהיינו אמי שאנסוהו וכו', אלא אדסמיך ליה דוקא קאי שהוא דין המודעא, דבמתנה לא בעינן שיהא אנוס, ואין שייך שיכירו העדים באנסו. ודע דהרב לח"מ ז"ל נתקשה בדברי רבינו והרה"מ ז"ל מהסוגיא דפרק הכונס דף ס"ב, דמשמע מינה שיש חילוק בין אמר רוצה אני ללא אמר, וכבר האריך הרב ז"ל בפרק ד' דהלכות אישות [הלכה א' עיין עליו], וכבר כתבתי הנראה לענ"ד בפ"א דהלכות גזילה, עיי"ש.

ולקח דמי המקח. מדלא כתב ולקח כל דמי המקח, משמע קצת דאף שלא קיבל אלא מקצת המעות, אי נמי דהכריחו למכור בזול אפ"ה קנה, ויש להכריח כן מהסוגיא דפרק חזקת הבתים דף מ"ח [ע"א] דפריך ולרב ביבי דמסיים בה משמיה דרב נחמן, קרקע אין לו מעות יש לו מאי איכא למימר, ומתרץ רב ביבי מימרא היא ומימרא לרב הונא לא סבירא ליה ע"כ, ואם יש לחלק בין קיבל מקצת המעות לכולן אי נמי בהכריחוהו למכור בזול, אמאי דחי למימרא דרב ביבי בשתי ידים, לימא דההיא בקיבל מקצת אי נמי במכר בזול, אלא ודאי דאין לחלק בהכי דכל היכא דקיבל מעות גמר ומקנה, ומכל מקום אין דבר זה מוסכם מהפוסקים עיין להטור והרב בית יוסף חו"מ סי' ר"ה, ומהריב"ל חלק ג' סי' כ"ט ומהר"י הלוי סי' ס"ז ושו"ת מנהיר סי' כ"ג.

שמפני אונסו גמר ומקנה וכו'. כבר הוכחנו דכוונת רבינו דוקא שקיבל המעות דמכיון שקבלם גמר והקנה אותו דבר, אבל אם לא קיבל מעות לא הקנה כיון שלא מכר אלא מפני האונס, וראיתי להמשנה למלך ז"ל שכתב, דמדברי המרדכי פרק הנזקין במעשה דיהודים שדחקו וכו', נראה דסבירא ליה למהר"ם דבאונס דמיתה אמרינן אגב אונסיה גמר ומקנה אע"ג דלא יהיב דמי, וכן כתב בפסקים וכתבים [תרומת הדשן ח"ב] סי' ע"ג, אך קשה מהא דאמרינן פרק רבי עקיבא ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם הר כגיגית, אמר רב אחא מכאן מודעא רבא לאורייתא וצ"ע עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין חדא, דתיקשי ליה הך קושיא אגמרא דפרק הניזקין דף נ"ה [ע"ב], שאמרו שם דגזירה קמייתא דגזר טיטוס הרשע כל דלא קטיל ליקטליה, ופירש רש"י כל דלא קטיל, ישראל כל היכא דמשכח ליה, ליקטלוהו, הילכך אגב אונסיה כי אמר ליה שא קרקע זו והניחני אקנייה ניהליה בלב שלם, וקיימא לן תליוה וזבין זביניה זביני ע"כ, והרי התם לא שייך נתינת דמים דליקטלוה קאמר, ותו תמהתי איך הקשה על דברי המרדכי דפרק הניזקין מהא דפרק רבי עקיבא, כאילו לא ראה הרב בית יוסף ולא ידע דרשה זו, הרי שם באותו ענין עצמו הביאה והביא ג"כ דברי רב אחא דקאמר עלה מכאן מודעא רבא לאורייתא, אלא ודאי דלא אמרה הרב אלא כגון ההיא דסקריקון שהמיתה היתה ודאית, שהרי ההורג היה מתחייב בנפשו אם לא היה הורגו, ובהא ודאי אמרינן דגמר ומקני בלב שלם ונפש חפיצה, דכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, משא"כ בההיא דפרק רבי עקיבא דאין שם שום ודאות דחנון ורחום הוא, ודבר זה מתבאר על נכון גם מדברי הפסקים וכתבים שהביא הרב ז"ל, שהרי כתב שם וז"ל: דאדרבא משום דהוה אונס מבורר בלי ספק להריגת נפש חלה השבועה דאגב אונסיה גמר ומקני כההיא דסקריקון וכו' ע"כ. הרי ממקום שבא המל"מ ז"ל נלמד ישוב הענין ואמיתותו. הן אמת דהרב בית יוסף סי' ר"ה והביאו הרב [מל"מ] פ"ב דגירושין ה"כ, הקשה מההיא דסקריקון דגזירה קמייתא קנה אגב אונסיה, וגבי מתנה אמרינן תליוה ויהיב לא הויא מתנה ומאי שנא, ותירץ דהתם לא אנסו על הקרקע אלא היה רוצה להרגו, והיה אומר לו שא קרקע זו ואל תמיתני, אבל היכא דאונסו על הקרקע עצמו היכא דליכא דמים לא גמר ומקני עכ"ל. אף שהחילוק הוא נכון ומבורר, לא היה צורך לזה שכבר נתבאר דההיא דסקריקון שאני שהיתה המיתה ודאית בלי ספק.

ב[עריכה]

שהוא מוכר מפני האונס וכו'. דקדק הרב בית יוסף ז"ל חו"מ סי' ר"ה, דמדברי רבינו משמע שאין צריך שידעו העדים מציאות האונס ומהותו ודי שידעו שהוא אנוס, והביא פוסקים אחרים בזה עיי"ש, אף דמלבד שכתב רבינו ושהוא אנוס ודאי, מלבד מה שכתב שצריכין לידע שהוא מוכר מפני האונס, כפל הדבר במלות שונות משמע קצת דבעינן שידעו העדים מהות האונס, אכן הדבר מבואר שכן יש ללמוד ממה שכתב לקמן בדין הפרדס וכו'. ואל תטעה בדברי מהר"י הלוי סי' רס"ז שהביא בספר בני חיי ז"ל סי' ר"ה אות כ"ט שכתב, דלאו דוקא שאמר לעדים שהוא אנוס אלא כל שגילה דעתו בפני עדים שהוא אנוס מוסר מודעא מקרי ע"כ, אף שסתמא קאמר מבואר בדברי הרב שם דמשום שדימה נדון דידיה למחילה ומתנה, ומשום דקים לי הוא דכתב כן עיי"ש.

ג[עריכה]

אבל במתנה או במחילה וכו'. מבואר הדבר דתליוה וזבין אמרינן, תליוה ויהיב לא קאמרינן דבעינן קבלת מעות דוקא, וכמו שכתב בתחילת הפרק, ודלא כהרב ר"י ברזילי שהביא בשו"ת מהרי"ק ז"ל שורש קפ"ו, דאף בתליוה ויהיב בעי מסירת מודעא. והמשנה למלך ז"ל הקשה למה שכתב רבינו דאף שביטל המודעא מהני, שדין זה מוסכם מהכל, דהא איכא הרבינו יונה ורבותיו וצ"ע ע"כ, ולענ"ד נראה דכלפי רוב הפוסקים רובם ככולם סבירא להו הכי, להכי נקט האי לישנא ואין צריך להצריכו עיון, ובדין הפשרה עיין בשו"ת מנהיר [מהר"ם מלובלין] סי' כ"ג.

ד[עריכה]

או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשות וכו'. מהריב"ל ז"ל ח"ג סי' כ"ח הקשה בלשון זה וז"ל: וצ"ע בדבר שנראה מדבריו דמההוא עובדא ילפינן דאע"ג דלא עביד אונסא אלא שהפחיד למעבד ליה אונסא חשבינן ליה כאילו עביד, ואח"כ כתב דההוא עובדא הוא בשכבר כפר לו בבית דין, וא"כ לא ילפינן מההוא עובדא ולא מידי, והמגיד משנה כתב וכו' ע"כ. גם המשנה למלך ז"ל הקשה דלא דמי לההיא דפרדיסא, דהתם לא היה צריך לעשות שום מעשה, אלא דאם לא היה מוציא השטר היה גוזל קרקעו, וכיון שהפחידו בדבר זה חשבינן ליה כאילו עשה וחשיב אונס גמור, אבל בעלמא אפילו בדבר שבידו לעשות איכא למימר גזים ולא עביד וכו', ועוד תמה על הרב המגיד דדבריו סתרי אהדדי, שמתחילה כתב דמה שכתב רבינו או שהפחידו וכו', נלמד מהמעשה שהביא וכו', שוב כתב דהמעשה הנזכר מפרש ליה רבינו שהעדים לא שמעו ההפחדה אלא שראו הכפירה ומסר מודעא ומכר וזהו בירור אונסו, וכיון שכן אין כאן הפחדה אלא אונס מאחר שכבר כפר וכו', ואיך למד מזה להפחדה לבד [וכו'] וצ"ע. ומה שכתב רבינו והם העדים שכפר בפניהם בבית דין והם עדי המודעא, דבריו מגומגמים שהרי תחילה כתב שמסר מודעא בפני אחרים וצ"ע, עכ"ל.

קושיא זו האחרונה אין לה שחר להצריכה עיון, דהיכן כתב רבינו שמסר מודעא בפני אחרים, הלא לא כתב אלא סתם ואח"כ פירש, ולקושיות האחרות נראה לומר דרבינו סבירא ליה דבההוא עובדא אף שהיה אונס גמור מצד שבידו לעשות ודאי, וגם כבר עשאו כפועל שהרי כפר בו בבית דין, מכל מקום מתחילה בהיתרא אתא לידיה שהרי ממושכן היה אצלו, ויש להשוות דינו לתוקף בשל חבירו בחזקה ומגזם לו בדבר שיכול לעשותו, דלא שייך בזה לומר גזים איניש ולא עביד דמעשיו הוכיחו עליו דדעתו לעשות ודאי, שהרי בחזקה הוא לוקח ומכח זה דימה אותם רבינו לענין האונס ומסירת המודעא גם לדברי הרב המגיד ז"ל ביאור דבריו דתרתי שמע מינה מהך עובדא, חדא ענין ההפחדה כמו שכתבתי לעיל בשם הרשב"א, וידוע דהפחדה כזו לא יאמר אותה בפני עדים ואין שם מציאות כי גם מפחיד אותם וזה רחוק המציאות, לכך המציא לנו רבינו ענין אחר שהוא ברור דהיינו ששמעו העדים שכפר בו בבית דין, וגם זה נלמד מאותו מעשה דכיון שסייעו עלה בגמרא כי האי גוונא כתבינן מודעא, וישנו ג"כ במציאות שהוא קרוב לשמוע, דהיינו ששמעו הכפירה, ובהכי יתיישבו כל הקושיות הנ"ל. וקרוב לזה כתב הסמ"ע ז"ל לדברי רבינו שהעתיקו הבית יוסף בשו"ע חו"מ סי' ר"ה אות באות ודברי הרה"מ ז"ל, ויש לתמוה על המל"מ ז"ל איך לא הזכירו.

ה[עריכה]

אבל הגוזל והוחזק גזלן וכו'. הרב כסף משנה ז"ל הקשה על רבינו דפסק כרב הונא, ואיך פסק בזו כרב ביבי, ותירץ שני תירוצים ושבח להשי"ת שכיוונתי לדעת גדול בתירוץ השני, אלא שראיתי להפרי חדש בנימוקיו על רבינו שהקשה גם על התירוץ השני, דמנא ליה לתלמודא דרב הונא לית ליה דרב ביבי לאקשויי ליה מינה ע"כ, ולענ"ד הדבר מבואר מההיא דהכונס דף ס"ב [ע"א], דאמר ליה רב אדא בריה דרב אויא לרב אשי, מה בין גזלן לחמסן, אמר ליה חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי, אמר ליה אי יהיב דמי חמסן קרית ליה והאמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני, לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני ע"כ. הרי מבואר דאי יהיב דמי לא שמיה גזלן וקנה לרב הונא, וזה היפך רב ביבי בודאי, דהא גבי גזלן קאמר מעות יש לו כלומר דמחזירין לו מעותיו מפני שלא קנה כלל ואפילו אמר רוצה אני במשמע, והפר"ח שם נדחק בתירוץ אחר עד שהעיד עליו שאינו מחוור. והרב ב"ח חו"מ סי' ר"ה כתב דרבינו לא הוה גריס לא הקושיא ולא התירוץ שבגמרא ע"כ, ולענ"ד נראה דהתירוץ השני של הרב כ"מ עיקר, וכן נוטין דברי המגיד ז"ל שהזכיר על דברי רבינו ההיא דפרק הכונס עיין עליו.

ו[עריכה]

עדי המודעה יש להם לחתום הם עצמן וכו'. מדכתב בלשון זה, ולא כתב יכולין לחתום יש במשמעותו שיותר טוב הוא זה, ואין הכי נמי שאם לא אפשר יחתמו אחרים, ושפיר דמי לאפוקי מסברת רבינו אפרים שהביא הגהות מימוניות בפרקין שכתב, דאם עדים אחרים מעידים על המודעא אינו כלום עיין עליו. גם הרב ב"ח חו"מ סי' ר"ה כתב דלכתחילה כדי שתהא המודעא אליבא דכו"ע, יש לדקדק שאותם עדים שחתמו על המכר הם עצמם יהיו עדי המודעא עיי"ש.

ואפילו אמר להם בפני האנס וכו'. סברא נכונה היא זו, והרב המגיד ז"ל כתב שמתבאר שם, ולא מצאתי ביאור זה שם.

ז[עריכה]

וכן אם הודה בפניהם שלקח הדמים וכו'. ולא דמי למוכר באונס שכתב רבינו בריש פרקין דקנה הלוקח אע"פ שלא לקח הדמים בפני העדים, דהתם מפני שלא מסר מודעא, משא"כ במסר מודעא דמודעתו מוכחת עליו.

אבל אם מנה הדמים בפניהם חייב להחזיר. הרב כסף משנה ז"ל נסתפק, באם המוכר טוען לא הודיתי כן מעולם, אי מדמינן ליה לאומר לא לויתי דהוי כאומר לא פרעתי, או דלמא כיון שלא קיבל המעות לא מסיק אדעתיה שהודה ע"כ. ולא זכיתי להבין ספק זה, חדא, דמודעתו מוכחת עליו, ועוד דכיון שאין שם עדים כלל הוי ליה הלוקח מוציא, ועליו הראיה.

ח[עריכה]

העידו עליו עדי המכר וכו'. בדקדוק גמור נקט עדי המכר, דאם הם עדים אחרים כיון דבשעת המכר לא ביטל אפשר דלא מהני, אך האמת נראה דלעולם מהני וכיון שכן עדי המכר דנקט, צריך לומר דיבר בהווה.

אלא מפני האונס שאתם יודעין וכו'. דקדוק הלשון מורה, דכל זמן שהאונס קיים אין מועיל ביטול המודעא, ולהכי לא הזכיר רבינו התיקון בפ"ו דגירושין לבטל כל [הדברים] ומודעות, וזה דעת מהר"י בי רב ז"ל סי' מ' והרב אלשיך ז"ל סי' ל"ה, משום דהתם בגירושין אין שום אונס ולהכי מהני אותו לשון לבטל המודעא, משא"כ ביש שם אונס והאונס קיים אם נעשית המודעא כדינה אין שם תיקון לבטלה לדעת רבינו.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון