משנה למלך/מכירה/י

משנה למלך ‏ מכירה י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח כו'. אפשר לפרש דמאי דנקט רבינו ולקח דמי המקח שבא למעוטי סברת האומרים דלא בעינן שיתן האנס כל דמי שוויו. ועיין במ"ש הרשב"א בתשובה הביאה מרן סי' י"ב ובמ"ש הרמב"ן פרק הנזקין עלה דעכו"ם הבא מחמת חוב. והנכון שבא למעט סברת האומר דלא בעינן שיתן הדמים בשעת המכירה וזו היא סברת הרי"ף בפירוש ארצי ליה זוזי כמ"ש הראב"ד בסמוך, ורבינו ז"ל כיון דפירש ארצי ולא ארצי האמור בגמרא בגוונא אחריתי כמ"ש ה"ה הצריך שיתן הדמים בשעת התליה והמכירה ולכך כתב ולקח דמי המקח ודוק:
כתב הטור ס"ס ע' וז"ל מי שמכר שדהו באונס ומסר מודעא קודם לכן בענין שהמכר בטל המעות יש להם דין מלוה על פה כו' וגם נאמן לומר פרעתי ע"כ. ובעה"ח ריש שער מ"ז כתב בפירוש דאינו נאמן לומר פרעתי וכן הוא דעת הריב"ש ר"ס שפ"ב ועיין בתשובת הר"ן סימן ע"ז. (א"ה עיין לקמן בפי"א מהלכות אלו הלכה ב' והלכה י"א):
כתב הטור סי' ר"ה ס"י וז"ל וכתב ה"ר יונה אפילו יאמר כתבו לי שמסרתי מודעא בפניכם וכשיודע ע"פ עדים האונס שאנסוני יצטרף עדותכם לבטל המקח אין שומעין לו ע"כ. ועיין במ"ש מרן בטאה"ע סי' קנ"ה גבי קטנה שבאה למאן ועדים שהיא קטנה אינם מצויין כאן, ועיין בתשובת מהרש"ך ח"א סימן נ"ג שדבריו שם הם מגומגמים במה שהבין בכוונת הרשב"א וה"ה יע"ש מדברי המרדכי פרק הנזקין במעשה דיהודים שדחקו כו' נראה דס"ל למהר"מ דבאונס דמיתה אמרי' אגב אונסיה גמר ומקני אע"ג דלא יהיב דמי וכ"כ בפסקים וכתבים סי' ע"ג. אך קשה מהא דאמרינן בפ' ר"ע (פ"ח) ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם ההר כגיגית א"ר אחא ב"י מכאן מודעא רבה לאורייתא וצ"ע. (א"ה עיין במ"ש ה"ה פ"ב מהל' גירושין הלכה כ'): יש להסתפק האידנא דנהגו לכתוב בכל השטרות פיסול עדיהן אם יכולין העדים לכתוב בלא צווי המתחייב דומיא דההיא דהרא"ש שהביא הטור סי' ס"א ועיין מבי"ט ח"א סי' א' ודוק:
כתב מהריק"ו שרש קפ"ו ואע"פ שכתב ר"ח שמכיון שהפחידו בדברים שבידו לעשות כו'. ועיין בהריב"ש סי' רכ"ז שכתב כסברת ר"ח ומייתי ההיא דפ' חזקת דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור משמע דמשום הפחדה אודי וחשבינן ליה אונס וזה לא מכרעא דגבי גזלן שאני דאמרינן הכי דאנן סהדי דהוא ממטי ליה כיון שהוחזק הורג על עסקי ממון או הוחזק גזלן על שדה זו משא"כ בשאר אונסים ודוק: ומ"ש מ"מ כתב רבינו יודא בר ברזילי כו'. הדבר תמוה היאך תפס דברי רבינו יודא דבמתנה אפילו באונס כל שלא מסר מודעא מתנתו מתנה בדבר שכל חכמי ישראל חלוקין על זה אלא דבראית העדים האונס סגי וכ"כ מהרי"ק עצמו בשרש קי"ח ובטוח"מ הביא מוהריק"א בסי' ר"ה סברת כל הפוסקים בזה שדי בראית האונס במתנה ודוק: ומ"ש ועוד שאין האונס ידוע בלא מסירת מודעא מעיקרא כו'. אין מדברי הרא"ש הכרע מזה דה"ק אפילו שיהיה זה אונס כיון שלא מסרה מודעא תחלה מאחר שאין עדים מעידים על האונס אינה נאמנת דאילו מסרה מודעא תחלה גלוי מלתא בעלמא הוא והיא היתה נאמנת בלא עדים וכן פירשה מהרימ"ט בסי' נ"ה מח"ב ודוק:
ומ"ש וכן יש להוכיח מתוך מ"ש התוס' בפ' חזקת וז"ל קדיש בביאה מאי איכא כו' אין הכרח מזה דכתבו התוס' דשאני אשה דכל קניינה הוי בפרוטה ומדינא בכך מתקדשת הו"ל כאילו קנאה בשוויה והוי דומיא דשדה שתלאוהו למכור בשוויו דאגב אונסיה גמר ומקני אבל בשדה פחות משוויו לא הוי זביניה זביני דלא גמר ומקני אלא בכדי דמיו והטור בר"ס ר"ה הביא דברי רבינו יונה ז"ל והצריך בתלאוהו וזבין שיתן כל דמיו ומוהריק"א ז"ל בר"ס ר"ה הביא סברות לכאן ולכאן ע"ש גם מה שנסתייע מתשובת הרשב"א לא מכרעא ודוק. ולע"ד הדברים תמוהים דאדרבא מדברי התוס' משמע בהפך דהא לפי מאי דס"ד דמשום הנאת ביאה הוי כתליוה וזבין ונדחקו ואמרו ודוחק לפרש דמשום הנאת ביאה חשיב כתליוה וזבין ואפילו כפי דוחק זה לא הונח להם דקדיש בשטר מאי איכא למימר כיון דליכא הנאה כלל וחשיב כתליוה ויהיב ולתרץ זה כתבו דמאי דחשיב כזביני הוא מה שמתחייב לה בשאר כסות ועונה א"כ אזדא ליה לההוא לישנא דקא אמרי תינח דקדיש בכספא כו' דלמסקנא בין בקדיש בכספא או בביאה משום שאר כסות ועונה חשיב זביני משום דחיוב זה הוא בכל זמן דצריך ושפיר חשיב תמורת מה שקונה הוא נותן שויונו וזהו כוונת התוס' דוק. ואין לומר דע"כ גבי קדושי כסף לא צ"ל דמה שקונה אותה היינו במה שמתחייב בשאר כסות ועונה אלא בכסף קדושיה לחוד ושאר כסות ועונה הוי למתקדשת בשטר דליכא הנאה והיה עולה על הדעת להכריע כן דחזינן דהתוס' לא הקשו האי קושיא בדברי אמימר דאמר תלאה וקדיש קדושיו קדושין ושייך התם הקושיא טפי דאמאי דהא תליוה ויהיב הוא דכנגד גופה שמקנה לו אינו נותן לה דבר והוה להו למימר כמ"ש אח"כ דאי משום הנאת קדושיה דוחק הוא ועוד דקדיש בשטר מאי הנאה איכא והוה להו לומר משום שמתחייב בשאר כסות ועונה ומדלא קבעו קושיא זו לעיל גבי קדושי כסף משמע דבקדושי כסף אפילו פרוטה חשיב זביני דאין אנו צריכים שיהיה תמורת דבר הניתן הנאה דאתי מחמתיה אלא כל דהו חשיב כזביני. איברא דאין זה הכרח מכמה טעמי חדא דאי לאו מאי דקאמר תלמודא תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא למימר הוה לן לדחויי קושית התוס' דמקשו קדש בשטר מאי הנאה הוי דמנא ליה דמיירי אמימר ומר בר רב אשי בשטר דדוקא בקדושי כסף קיימי תרוייהו אלא מדחזינן דפריך תינח כסף כו' משמע דבכל קדושי כסף קיימי והשתא אי אפשר לומר דמיירי בכסף וביאה אבל לא בשטר כיון דמוקי לה בביאה נמי וכיון דהאי פרכא עיקר קושיית התוס' נסבא לה לקשיא בביאה דעלה קאי תלמודא ועוד דטפי עדיף להקשות מביאה דגבי כסף הא קבל הנאה וזוזי הוא דיהיב אע"פ שאינו תמורת הדבר היה אפשר לומר דחשיב כזביני אע"פ שאין זה האמת אבל גבי קדיש בביאה הוי יותר הפרכא דאמאי חשיב כזביני כיון דלאו מידי שקיל ואי משום הנאת ביאה ודאי כיון דלאו מדעתה הוא אדרבא צער חשיבי מינה ובה קשיא בלאו קושית קדש בשטר מאי הנאה איכא. ועוד דאי התוס' ז"ל הוו מקשין גבי אמימר מקדושי כסף הוה אמינא דכיון שנקנית האשה בפרוטה הו"ל כל דמי שויונה ושפיר חשיב כתליוה וזבין דהא דמי שויונה יהיב וזה כתבו נמי קצת מן המפרשים דסוברים דבעינן גבי תליוה וזבין שיתן כל שויון השדה או אותו דבר שאונס עליו דאי לאו חשיב תליוה ויהיב ואעפ"כ באשה חשבי לה כתליוה בכסף קדושיה וחשבי לה שויונה כיון דקנייתה בכך ולפיכך לא פרכי מכסף קדושיה אבל כד פרכי משטר דליכא הנאה והיאך חשיב כזביני וצריכים לומר דהיינו שאר כסות ועונה תו ליכא לדחוקי מטעמא דהואיל וקנייתה פרוטה להתקדשה חשיב גבי אונס שויונה אלא דטעמא דכולהו דחשיב כתליוה וזבין שמתחייב לה בשאר כסות ועונה כל זמן שצריך לה וחשיב זה שויונה ממש וזה טעם קדושי כסף ושטר וביאה א"כ אין הכרח מדברי התוס' כדברי מהריק"ו דלא בעו שיהיה תמורת אותו הדבר התועלת אלא אדרבא דברי התוס' הם בהפך כמ"ש וצ"ע. (א"ה עיין במ"ש ה"ה פ"ד מהל' זכייה הלכה כ"ד):

ג

אבל במתנה או במחילה כו'. ז"ל הטור ס"ס ר"ה ובמתנה היכא דידעינן באונסיה אפילו אם ביטל לא מהניא ביטול דכיון דאנוס הוא אפילו לא מסר מודעא לא הוי מתנה כו'. ועיין במ"ש הנ"י פרק חזקת בשם רבינו יונה ורבותיו ובמ"ש מרן הב"י א"ה סימן קל"ד. ועיין ל"ר סי' קע"ז וקע"ט שנראה מדבריו דסברת הרא"ש ז"ל דמתנה כל דידעינן באונסיה אף שביטל המודעא לא מהני שדין זה הוא מוסכם מהכל. ודבריו תמוהים בעיני דהא איכא רבים דחולקים על הרא"ש הלא המה ה"ר יונה ורבותיו ותו דמהריק"ו שרש קפ"ו כתב בשם ר"י ברזילי ז"ל דאף בתליוה ויהיב בעי מסירת מודעא וא"כ הרי דינה כמכר ופשיטא דמצי המוחזק לומר קים לי כוותייהו וצ"ע:

ד

אחד האונס את חבירו כו'. מ"ש ה"ה שזה נלמד מאותו מעשה שהביא כו'. האי מלתא יש לדון בה דלא דמי לההיא דפרדסא דהתם לא היה צריך לעשות שום מעשה אלא דאם לא היה מוציא השטר היה גוזל קרקעו וכיון שהפחידו בדבר זה חשבינן ליה כאילו עשה האונס כבר דכל זמן שאינו מוציא שטר המשכונא הרי גזלו וחשיב אונס גמור אבל בעלמא אפילו במלתא דבידו לעשות איכא למימר גזים ולא עביד ולא חשיב אונס וכן מבואר הדבר בקצת הראשונים ומהריק"ו בשרש פ"ו הרחיב הדבור בזה ודוק. ועוד אני תמיה בדברי ה"ה שדבריו סתרי אהדדי שמתחלה פירש דמ"ש רבינו או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשותו נלמד מהמעשה שהביא מההוא דשכר פרדס כו' ושוב כתב דמעשה הנזכר מפרש ליה לרבינו שהעדים לא שמעו ההפחדה אלא שראו הכפירה ומסר מודעא ומכר וזהו בירור אונסו וכיון שכן אין כאן הפחדה אלא אונס גמור מאחר שכבר כפר הרי אנסו ועשה מעשה ואיך למד מזה להפחדה לבד. והרשב"א שלמד משם להפחדה הוא משום דמוקי לה שהכמין עדים אחורי הגדר כמ"ש בשמו מרן הב"י סימן ר"ה וצ"ע. ומ"ש רבינו והם העדים שכפר בפניהם בב"ד והם עדי המודעא דבריו מגומגמים שהרי תחלה כתב שמסר מודעא בפני אחרים וצ"ע:

ו

ואפילו אמר להם בפני האנס וכו'. עיין מ"ש מרן סימן ר"ז בשם הרשב"א וז"ל ומ"מ מסתברא לי דתקנת הביטול דפוסל עדי המודעא ויאמר הריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרתי מודעא על מכר זה שהרי שם אותם עדים לגבי נפשיה כעדים פסולים יע"ש. ותיקון זה מהני אף במתנה אם מסר מודעא כתוב בה שהכירו באונסו וכיון דהעדים פסולים אין כאן עדי אונס ל"ר סי' קע"ז. ועיין במ"ש סי' קע"ט ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף