אור שמח/טוען ונטען/ו

אור שמח ‏ טוען ונטען ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שהלויתיו או שהפקדתי כו':

לשון המקרא וכחש כו' בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק כו' או מצא אבידה וכו'. ובמציאה תקנו חכמים דלא ישבע השמיט רבינו ואפילו בטענת החזרתי וכתב וכן כל כיו"ב:

או שנתן לו במתנה כנגד החוב:

פירוש שנתן הלוה מתנה להמלוה סך מעות כמו החוב ובזה לא נפקע חיובו כמפורש לעיל הלכה מלוה פרק י"ד הלכה ט', אבל לא שפירש שהוא כנגד החוב, ודברי הש"ך סימן ע"ב ס"ק קל"ו תמוהים עיי"ש:

אבל אם השיב איני חייב או אין לך בידי כלום כו':

הוא בתשובת הרי"ף סימן פ"א, ועיין לח"מ, ובאמת הרי"ף מפרש דאין לך בידי הוא לא היו דברים מעולם יעו"ש ודלא כההמ"ג, וכן בפ"ק דב"ב (דף ו) הוי בעי למימר אין לך בידי דטעין פרעתיך ומסיק דאמר להד"ם הא אין לך בידי פירוש שלוה ופרע, ובירושלמי פ"ד דשבועת בראיה בלא ידיעה בממון היך עבידא תן לי מאתים זוז שיש לי בידך אין לך בידי ולא מניתי לך בפני פלוני ופלוני יאמרו ואני נותן אתון ואמרין אין מנה לו ואין דגזליה ליה לית אנן ידעין ואין מישאל ליה כו' זו היא ראיה שאין עמה ידיעה כצ"ל, ופירושו שאומר לא היו דברים מעולם ולכן אמר יאמרו ואני נותן שלא לקחתי מעות מידך מעולם לכן חייב דהוחזק כפרן. אולם בבבלי נשמט הך דאין לך בידי רק יבואו פלוני ופלוני ויעידו, וכפי הנראה דלאו מטעם הוחזק כפרן רק משום שחייב עצמו ע"פ עדותן, והוי כאומר דור לי בחיי ראשך וכיו"ב ובאופן דאינו יכול לחזור בו וכיון דאיהו נתחייב לכן אמר בקנסא דראיה בלא ידיעה ליכא, אבל הירושלמי מפרש משום הוחזק כפרן לכן אמר דגם בקנסא איתא יעו"ש, ועיין בחידושי הרמב"ן להיפוך ודוק:

ג

ואין המלוה חייב שבועה כו':

נ"ב תשובת הרי"ף סימן פ"ב:

ה

ואמר הנטען פרעתיך בפני פלוני ופלוני כו' אלא לברר דבריו כו':

ראה מש"כ ההמ"ג, ובהך סוגיא שהביא שם מפרק גט פשוט דף ק"ע דרב יצחק בר יוסף הוי מסיק ביה זוזי בר' אבא אתא לקמיה דר' יצחק נפחא אמר ליה פרעתיך בפני פלוני ופלוני כו', ולפלא כי רב יצחק בר יוסף יתבענו מה דפרע ליה, וצריך לומר דהוי טענו בטענת שמא. אך אם התובע טוען שמא לא פרעתני והנתבע טוען ברי פרעתיך לית דינא ולית דיינא דהנתבע פטור, ומאי שקיל וטרי אם מהימן, וצריך לומר דר' אבא הוי טעין שפרעו תוך זמנו ואף דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו, הני מילי כשטוענו ברי, אבל אם התובע טוענו שמא מהימן לומר פרעתיך תו"ז כמש"כ הסמ"ע בשם המרדכי סימן ע"ח, ומוכח דלמ"ד המלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים לא הוי מהימן לומר פרעתיך תוך זמנו, א"כ מוכחא מיניה דאם טוען חבירו בשטר והלה משיב פרעתיך תוך זמנו כיון דצריך לפורעו בעדים אף שהמלוה טוען שמא שאינו יודע אם פרעו חייב לשלם, וטעמא דחזקת ממון דמסייע להטוען ברי איכא נגדו חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו ותו לא מועיל טענת ברי לאורועי שטרא ושפיר צריך לשלם, ולזה אמר דצריך לברר, ואע"ג דאמרו בשבועות דמי שטען שפרע בפני פלוני ופלוני ובאו ואמרו להד"ם אמרינן דהוי מילתא דלא רמיא אדעתייהו ולא דכירי אינשי, הא לא שייך כאן דכיון דפרע תוך זמנו הוי ליה למידכר בפני מי פרע, שמא יתבענו המלוה תו"ז ואז לא יהיה נאמן לומר פרעתיך בעדים אם לא יביא עדיו לב"ד ויעידו, לכן בכה"ג הויא מילתא דרמיא אדעתיה וצריך לברר ואם לא ברר הפסיד, וזה דרך חדש בשמועה דלא כמו שפירשו הקדמונים:

ו

במשל"מ. כתב הרא"ש וכו' וקשיא לי כו':

נ"ב בית יוסף סימן ר"ז:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.