אור שמח/זכיה ומתנה/ד

אור שמח ‏ זכיה ומתנה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

מת ראובן בחיי שמעון יתן המאה לשמעון כו':

בגמ' איכא פלוגתא אם הולך כזכי במתנה והיכי שמת סבר ר"מ מצוה לקיים דברי המת וחכ"א יחלוקו מספקא להו, ופרש"י אי כזכי דמי או לא אי מצוה לקיים דברי המת או לא, וכן בסוף השמועה דמוקי בשכ"מ פירש ג"כ מספקא להו אם שכ"מ צריך קנין והיכי דמית מספקא להו אי מצוה לקיים כו'. והנה במשל"מ הלכות מלוה ולוה פ"ד עמד בזה דס"ס לא מהני להוציא ממון אף במקום דע"י ספק אחד היה הדין דיחלוקו, ונ"ל דשאני כאן דכבר עמדו בתוספות למה לן תקנת שכ"מ הא מצוה לקיים דברי המת, והמחוור מה שתירץ במרדכי ובפסקי תוספות פרק מציאת האשה והובא בשו"ע סימן רנ"ב בהגה"ה שמצוה לקיים דברי המת כופין את היורשים אבל המקבל לא זכה בחפץ ואם היתומים נתנו לאחר מה שעשו עשוי יעו"ש, וכיון שכן דאף אם נאמר דמצוה לקיים דברי המת בכ"ז אין החפץ שלהן והמנה עדיין של יורשים רק שכופין אותן לתת ממון שלהן הוא מה שירשו מאביהן לתת להמקבל כצוואת אביהן המת, נמצא דבחזקתייהו קאי אף אם מצוה לקיים דברי המת לכן תו אח"כ כי תאמר דכופין אותם להוציא ממונם להמקבל כיון שמספקא לך בשום צד איך תוכל להוציא ממונם מחזקתייהו, כן נ"ב לדעתי, ואם היה הס"ס אם הולך כזכי ואף אם הולך לאו כזכי מ"מ מתנת שכ"מ אין צריך קנין וכמסורים דמי בזה אפשר דהוי יהבינן להאדם שנשתלחו לו דלשני הספיקות המה שלו ודוק:

ו

אבל העו"ג אינו זוכה הואיל ואינו ראוי לשליחות לעולם כו':

פירוש דקטן אינו זוכה לאחרים א"ש משום דלאו בר זכיה הוי לכן אינו זוכה לאחרים דקטן לאו בר דעת שלימה הוא, ואף במתנה דבדעת אחרת מקנה אותו כתבו דזוכה מן התורה נראה שיטת רבינו דזה ג"כ מדין דזכין לקטן דקטן הוי כמו שאינו בפנינו הוא כמש"כ רבינו בהלכה י"א פרק כ"ט ממכירה ויעוין קצות סימן רל"ה בזה, אבל עו"ג דזכה לעצמו אף במידי דחובה כמאן דאיהו בפנינו דמי ודעתו חשובה ככל אדם א"כ מה דאינו זוכה לאחרים ע"כ טעמו רק משום דזכיה מדין שליחות וכיון דלית ביה תורת שליחות לעולם ליכא ביה זכיה ופשוט, ויעוין לח"מ:

י

המתנה כגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח כו':

עיין רבינו נסים שתמה דאמאי לא מהני אומר אמרו בשטר הא הוי כעושה שליח שלא בפניו ויעו"ש. ונראה דלפי שיטת רבינו דשטר הוי מפי כתבם וכבר פירש התומים (סימן כ"ח) דבגט ושטר קדושין וכל קנין דהעדים גומרים הדבר בחתימתם ואינם לראיה ודאי כתבם עושה לספר מקנה יעו"ש באורך, וכיון שכן דין דספר שיהא ספור לפנינו עצם עדותן וזה מלמד חתימת ידם שמה שחתמו היה בצווי המקנה או הוא או משלוחו שהוא כמותו, אבל כיון דמילי לא מימסרי לשליח אף שאמרו להם שנים שנאמנין מתורת עדות שצוה להם לחתום מכל מקום על דבר שלחתימתן צריך עדות אחריני בזה אינו ספור מתוך חתימתם ונמצא דחתימתם על שעשאן שלוחים שלא בפניהם לחתום וליתן לפלוני ע"ז הוי כמו מפי כתבם לא דין ספר מקנה רק אם מילי מימסרן לשליח אז חתימתן מורה ששמעו מפי שלוחו ולכך לרבינו דפסק דלא מימסרי לשליח הוי מפי כתבם ולא קנה ודוק:

וכן אם אמר לשנים כתבו כו' אלא הן עצמן כותבין:

נ"ב ע"ז הוסיף ראב"ד הוה"ד אם אמר להם תנו לבד יכולין לכתוב ולחתום כמו בגט, ודלא כמו שהועתק בטור עיי"ש בסמ"ע וב"ח שנדחקו בזה, ועיין בתוס' במשנתנו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.