אורים/חושן משפט/קמא

אורים ‏ חושן משפט קמא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ובתי הבדים. גם הם מיקרי עושה פירות תדיר כי יש בני אדם שמצניעים כל השנה ודורכים במעט מעט כ"כ התוס' ב"ב סמ"ע:

(ב) המהלכים. פי' לאפוקי קטנים שאינם מהלכים וכמ"ש הט"ו ס"ס קל"ה גם נקט עבד לאפוקי בהמה דאין לה חזקה אפילו ג"ש כמ"ש המחבר שם סמ"ע וכן דעת הסמ"ע לעיל סימן קל"ה דיש חילוק בין עבד לבהמה אבל לא כן דעת הש"ך לעיל רק דעתו דאין חילוק כלל וכמ"ש המחבר סי' ע"ב סכ"א ע"ש ועיין מש"ל באריכות:

(ג) הרחק כראוי. כן הוא לשון הרמב"ם ולשון הטור הוא אפילו הן נטועין בפחות מד' אמות וכ"כ המחבר בסעיף י"ח מש"ה חזר וכתבו שם סמ"ע:

(ד) כדי שתעשה הרבה וכו'. בטור משמע דאם השדה טובה שא"צ להובירה וגם אנשי בקעה בסביבות השדה היה זורעין אז לא הוי חזקה ועיין בתומים דהעליתי דיפה עשה המחבר שהשמיט דעת הטור ואדרבא צ"ע על הטור דפוסק דלא כדעת אביו ז"ל ע"ש:

(ה) י"א דהוי חזקה. זהו דעת ר"י בטור והב"ח כתב דהטור לא ירד לסוף דעת ר"י דהוא באתרא דמקצת מוברין ומקצת וכו' ושרי ליה מרא דע"כ ר"י איירי באתרא דכולן מוברין ועיין תומים שהוכחתי כן ואם קצתם מוברים גם הטור מודה לר"י ועיין עוד מ"ש שצ"ע על המחבר שהעתיק דעת ר"י בראשונה ואני הוכחתי שרמב"ם לא ס"ל כוותיה ולקמן סימן קמ"ה פסק דינא דרמב"ם וצ"ע עכ"פ העיקר כטור דלא הוי חזקה וכאשר הוכחתי בתומים:

(ו) אבל אם הוציא וכו'. בתשובת רשב"א סיים וכתב ז"ל הואיל שאין זה מכח כחישת הארץ דאל"כ בטלה בזה"ז כל החזקות מאחר שבעו"ה נתרבו המסים עד שאין מספיקין הפירות סמ"ע ועיין תומים כתבתי שנראה דמיירי דאין הדבר תמיד רק לפרקים בעת מלחמה וכדומה דאם יתמיד ה"ל ארץ גזירה ול"ש חזקה דניחא לב"ה שיוציא אחר הוצאה יתר על השבח ע"ש וניחא בזה ראיית רשב"א מערלה ע"ש מ"מ העליתי צ"ע על הרמ"א דכל ראית רשב"א הוא מערלה ולשיטת הרמב"ם ויתר גאונים מהך דערלה אין ראיה וכן פי' המחבר לקמן סעיף י"א ולכך השמיט כאן דעת רשב"א ובפרט לדעת הטור לכן צ"ע על הרמ"א דהביא כאן כאילו אין חולק עליו ובסעיף י"א הניח דברי המחבר בלי הג"ה וצ"ע:

(ז) אם בנה וכו'. כתב הסמ"ע שאין בזה מחלוקת וד"ה הוא ומשום כך דחק עצמו ועיין תומים שזה גרם כמו שתמה בפרישה על הטור מ"ש בשם רמב"ן לא נמצא ברמב"ן ע"ש ולא דקדק כל הצורך כי עיין בפסקא הרמב"ן ד"ה ניר אבל האמת עם הטור שכ"כ הרמב"ן בפסקא ד"ה מ"ב דקל וכו' ומשם מבואר דאיכא פלוגתא גם בדין זה ואילו ראה הסמ"ע זאת לא כתב שד"ה היא ועיין תומים באריכות:

(ח) השקאת המים. כתב הסמ"ע כבר כתב המחבר לעיל ס"ה וכן אם פתח וכו' ושם נקט המחבר לשון הרמב"ם ומהר"ם כאן נקט לשון הטור ועיין תומים דא"צ לזה רק הפי' דעשה כן שנה אחת שעי"כ יוכל לזרוע ולהצמיח בשנה ב' וכן עשה בשנה ב' וג' ע"ש ותמצא רה קמ"ל הרמ"א יותר מהמחבר לעיל ס"ה ע"ש ודלא כמ"ש הסמ"ע ס"ק י"א ע"ש:

(ט) מפני וכו'. לשון הטור ובמקום שיש להם בהמות הרבה ודרכם לקצור תבואות שחת לבהמתם הוי חזקה סמ"ע:

(י) אע"פ שלא וכו' שחת. כתב הסמ"ע כ"כ הטור ג"כ בדקדוק אע"פ שלא יאכלנה בשלישית אלא וכו' משמע שנים הראשונים לא אכלה שחת ומ"ה דוקא הוי חזקה ומיירי שכבר אכלו ג' תבואו' גמורות ושחת אוכל ממנה בסוף ג' שנים ד"מ באתא לידו בתמוז והיה שחת ובאלול נגמרה ואכלה והוא תבואה גמורה וכן באלול בשנה ב' וכן באלול בשנה ג' וא"כ אכלה ג' תבואה גמורה ולא היה מ"מ השדה כ"א ב' שנה וב"ח ובכלות ג"ש מיום ליום אכלו שחת כי עדיין לא נגמרה וקמ"ל דל"ת דדיינן לאכול כל תבואה שגדילין בגמרן באותן ג"ש משא"כ ברישא דמיירי דאכל שחת גם בג"ש ראשונים וכו' מ"ה לא ה"ל חזקה כנ"ל לבאר הטור ורמ"א וק"ק מה קמ"ל הא לפ"ד שהביא מחבר ס"א די בג' תבואת דג"ש אע"ג שלא החזיקו בו ג"ש מיום ליום וי"ל דקמ"ל אפילו לדעת י"א שם דבעינן ג"ש מיום וכו' מודים בזה וגם הטור כ"כ משום דהצריך ג"ש מליאים עכ"ל ועיין תומים שהבאתי דברי הב"ח דתמה ע"ז דקשה מקמ"ל פשיטא מה ה"ל למעבד יותר אכלו ג' תבואה וגם היה שם ג' שנים מליאים וע"ש מה שדחק ואני העליתי פי' מספיק בטור ורמ"א וטובא קמ"ל ולק"מ קושית הב"ח וסמ"ע ע"ש כי אין רצוני להכפיל הדברים אבל דברים נכונים המה:

(יא) אע"פ שנהנה בעבירה ה"ז חזקה. זה דעת הרמב"ם ועיין תומים שהבאתי קושית המ"מ ואין תירוצו מספיק והעליתי תי' אחר ונכון ע"ש וגם כתבתי טעם נכון למה הוי חזקה דאף דאכילת איסור כיון דהוא ראוי להנות מאפרן וגם הוכחתי בראיה דגם לדעה זו אם אכל עצים היינו אכילת היתר הוי חזקה ע"ש:

(יב) אא"כ אכל זמורות. ועיין תומים שכתב' שבכיון השמיט הטור כלאים דאף החולקים על דיעה קמייתא מודה בכלאים ועיין בב"ח ופרישה דדחקו למה השמיט הטור כלאים וכן העליתי לדינא דבכלאים כ"ע מודה דהוי חזקה ע"ש ומ"ש הש"ך והב"ח להכריע כרשב"א עיין מ"ש בתומים ס"ק ג' דלא נראה כדבריהם ע"ש:

(יג) וזרע חוץ וכו'. ודרכן לזרוע שם כדי שיבואו החיות לאכול משם ולא יכנסו תוך השדה המוקפת גדר ויכול זה לומר שע"י זריעתו של זה נשמר מה שבתוך הגדר ולכך לא מחיתי לו סמ"ע:

(יד) משיר פירותיו וכו'. אינו חזקה כ"כ הטור מהרא"ש אביו בשם רב האי ולמדו מגמרא א"ב דקל נערה שפירשוהו שמנער הפירות מעצמו ולא כפי' הר"ח שפי' שמנער פירותיו קודם גמר בישול ובב"י משוה פי' ר"ח לפי' ר"ה וז"א כמ"ש בש"ע דלרב האי אפילו משירן אחר שגדל כל צורכן כיון דלא לקטו בידים לא הוי חזקה וכו' סמ"ע ועיין תומים דצ"ע על המחבר חדא דהביא דעת הטור בפשיטות מבלי חולק ומלבד שר"ח הנ"ל חולק אף גם הבאתי פי' הרמב"ן דפי' לשמואל דקיי"ל כוותיה הוי חזקה א"כ יש כאן עכ"פ ספיקא דדינא וצ"ע עוד העליתי צ"ע על המחבר דלפי דבריו בב"ה סותר עצמו לכאן שפסק כטור שסותם כאביו הרא"ש ולעיל ס"א סותם כהרמב"ם דבג' אכילות סגי וצע"ג ואף שכתבתי שחזר בו ממ"ש בב"ה וס"ל פי' אחר בגמרא מ"מ צ"ע שיתחדש פי' חדש בגמרא ע"ש:

(טו) י"א שאם התחיל וכו'. עיין תומים שצע"ג על המחבר דכפי שנראה מדברי הטור תלוי בדין ניר ולעיל ס"ט פי' המחבר דניר אין עולה וצע"ג:

(טז) אלא במה שאכל. אינו ר"ל דהוחזק באותן אילנות שאכל ובקרקעותיה דכיון שאין מצטרפים בכה"ג ומאילן שאכל שנה זו לא אכל שנה האחרת במה יהיה לו חזקה אלא נ"ל דר"ל דאין לו חזקה כלל אלא בפירות דשמיט ואכל שנה שנה שעברה ולא יאכל הפירות אפי' לשנים הבאות סמ"ע וכתב הש"ך מלבד דפירושו דחוק הדין תמוה הא מבואר לקמן סימן קמ"ה דכל היכא דאין לו חזקה צריך להחזיק גם הפירות ופי' הוא וז"ל דר"ל לא הוחזק כו' אם אכל כדין חזקה ואתא לאשמעינן דאף שאכל י' במקום אחד ג"ש רצופים ואח"כ אכל גם האחרים לא הוי חזקה להשאר אלא מה שאכל ועיין תומים כי האמת עם הש"ך מ"ש על הסמ"ע אבל גם פירושו דחוק ואני העליתי לפענ"ד פי' מספיק והוא בסאה אחד לא הוציא שאר אילנות פירות רק אותן הג' שאכל מהן כל שנה ובשאר ב' סאין הוציא שאר אילנות ג"כ א"כ לב' סאים אין לו חזקה אבל לסאה ג' יש חזקה דהא בכל שנה אכל ג' אילנות מהסאה והנשארים לא הוציא פירות ונכון:

(יז) דה"ה אם היו וכו'. זהו פירוש רשב"ם ובטור תמה על דיעה זו בשם ר"י הא קיי"ל אכלן רצופים הוי חזקה ופרישה וכן הב"ח תמהו על הטור ועיין תומים שנמשכו אחרי דברי תוס' בב"ב אבל גם דברי תוס' צ"ע וסותרין א"ע והנכון עם הטור ע"ש באריכות:

(יח) יש לו קרקע וכו'. בטור מפורש יותר וז"ל אע"פ שהקונה אילן אחד בשדה חבירו לא קנה קרקע ואם יבש לא יטע אחר במקומו וגם המוכר יוכל לחפור תחתיו למטה משרשים רק בענין שלא יזיק לאילן אם אכלה ג"ש ובא בטענה שמכרו לו ע"מ ליטע אחר תחתיו טענתו טענה וכו' סמ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.