אורים/חושן משפט/צה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אוריםTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png צה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
נתיבות המשפט - חידושים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
אורים
תומים
באר הגולה
ביאור הגר"א


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) שאין נשבעין וכו'. דילפינן מכלל ופרט דכי יתן איש אל רעהו כסף או כלים פרט לקרקעות שאין מטלטלין ועבדים אתקשו לקרקעות ושטרות אין גופן ממון:

(ב) אפילו של חוצה ארץ. לאפוקי מדעת הגאונים דסברי הואיל ולענין שדה חרם אין להם דין קרקעות ה"ה לענין שבועה ואונאה קמ"ל דלא דהא לאו מטלטלין נינהו:

(ג) ושטרות. פי' תבעו הפקדתי בידך שני שטרות הן יש בהן שעבוד נכסים הן לית בהו כגון כת"י ושטר שאין בו אחריות והלה כופר ואמר לא הופקד בידי רק שטר אחד הואיל ואינם רק לראי' אין בהם דין שבועה:

(ד) וכן נכסי עכו"ם. דכתיב רעהו למעוטי עכו"ם ועיין תומים מ"ש למה לי קרא הא בלא"ה א"צ לשלם דהפקעת הלואתו מותר וע"ש דכתבתי דעיקר קרא לגר תושב דאסור להפקיע הלואתו ומ"מ לענין שבועה ושומרים אתמעט מרעהו:

(ה) וע"א מכחישו. דלענין זה דמינן ע"א לשבועת מ"מ והך כללא כל מקום ששנים מחייבים ממון א' מחייב שבועה לא אתמר אלא במקום שיש חיוב שבועה בעלמא גבי מ"מ ועיין מש"ל ריש סימן פ"ח:

(ו) ל"ש שבועת שומרי'. אפילו נאבד עכשיו השטר וא"כ תבעו דמים עבורו מ"מ הואיל וחיובו דשמירה חל מתחלה כשקיבל עליו לשמור ואז לא היה רק קרקע ודכוותי' אף שהוא עכשיו ממון בזה לכ"ע לא הוי ש"ד הש"ך:

(ז) ואפילו אם פשעו וכו'. עיין לעיל סימן ס"ו דדעת הרמב"ם בפשיעה חייבים דה"ל כמזיק בידים ועיין מש"ל סימן הנ"ל באריכות:

(ח) ואם התנה וכו'. עיין לעיל סימן ס"ו אם צריך קנין לתנאי זה או לא ע"ש:

(ט) אבל שבועת היסת נשבעין. בכל דברים אפילו בקרקעות דלא שייך אשמוטי קמשמט והוא דטוענו ברי וה"ה שבועת המשנה נשבעין:

(י) אבל הקדש וכו'. היינו במידי דקייץ אבל בהקדש לעניים ולא חייץ לית בהו דין שומרים והאידנא ליכא הקדש לבדק הבית וכל הקדש לעניים:

(יא) ולכן אם שאל בית. והש"ך האריך וכתב דבבית כ"ע מודים דהוי כקרקע ולא נחלקו רק בכתלים גרידא אבל בית הוי כמו מחובר לכ"ע ונכון אתו לדינא דקאמרינן דמגבי עישור נכסים מעמלים דבתי' וא"כ או דקי"ל תלוש ולבסוף חיברו הוי כמחובר או בית שאני ועיין תומים די"ל אף דבעלמא לא הוי כמחובר כאן לענין שבועה ה"ל כקרקע ולכן לא קשה דכאן הביא רמ"א ב' דעות אי תלוש ולבסוף חיברו הוי כמחובר ובי"ד סימן קמ"ה ס"ג פסק בפשיטות דהוי כתלוש דלפמ"ש יש לחלק ולק"מ עיין תומים:

(יב) ונשרף. אע"פ דשואל בעלמא חייב באונסים מ"מ הואיל הוא כקרקע פטור באונסים וכל דין שומרים:

(יג) והוא שאינם צריכים לקרקע. כ' הסמ"ע דכתב בדרישה דר"מ ס"ל אפילו צריכה קצת לקרקע ה"ל כמו שאינם צריכים לקרקע ומשמעות הגמרא דסנהדרין ובגיטין דמיירי דאי עומדים עוד בקרקע מכחשי אבל אי משבחי כשעומדים עוד בקרקע לא הוי כקצור לכ"ע לא משמע כן ודוחק לומר כמ"ש הר"ן הואיל ולבסוף כשיהיה נגמרים מכחשי אף עכשיו דלא מכחשי מ"מ ה"ל כקצור דמה בכך סוף כל סוף עכשיו משבחי ולכן ברור דר"מ מיירי דא"צ לקרקע כלל ועיין תומים:

(יד) לענין כפירה והודאה. עיין תומים דבררתי הך כפירה והודאה פי' דתבעו הלויתי לך עשרה גפנים והלה אומר רק חמשה או מכרתי לך יוד והלה אומר ה' וזהו ענין כפירה והודאה אבל תבעו עשרה גפנים מסרתי לך לשמור והלה אומר רק חמש בזו ס"ל לרמב"ם שהוא דברי מחבר דה"ל כמחובר ואין נשבעין ע"ש באריכות ועיין שם דהעליתי דהרא"ש חולק וס"ל איפכא לענין שבועה וכפל הואיל ולא דמי לכסף וכלים ה"ל כקרקע דאין נשבעין עליהם כלל ומצי המוחזק לומר קים ליה כהרא"ש וראב"ד:

(טו) שתבעו המעות. שאמר לו יו"ד ענבים מסרתי לך ובצרת ושלם כולם והוא אמר שלא נמסר לו ולא בצר רק חמשה ומ"מ הואיל ומסתעף מקרקע אף שעכשיו כל התביעה בב"ד הוא ממון גמור מ"מ מתחלה בעת נתינה היה קרקע והוא הדין הנזכר לקמן במחבר סעיף וי"ו בתבע לשלם דמי פחת קרקע דהוי כקרקע:

(טז) וי"ח וכו'. פירוש דס"ל דכיון דעכשיו הוא תביעת ממון ה"ל מטלטלין רק דמיירי דיש לפנינו יו"ד גפנים חמשה בצורות וחמשה עדיין טעונות ותבעו להחזיר לו הטעונות ולשלם הבצורות והוא הודה דחייב לשלם הבצורות אבל הטעונות אמר שהן שלו ולא של התובע א"כ ה"ל הודה במטלטלין וכפר בקרקע ופטור וכן הוא דעת החולק לקמן סעיף וי"ו דבעינן דיתבעו למלאות החפירות דס"ל ממון המסתעף מקרקע דין מטלטלין יש לו ועיין מש"ל בתומים:

(יז) ואומר שבצרן. והוא דהסכסוך על ענבים אבל על גפנים גופם לכ"ע הוי כקרקע ולא נחלקו בו ר"מ וחכמים כלל ש"ך ופשוט:

(יח) שכנת בחצרי. לרבותא נקט חצרי דהוי ודאי קרקע דבבית איכא למ"ד דלא הוי כקרקע כהנ"ל דהוי תלוש ולבסוף חברו סמ"ע:

(יט) שאין הטענה בגוף קרקע וכו'. והיינו דכבר עבר זמן שכירות וא"כ ה"ל מטלטלין גמור אבל לא עבר זמן שכירות ה"ל כקרקע ש"ך ועיין תומי' דלפ"ז אם תבעו שני דינרים ששכר ממנו שני חדשים כל חודש בדינר וכבר עברו ב' חדשים והוא אומר כן בכך שכר אבל עדיין לא עבר רק חודש אין כאן ש"ד ומכ"ש אם שניהם מודים שלא כלה הזמן רק זה אומר סוף חודש וזה אומר סוף ב' חדשים או שזה אומר על שני חדשים שכרתי ממנו וזה אומר על חודש אחד הכל רק היסת ועיין תומים:

(כ) דמי הקרקע. דמתחלה לא היה עליו תביעה מקרקע רק מן הדמים ולכך מיקרי מטלטלין אבל בנותנו לו גפנים והוא בצרן בשעת נתינה היה התביעה עליו בגפנים שהוא כקרקע אע"פ שבצרן אח"כ ונעשו דמים בזו נחלקו בס"ב אבל בזה אשר מתחלה היה התביעה בדמים לכ"ע הוי מטלטלין סמ"ע ופשוט:

(כא) הואיל ואינם חלוקים וכו'. משמע אם תבעו מנה שמכר לו שדה והלה אומר שאין צריך לשלם רק חמשים הואיל ולא מכר לו רק חצי שדה כי החצי שני היה שייך לו בלא"ה אין כאן שבועה דאורייתא והש"ך כתב דיש כאן ש"ד דסוף כל סוף עכשיו אינן מחולקים רק בדמים ועיין תומים דהנחתי דין גם בצ"ע:

(כב) וזה אומר להד"ם. כן דעת מחבר דאף בכה"ג פטור מהיסת אבל ברמב"ם וטור איתא דחייב היסת וכן עיקר לדינא כמ"ש בתומים ואפילו אינו יודע מה שהיה כתוב בשטר דאם יודה שיש שטר בידו יתחייב לשלם כפי התביעה או יראה שטר בב"ד. ואפילו לדעה דס"ל מגו לפטור משבועה אמרינן והא יש לו מגו דיטעון נאנסה מ"מ העלה הש"ך דגבי היסת לכ"ע מגו לפטור משבועה ל"א ועיין תומים מ"ש בזה:

(כג) שאפילו פשע בו וכו'. והיינו לדעה דס"ל אף על פשיעה פטור וא"כ אפילו ידוע כמה היה בשטר מ"מ פטור אבל לדעת הרמב"ם דס"ל פשיעה חייב א"כ למה לא ישבע כשטוען התובע ברי לי שפשעת צריך לומר דהלה א"י כמה היה בו ולכך פטור אבל אם טען ברי שפשעת וידעת כמה היה בו חייב לישבע היסת לדעת הלזה:

(כד) פטור. אבל דמי נייר אם הוא שוה פרוטה דינו כמו שאר מטלטלין או ישלם או ישבע ומ"מ לא אמרינן לשיטת הרמב"ם דס"ל הפטור משום דאין יודע כמה היה בשטר דיהיה מתוך שאיל"מ כי לא אמרינן כן בדיני דגרמי ועיין מש"ל בסימן שפ"ו ושפ"ח באריכות בזה אי"ה:

(כה) פטור. דבעינן הודאה ג"כ שיהיה בכסף או כלים וכאן הודאה בקרקע ואיירי שהקרקע אינה בעין כדלקמן ס"ו דאל"כ בלא"ה הא ה"ל הילך גמרא:

(כו) פטור מש"ד. אפילו דתבעהו בדמים שהזיקו וא"א למלאות החפירות מ"מ הואיל ומסתעף מקרקע ה"ל כקרקע ומשמע מן דברי מ"מ דאם הרשהו שיחפור וישלם לו בעד כל כור דינר ונחלקים בחפירות הוי ממון ועיין מש"ל בתומים ס"ק ה':

(כז) שתבעהו למלאות החפירות. עיין תומים דכתבתי דנראה ברור כמ"ש המ"מ דאין יכול להכריחו למלאות חפירות אם רוצה ליתן דמים רק הואיל אם ירצה למלאות א"צ ליתן דמים ס"ל לראב"ד דהוי כתביעת קרקע משא"כ אם א"א למלאות דתבעו דמים ודאי ה"ל טענת ממון והש"ך הכריע כדעת זו ואני כתבתי בתומים דנראה עיקר כדעת מחבר ואי אדם דינו כמטלטלין או קרקע עיין תומים באריכות בכל דינים המסתעפים ממנו:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.