אורים/חושן משפט/צ

אורים ‏ חושן משפט צ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ראוהו עדים וכו'. היינו דלא הורשהו בעה"ב לילך למשכן וגם אינו מורשה ע"פ הדין לילך למשכן שלא ברשות כדלקמן סימן צ"ז אז נקרא גזלן ואפילו חייב לו ונטלו בחובו ס"ל לרמב"ם וכ"פ המחבר לקמן בסימן שנ"ד דהוי גזלן. ועיין תומים ס"ק א' מ"ש א"כ היינו חשוד ועדים מעידים במקצת דה"ל חייב שבועה מדר"ח קמייתא וכתבתי תי' רבי' ע"ש:

(ב) למשכנו שלא ברשות. וכת' הרמב"ם והטור קנס חכמים הוא זה לגזלן ולכך כתב הש"ך אם מת הגזלן לא קנסו לבנו של גזלן שישלם מה שהוא הנגזל ישבע ויטול דבכל קנס לא קנסו בנו אחריו ולא דמי לשכיר דחייב בנו של המשכיר דשם לאו מתורת קנס:

(ג) ואינם יודעים מה הם. אבל עכ"פ יודעים דנטל כלי אבל אם אין יודעים אם נטל כלי או צרורות ועפר אין לו דין נגזל כלל כ"כ סמ"ע וש"ך:

(ד) בין אם יאמר מעולם לא נכנסתי וכו'. ולשון זה גם כן בטור והקשה הסמ"ע הא הטור ס"ל במכחיש לעדים שלא נכנס כלל ועדים מעידים שנכנס אפילו לא ראו עדים נוטל כלים כלל מ"מ ה"ל גזלן ונגזל נשבע ונוטל ותי' הסמ"ע מעולם לא נכנסתי למשכן רק לדברים אחרים ודחוק והפשוט איפכא קאמר הטור דה"א במכחיש לעדים והרי הוחזק כפרן בעדים וגם ראהו נוטל יהיה הנגזל נאמן בלי שבועה קמ"ל דמ"מ אין נוטל אלא בשבועה:

(ה) בכל אלו וכו'. מיהו על כלים שראו עדים א"צ הנגזל כלל לישבע והוא דאין לו מגו דהחזרית אבל ביש לו אינו נוטל בלי שבועה ואפילו בשבועה צ"ע אי נוטל כיון דיש לו מגו דהחזרית אך זהו בטוען בב"ד ששלו נטל אבל בטוען שלא נטל כלום מה מגו יש דלא נטל אין כאן מגו דה"ל מגו להכחיש עדים והחזיר א"י לטעון דכל האומר לא נטלתי כאומר לא החזרתי או לקחתי ועיין תומים:

(ו) נשבע. עיין תומים ס"ק ב' דאפילו החזיר מה שעדים מעידים שנטל מ"מ על הנשאר נשבע נגזל ונוטל:

(ז) בנק"ח. דעת הש"ך דאם ישנו עדי ראה על מקצת כלים אין צריך עדי ראה לכל הכלים דכיון דהוחזק במקצת לגזלן בעדים אין צריך עדי ראה על הנשאר ונשבע ונוטל ועיין תומים ס"ק ב' כתבתי דלא נראה כן אלא בכל הכלים שטוען עליו הנגזל ונשבע ונוטל בעינן עדי ראה אבל במה שאין עדי ראה הואיל ויכול לומר החזרתי לא תקנו חז"ל שבועה ולאו דוקא עדי ראה אלא באופן שאין יכול לומר החזרתי כגון התרה בו אל תחזיר לי אלא בעדים וכדומה אבל במה שהיה יכול לטעון החזרתי לנגזל אין הנגזל נוטל בשבועה וה"מ דאין על הגזלן ש"ד דלא הוה מ"מ בהודאת פיו ובהעדאת עדים כגון דה"ל הילך וכדומה אבל אם יש עליו ש"ד כיון דה"ל חשוד כמ"ש בס"ה הנגזל נשבע ונוטל אפילו כלי' שיש לו לגזלן מגו וע"ש:

(ח) כל מה שיטעון. דעת הסמ"ע דוקא בטוען לא נטלתי או נטלתי ושלי היה דבפקדון היה אצלך או בחובי למשכון נטלתי בזו בכל גווני נשבע הנגזל ונוטל אבל בטוען לקחתי ממך בביתך כשהייתי נכנס ואמרתי למשכנך בזו דעת הטור דצריך כל התנאים הנזכרים בסעיף י"א דאין עשוי למכור כליו ואין דרכו של אדם וכלים להטמין כו' אבל אם חסר מאלו תנאים אין נגזל נשבע ונוטל וא"כ אין מסתימת המחבר בסעיף זה סתירה לדברי הטור ונראה דדעתו קם לדינא ואולם הש"ך השיג דהטור ס"ל בכל גווני יטעון מה שיטעון צריך תנאים הנזכרים בסעיף י"א אבל זולתם סבירא ליה לטור דאין נשבע ונוטל כלל ואם כן מדסתם המחבר ש"מ דלית הלכתא כוותיה דטור וכמ"ש הש"ך בעצמו להקשות אטור. ועיין תומים ס"ק ג' דהעליתי דנראים דברי הסמ"ע בהך גווני דאמר לא נטלתי או שלי בפקדון היה אצלך דאין צריך לתנאים דלקמן ובאמר בחוב נטלתי הדבר ספק אם כנים דברי הסמ"ע דגם בזה מודה הטור וצ"ע גם יש לספק בטור גופיה דמצריך דוקא תנאים דלקמן אם אפילו על כלים שראו עדים בעינן תנאי' דלקמן או על כלים הללו ודאי מחזירן לנגזל רק שישבע ויטול בטענתו מה דלא ראו העדים בזה מצריך לתנאים הללו וע"ש דהסכמתי לזה הואיל דכ"כ ר"ה גאון ע"ש:

(ט) מה שיטעון. עיין תומים ס"ק ג' דהוכחתי מדברי רמב"ם דוקא בלא ראו עדים החטיפה בבית אבל אם נטלו בפני עדים ואמר עשרים כלים היה אלא שהן שלי אפילו לא ראו עדים כמה מ"מ הנגזל נוטל הכל ואין צריך שבועה כלל רק כאן דמצריך שבועה אף על האי בבא דשלי נטלתי משום דלא ראו עדים הלקיחה ע"ש ודוק:

(י) שמפקידים. ואם הנגזל מודה שאינו פקדון רק שלו אף שיש לו מגו דהוא פקדון לא מהימן דהוי מגו להוציא וגם נגד חזקה וכת' מהרש"ל דאם אומר שהוא פקדון צריך לברר דבריו ממי קיבלו כדי לבוא אל החקירה ולשאול לנפקד אם האמת כן:

(יא) נשבע היסת. דסבירא ליה לר"ה דלא הוי חשוד במה דנכנס למשכנו אף דעשה איסור מ"מ לא משמע לאינשי בכך:

(יב) אלא מחרימין. דסבירא ליה דה"ל חשוד וכן הסכמת רוב מחברים וכן נראה מדברי המחבר לקמן סימן שנ"ה:

(יג) תחת כנפיו כלום. רצה לומר מהכלים דאף דראהו נושא איזה דבר אולי הוא עפר או צרורות והסמ"ע הגיה כלום ואין צריך דפי' כך:

(יד) ה"ז פטור. משום דמילתא דלא רמיה אנפשיה ל"א וכיון דלא נטל אף מהביאה והכנסה אינו זוכר כלל:

(טו) לא גזלתי. פי' אמת לקחתי אבל שלי הוא דאם יאמר לא נכנסתי הרי זה מכחיש לעד ופשיטא דנשבע להכחישו:

(טז) הואיל ואין העד יודע וכו'. אבל אם יודע מהו צריך להחזיר הכל דכל כמה דאין מכחיש לעד דינו כשנים ואלו שנים ראו שנטל כלים חייב להחזירן אף בע"א נמי חייב להחזיר בלי שבועה:

(יז) הרי זה נשבע. פי' על כלים הנשארים אבל כלי אחד הקטן ודאי חייב בהחזיר בכל אופן כמ"ש בתומים אף כי לא נראה כן מפרישה ע"ש:

(יח) נשבע. דעת הטור דנשבע היסת אבל דעת הרמב"ם בנק"ח ועיין תומים מ"ש בישוב דברי הטור והעליתי כי שנויי דחיקי נינהו והנכון כרמב"ם:

(יט) אבל שכירו ולקיטו וכו'. הוא איבעיא דלא איפשטא בגמרא והרמב"ם כתבו כאילו ודאי דא"י לישבע ללמד דאפילו תפיסה לא מהני אע"ג דבעלמא בתיקו ס"ל לרמב"ם דמהני אם תפס מ"מ בזה הואיל וכל הדין הוא רק תקנה בעלמא לא מהני דכל ספק בתקנה דנין בו ד"ת המ"מ:

(כ) אינם בכלל זה. ע"ת דאם שכירו הוא כשר לעדות והוא טוען לקוחים הם ה"ז חייב להחזיר דלא יהיה אלא ע"א כל שמכיר בכלים שנטל והוא מודה רק או' שלי הם אינו נאמן כמו נסכא דר"א ופשוט:

(כא) אין משביעים הגזלן וכו'. וע"ת דנראה דמוסב אלעיל דהיה שם שכירו ולקיטו וא"כ ה"ל טענת ברי דאל"כ בלא"ה אין משביעים על טענת שמא ובפרט לדעת המחבר דלא מהני תיבה פרוצה להשביע וע"ת דכתבתי עוד פי' אחר אבל זה יותר נכון:

(כב) שהרי אין בע"ה טוענו ודאי. ואפילו יש לו עד כגון שכירו מ"מ אין עד מסייע יכול לגרום שיטול ממון מהחשוד ועיין לקמן סימן צ"ב ומש"ל סימן פ"ז:

(כג) שיטול בע"ה בלא שבועה. וזהו עדות בידיעה בלי ראיה דכתיב או ראה או ידע והא דנמצא תיבה פרוצה לעיל סימן ע"ה דמשביעים היס' דשם לא היה עדים אבל בעדים מוציאין ממון סמ"ע ופשוט:

(כד) שמא סיגים או חול. ע"ת דהעליתי דוקא דסיגים וחול ש"פ וא"כ ה"ל קצת דררא דממון לכך סבירא ליה ישבע ויטול דעשו תקנת נגזל בפקדון אבל אם אינו ש"פ א"כ אין כאן דררא דממון כלל לא עשו בו תקנת נגזל ול"ק א"כ ה"ל מ"מ ומשאיל"מ דהא אין הודאה ממין הטענה דטענו זהב והודה בסיגים וצ"ל דלא תבע שק אבל תבע שק ה"ל מ"מ ומשאיל"מ ולא ישבע הלה כלל:

(כה) והוא שיטעון דבר שהוא אמוד. עמש"ל ס"ס ס"ב בתומים:

(כו) נוטל המפקיד וכו'. דה"ל מ"מ ומשאיל"מ ואף דלא ה"ל למידע מ"מ סבירא לי' לרמב"ם דאמרי' משאיל"מ:

(כז) וי"א שנשבע שא"י. יש בזה ב' פי' או דהם הסוברים דל"א משאיל"מ הואיל ולא ה"ל למידע וגם סוברים דלא עשו תקנת נגזל בפקדון או י"ל הם הסוברים דלא עשו תקנת נגזל בפקדון ולכך חולקים ארישא דהא אין כאן ש"ד כלל דשק לא תבעו וסיגים אין הודאה ממין הטענה אבל מודים במ"מ דאמרינן משאיל"מ והש"ך כתב דנראה כפי' זה דכן פסק המחבר לקמן סי' רצ"ח דלא עשו תקנת נגזל בפקדון אבל הך דיעה דבעינן ה"ל למידע לא הזכירו כלל בסימן רצ"ח ואולם הרמ"א אף דסתם כאן ושם מ"מ בסימן שפ"ח ס"א הכריע כאומרי' דלא הוי ליה למידע לא אמרינן משאיל"מ:

(כח) והעדים רואים וכו'. פי' שראהו נכנס ריקם ויצא מלא דאל"כ נאמן במגו דיכול לומר אלו כלים היו תחת כנפים כשנכנסתי וה"ה אם ידעו עדים שנטל כלים מהבית רק לא ידעו באיזה אופן וכל סעיף זה מיירי שלא אמר שנכנס למשכנו ובעה"ב בתוך ביתו:

(כט) ונשבע בעה"ב היסת. הלשון מהופך דיחזיר לו ואח"כ ישבע היסת דלעולם היסת לפטור ולא ליטול ש"ך:

(ל) אבל דברים העשוים כו'. ע"ל סימן ע"ב סעיף י"ט מזה באריכות:

(לא) ידוע לו. פי' שהיה מקדם שלו ולכך צ"ל העשוי בה"א:

(לב) בע"ה טוען גנובים וכו'. דה"ל מגו דשאולים ודעת סמ"ע דוקא בהנך גוונא דראהו נכנס ריקם וכו' אבל בעלמא בדברים עשוים להשאיל לא מהני מגו דה"ל מגו להוציא ואני כתבתי בתומים דאין לחלק רק הא דלא ה"ל מגו להוציא משום דעשוי להשאיל ברשותו עומד ולא קרוי להוציא ולכך באין עשוי להשאיל ואיכא כל הנך ריעותא דנאמן לומר שאולים ומ"מ אין נאמן לומר גנובים אף דהוי מגו והטעם דה"ל מגו להוציא דשם החפץ ברשות המוחזק בו משא"כ בעשוים להשאיל לכ"ע בחזקת הבעה"ב ודוק:

(לג) דינו כטוען שאולים. ע"ת ס"ק ח' דנראה אם כלי עשוי להשאיל רק גברא אינו רגיל להשאיל לזה דה"ל כאין עשוי להשאיל עיין לעיל סימן ע"ב סעיף י"ט מכל מקום אם איכא כל הנך ריעותא הוי ליה כרגיל להשאיל ונאמן גנובים במגו דשאולים ע"ש דכתבתי בזה ישוב התוס':

(לד) ואם הוחזק וכו'. דעת הסמ"ע דבעינן כל הנך ריעותא אפילו בדברים העשוים להשאיל בטוען גנובים ומוחזק בגניבה ודעת הש"ך בראהו נכנס ריקם ויוצא מלא סגי לבטל דלא יהיה מיקרי מגו להוציא ולדברי שניהם אין הדמיון שוה כמו בטוען שאולים ולכן כתבתי בתומים דהדמיון שוה ממש כמו שאולים ובדברים העשויום להשאיל לא אמרינן מגו להוציא ע"ש:

(לה) דינו וכו'. ואי ליכא הנך ריעותא בדברים שאין עשויום להשאיל דהיוצא נאמן אין משביעים אותו היסת באשר שמוחזק בגניבה וה"ל חשוד ותקנתא לתקנתא לא עבדינן מרדכי:

(לו) כטוען שאולים. הסמ"ע כ' דאין הדמיון שוה לגמרי דבטוען גנובים נשבע בנק"ח כמ"ש הרמב"ם בהל' גניבה ואם טוען שאולים נשבע היסת כמ"ש הרמב"ם בהל' טוען והש"ך כ' דט"ס הוא בנק"ח וצ"ע דלישנא נשבע ונוטל משמע דנק"ח היא דהיסת הל"ל ברישא דנוטל ואח"כ נשבע:

(לז) הא דבדברים העשויום וכו'. והוא הדין בדברים שאינם עשויום רק דאיכא בהוא הנך ריעותא:

(לח) במגו דהחזרתי. ואפילו טען עליו גנובים הם בהוחזק בגנב מ"מ נאמן לומר החזרתי וע"ת דאין מכאן ראיה לומר דפסק הגוזל בעדים צריך להחזיר בעדים דדין זה לכ"ע אתא מיהו לדינא הכריעו האחרונים דהלכה כרמב"ן ורמ"ה דגוזל אין צריך להחזיר בעדים וע"ת מה שכתבתי בו:

(לט) אינו נאמן. בשישנו שם ג"כ עדי ראה לומר מתחלה השאלתים לי ואח"כ מכרתם לי וע"ל סימן ע"ב:

(מ) בכל גוונא. אפילו יאמר מתחלה לקחתי ממנו ואח"כ נכנסתי לבית ליקח ממנו מה שלקחתי כבר מ"מ לא היה לו לכנס שלא בפני בעה"ב והרי זה גזלן:

(מא) שהרי עדים ראו. אפילו לא ראו רק הוא אומר כך נטלתי רק שלי הם חייב להחזיר דאנן סהדי שהם של בעה"ב דנכנס שלא בפניו ונטלו סמ"ע:

(מב) וכן אם חטף וכו'. לעיל בר"ס לא ראו עידי נטילה איך ומה אבל כאן שראהו חוטף לכ"ע חייב להחזיר והוא דאיכא עדי ראה דאל"כ אפילו בשנים שראהו חוטף נאמן שלי חטפתי במגו דהחזרתי וע"ת דאם חטף ב' חפצים ואין כאן עידי רא' רק על חפץ א' מ"מ תו ל"ל מגו אפילו על חפץ השני דליכא עדי רא' וע"ש מה שדקדקתי בזה:

(מג) צריך להחזירו. וזהו נסכא דר"א המוזכר בש"ס דכל דאין מכחיש לעד הרי הוא כשנים וחייב להחזיר ודווקא בחוטף דבר שחייב עליו שבועה מהתורה אם היה מכחיש לעד ולכך כשמודה לו ה"ל משאיל"מ אבל בחוטף שטר שאין נשבע עליו ד"ת נאמן שלי חטפתי כיון דאין כאן חיוב שבועה ד"ת ועיין בכללי מגו:

(מד) ונטל חפץ שלא בפניו. דג"כ אם היה מכחיש לעד היה צריך שבועה אע"ג דאין הבעה"ב טוען ברי רק ע"פ העד מ"מ יוכל להזקיקו לש"ד ע"פ העד וכיון דאי"ל דמודה להעד הוי כשנים ובשנים צריך להחזיר וה"ה בע"א:

(מה) הנחבל וכו'. ע"ל ס"א מה דיני חבלות דדנין בזה"ז ע"ש הכל באריכות:

(מו) נשבע ונוטל. עיין תומים שהנחתי בספק אי נאמן לומר פרעתי על החבלות ואם כן נאמן במגו דלא חבל וצ"ל דהתרה בו אל תפרעני אלא בעדים ע"ש וגם הנחתי בספק אי יוכל הנחבל לומר א"א בתחנת חכמים השבע את' היסת או ש"ד במודה שחבל בו א' והוא שתים ע"ש וגם העליתי דנראה דאף דיש לחובל עד שאומר כדבריו שלא חבל רק א' מ"מ הנחבל נשבע ונוטל:

(מז) ונוטל. ואם אין עדים שחבל רק הוא מודה ואמר שהוא התחיל בו נאמן במגו מהרא"י בכתבים:

(מח) ואם יש וכו'. בטור מבואר דהא דנשבע ונוטל היינו דעדים מעידים דהיה קטטה ביניהם אבל אם לא היה קטטה מהכ"ת נימא דהוא חבלו ואינו נשבע ונוטל אם לא שיש הוכחה כמ"ש דלעולם נוטל בלי שבועה והב"י כ' וכן משמע ברמב"ם דרמב"ם כ' שהיה ביניהם מריבה ותמהני שלא הביאו בש"ע והסמ"ע הביאו:

(מט) יש וכו'. ואם מת הנחבל אין יורשים גובים בשבועה אפילו היו במעמד החבלה ויכולים לישבע שכך חבל מ"מ לא תקנו חכז"ל בבנו כן משמע מתשובת הרדב"ז אבל בנגזל אם בנו היה במעמד אי לא הוי כמו שומר של בעה"ב צ"ע ועיין בתומים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.