אורים/חושן משפט/נח

אורים ‏ חושן משפט נח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) שט"ח מקוים. וה"ה דעדיין אינו מקוים רק דיש בידו לקיים גם כן נאמן ש"ך:

(ב) על פה. וה"ה מלוה בשטר והחזרתי לך השטר ונקט מלוה ע"פ לרבות' דבמקום מגו נאמן אף דהוה מגו גרוע דחזקה לא שביק אינש מלוה בשטר ופרע מלוה ע"פ כמ"ש הרא"ש מכל מקום מהימן במקום דיש לו מגו כיון דשטרו בידו מסייע ליה

(ג) ובשבילה קבלתי'. אעפ"י שהוא נתנו בשביל זה החוב בשטר מכל מקום יכול לומר אני לא קבלתי בשביל זה החוב רק על חוב אחר סמ"ע:

(ד) ואם אין בו נאמנות וכו'. דעת הסמ"ע דקמ"ל אפילו לא טען השבע לי מכל מקום אנן טענינן הואיל ויש קצת ריעות' והש"ך חולק וס"ל דדינו שוה לכל שארי שטרות דעלמא ועיין תומים דדעתי מסכמת לדברי הש"ך אף דבמהרי"ק משמע כסמ"ע:

(ה) לא יוכל המלוה לעכב. כיון דשליח מפסיד חייב מקבל למנוע היזקו ואין זה תופס משל משלח רק משל שליח:

(ו) וי"ח וכו'. הש"ך סבירא ליה דהך וי"ח הן הדיעה הנזכר במרדכי דס"ל דלעולם לא משגיח התופס אי שליח מפסיד או לא ולכך ס"ל דאין הלכה כהך דיעות כי רוב פוסקים חולקים וגם האי וכן מי שהפקיד וכו' לא קאי להך דעה דהא שם אי לא אמר שפלוני צוה א"י לתפוס הואיל ושליח מפסיד ונכון הוא דלא כסמ"ע אבל בתומים בררתי הך דיעה הוא דעת מהר"ם דס"ל גם כן אין להפסיד לשליח רק כאן שאני הואיל ונתן לו סתם ולא הזכיר השטר ה"ל כנותנו בפירוש על השטר ואם כן הוא דאפסיד אנפשיה ולכך לא משגיחין אי מפסיד השליח אבל בעלמא לא אם לא פשע השליח אין לגרום הפסד לשליח ולכך במי שהפקיד ולא אמר שהוא בשליחות המפקיד דלא גרם באמרי פיו היזק לכ"ע אין להפסיד לשליח ועיין תומים דהעליתי מרוב פוסקים דהעיקר כהך דיעות מבלי פקפוק ואין הלכה כדיעה קמייתא:

(ז) ואמר הנפקד וכו'. עיין תומים שהעליתי אף דשקר אמר ומברר כן בעדים דלא צוהו המפקיד למסור לפלוני רק הוא כיחש במאמרו מכל מקום תו לא מיקרי דיני דגרמי ופטור המקבל ולא משגיחים בהפסדו ע"ש:

(ח) בתורת פקדון. א"כ אין לו לתפוס משל שליח דמפסיד לו והוי כתופס משלו ולא מצי לטעון מה איכפת ליה אני תופס לעצמי דבר המשועבד לי ולמה אחוס על פסידא שלך ולא על שלי זה אינו בפקדון שקבלו מידו השבה מעליא בעינן ואין כאן השבה דמפסיד מכיסו ועיין תומים שבזה יש לכוון גם דברי הרא"ש דלית ביה סתירה כלל וכן עיקר להלכה וכמש"ל בסי' קכ"ה:

(ט) שהרי פשע. שהניחו לתפוס ואם הוא שומר חנם והוא לקחו בתורת גניבה פטור ואם הוא ש"ש ולקחו ביד חזקה כדלקמן בהלכות שומרים דהוי אונס גם כן פטור ובשואל בכל אופן חייב דחייב באונסין ואף דחייב לשלם מכל מקום כיון דלא מסרו בידו יכול לומר כמ"ש מה נ"מ לי בהפסדך אני אחוש לעצמי שלא יהיה לי הפסד ועיין לקמן סי' קכ"ה מ"ש שם:

(י) הואיל ולא אמר וכו'. ובתשובת מבי"ט דעתו לומר בגוי והוא בשכר דיותר אחריותו עליו וגם אשר פיהם וכו' הוי פושע אם לא נתן בעדים אף דלא אמר ליה ליתן בעדים והש"ך כתב עליו וצ"ע כי אין דבריו מוכרחים והאמת אתו דאין להוציא ממון באומדנ' הלזה:

(יא) ובאו אלו והעידו וכו'. אפי' יש בשטר נאמנות סתם מכל מקום נגד עדים לא הימנ' אבל אם יש בו נאמנות נגד עדים דעת הסמ"ע וש"ך ורוב מחברים דנאמן לומר סטראי במגו דהיה מכחיש לעדים והיה נאמן אף דה"ל מגו דהעזה להכחיש העדים ומהר"א ששון חולק ועיין תומים מ"ש להצדיק דברי הסמ"ע וסייעתו ואם יש בידו כת"י שכך קיבל לפרעון דעת הסמ"ע אם הימנ' כבי תרי גם כן יש לו מגו והש"ך חולק דאינו נאמן נגד כת"י ונכון אתו:

(יב) חוב אחר וכו'. אפילו ר"י בן מיגאש דסבירא ליה בסעיף זה דבנתן סתם יכול לומר לשם מתנה קבלתי ואי' לי' מגו מכל מקום מודה דאי מעידים שראו שנתן לשם פרעון לא מצי למימר לפרעון שטר אחר קבלתיו אף שלא שמעו על איזה חוב פרעו כן העל' הש"ך ונכון:

(יג) הרי בטל כו'. ואם שני עדים מעידים שבפרעון שטר זה נתנם ושני עדים מכחישים ואומרים סטראי דעת פרת מ"א דשטר בחזקתו ואני כתבתי בתומים דליתא והלוה פטור דהממע"ה:

(יד) בטל השטר. ואם ישנו בידו חוב אחד משל אחר בהרשאה ויש עדים דפרעו נאמן לומר על חוב אחר שהיה חייב לי פרעו ולא אתרע הך שטרא שבידו מאחר כן כתב הרא"ש ועיין תומים דהעליתי דהוא ד"ה ולית ביה מחלוקת כלל:

(טו) אי תפס. אפילו בעדים ודוקא מטלטלין אבל לא קרקע ועיין לעיל סי' מ"ו סעיף ל"ז ומ"ש בקונטרס התפיסות:

(טז) לא מפקינן מיניה. ולכך א"י להטיל היסת על הלוה דיאמר היום אשבע ולמחר תתפוס ממני בעדים ויהיה שלך או החזיר לי שטרי ואשבע או לא אשבע הר"ן:

(יז) הרי הוחזק כפרן. ועיין תומים דאם אומר שעל חוב אחר היה מקבלו וחוב אחר הוא חוב מוחלט יכול להשביעו עכ"פ היסת דאין חייב לו שום חוב אבל אם החוב האחר לא ניתן לגבות בב"ד רק אם גבה גבה והוא המלוה טוען שגבה ומלוה בשטר עדיין בלתי פרוע והלוה אומר שהיה על מלוה בשטר אין כאן שבועה אפילו היסת דהוחזק כפרן והשטר ודאי בטל ושאר תביעה אין בו דררא דממון לחייב היסת:

(יח) שהרי לא פרעו בעדים. ר"ל שלא נתנו בתורת פרעון רק סתם והרי יכול לומר ניתן ליה:

(יט) וס"ל וכו'. דלא שכיח דאדם יתן במתנה במקום בהוא חייב לו וראשון יפרע חובו קודם שיתן במתנה ולכך לא חיישינן במתנה:

(כ) בפני ע"א כו'. לא מבעיא דלא שייך ביה דין דנסכא דר"א דנימא ביה מתוך שאיל"מ דאף דהיה חייב שבועה אלו הכחיש לעד לא היה רק שבועה דרבנן ובמילתא דרבנן לא אמרינן משאיל"מ אלא אפילו שבועת המשנה אין צריך דלא תיקן שבועה רק במכחיש לעד בפרעון ותקנו חז"ל להפיס דעתו של בעה"ב אבל במודה דקיבל הפרעון רק דאומר סטראי לא שייך הפסת דעת ואין כאן שבועת התקנה כ"כ הרמב"ן בבעה"ת שער י"ט והש"ך האריך לחלוק מתוך הפוסקים דדנו בי' דין דנסכא דר"א ועיין בתומים דהעיקר כדברי הרמב"ן ודלא כש"ך והא דפסק הרמב"ן דאין עליו שבועת המשנה כלל דעת הסמ"ע דאיירי בדכתב ליה נאמנות דאם לא כן דעתו לעיל בריש סימן דלעולם חייב שבועה אפי' דלא טען השבע לי והש"ך לשיטתו דס"ל דא"צ שבועה כמו שארי שטרות מוקי ליה בשטר שאין בו נאמנות ונכון הוא דרמב"ן לא הזכיר כלל מענין נאמנות ועיין תומים דהעליתי דצריך שבועה בכל אופן רק אין דנין בו דין משאיל"מ אפי' למ"ד בשבועת המשנה אמרי' גם כן משאיל"מ:

(כא) לא אמרינן כו'. ואם תבעו לאחר פרעון בע"א דפרעו והוא טוען סטראי עיין תומים דהעליתי לשיטת הרמ"א דהכריע דאין השטר בטל לגמרי פשיטא דלית בי' דין משאלי"מ רק נשבע ונפטר ואפילו לדעת המחבר דבטל לגמרי מכל מקום במחלוקת שנוי' בין רשב"א לבעה"ת אי יש עליו דין משאלי"מ ועיין תומים ודלא כש"ך ע"ש:

(כב) הואיל והודה כו'. כתב הסמ"ע דאין צריך הודאה דהא יש עדים ואגב שיטפ' נקט הודאה והש"ך כתב דהכא מיירי דלא נודע לעדים שהיה מקבלן בתורת פרעון מהלוה ועיין תומים דכתבתי בכה"ג לא מהני עדים לחוד רק בעינן הודאה נמי ע"ש מילתא בטעמא ואיירי אפי' עדים מעידים דקבלן בתורת פרעון:

(כג) אם יש עדים וכו'. אבל בלי עדים נאמן במגו דלא לקח דמי השור כלל ואין לומר השתא נמי איכא מגו דלא היה שטר מדמי שור דמגו כזו ליתא דצריך לשקר תחילה עיין תומים:

(כד) שפרע לו דמי השור. הסמ"ע כתב לאו דוקא ה"ה סתם שפרע לו ולפמ"ש בתומים ס"ק י' י"ל לרבותא קתני דבזה ה"א יותר יש מקום לסטראי ע"ש:

(כה) דמי השור. וכתב הסמ"ע דבכה"ג אף הטור וסייעתו דסבירא ליה דלא קרעינן השטר בזו השטר בטל לגמרי והש"ך השיגו ועיין תומים דהלצתי בעד הסמ"ע ע"ש:

(כו) ויש מי שכתב כו'. דהוי מגו במקום חזקה ולכך א"צ עדים דל"ל מגו דלהד"ם דחזקה דעל האי שטרא נפרע הואיל והכל מענין אחד:

(כז) אם ידוע וכו'. הש"ך פקפק על דין זה ועיין תומים די"ל אם הודאה דקיבל אלף זהו' היה כאחד ומקצת היה על אותו חוב מכל מקום י"ל הנשאר על חוב אחר כי לא היה פרעון כאחד אבל אם היה פרעון כאחד בזו דעת מהרי"ק לומר דלא יתכן מקצת על זה ומקצת על אחר ואף כי לא מצינו חבר בזה למהרי"ק מכל מקום בררתי בתומים ס"ק י"ג ראיה לדבריו מדברי הרא"ש:

(כח) ולא עוד וכו'. עיין בתומים שהארכתי והעליתי מזה דהא דפסק הרמ"א לעיל והיא דעת הרא"ש בטענת סטראי בעדים לא קרעינן לשטר ואי תפס לא מפקינן היינו בדלא הזכיר לו שטר אבל הזכיר לו שטר רק דיטעון סטראי על שטר אחר והחזרתי לך השטר בטל לגמרי ואפילו תפס מפקינן מיניה ואפשר אפילו לא הזכיר שטר מכל מקום אי טען סטראי על שטר אחר גרע טענתו ומפקינן מיניה כיון דלא מברר דהיה לו שטר אחר והחזיר לו ע"ש:

(כט) או בשביל חוב אחר. ואם היה חוב אחד בשבועה שנשבע לוה לפרוע וחוב אחד שלא בשבועה יכול המלוה לומר בשביל אותו חוב שאין עליו שבועה תפסתי ועיין בכה"ג שהארך בזה בכמה פרטי דיניה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.