סמ"ע/חושן משפט/נח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ובשבילם קבלתים פי' אף שמודה לו שנתן לו לפרעון שטר זה כל שאינו מודה שהוא קבלם ג"כ על חוב זה יכול לומר סטראי נינהו וכמ"ש המחבר בס"ס זה גם בסי' פ"ג:
(ב) וגובה בו בלא שבועה אם יש בו נאמנות קמ"לן דלא תימא כיון דאיכא ריעותא לפנינו שהרי מודה שנפרע יצטרך לישבע אע"פ שיש בו נאמנות וע' פרישה:
(ג) ואם אין בו נאמנות אינו נוטל אלא בשבוע' כ"כ הטור ועפ"ר שכתבתי דנרא' דקמ"ל בזה דס"ל דהדין כן דאע"פי שלא טען הלוה ישבע לי דאנן טענינן ליה כיון דאיכא ריעותא דהודה לו וכדין הפוגם את שטרו דלקמן בסי' פ"ד משא"כ בשלא הודה שפרעו וכמ"ש הטור והמחבר בר"ס פ"ב ע"ש:
(ד) בין שא"ל תן לו המעות כו' פי' אף דהאמינו ליתן לו המעות תחלה מ"מ כיון שא"ל ליקח מידו השטר ה"ל לשום על לב שלא יתנם לו אא"כ היה בטוח שיתן לו השטר:
(ה) חייב השליח לפרוע למשלח. דומה לזה כתב הטור והמחבר בסי' ק"ל ס"ה לענין ערב:
(ו) לא יוכל המלוה לעכבן שיכול השליח לומר מה לי ולך שתביאני לידי היזק החזיר לי מה שנתתי לידך:
(ז) וכן מי שהפקיד ביד א' ואמר כו' זהו כדעת היש חולקין הנ"ל דס"ל דאף על פי שיגיע היזק להשליח אפ"ה יכול לומר סטראי נינהו כיון דנתנם לידו בשם המשלח משא"כ לסברא הראשונ' דס"ל דלא סגי בהכי שהרי איירי שם בנותן לו בשם המשלח אפ"ה מצריך שיתנו לידו דוקא על חוב אחר וק"ל:
(ח) שהרי פשע. פי' פשע בשמירתו דאלו שמרו כראוי לא היה זה תופסו והריטב"א כתב דין זה אשואל וכתב הב"י עליו דבלא פשע נמי השואל חייב באונסין וכמ"ש בד"מ לשונו ע"ש ומור"ם כתב הדין לענין מפקיד ונפקד דאינו חייב המפקיד אא"כ פשע ונלמד ממנו ממילא לדין שואל שחייב להראשון אפי' בלא פשע ודוק:
(ט) הואיל ולא אמר ליתנם לו בפני עדים פי' וסבר שהוא נאמן בעיניו דאלו אמר לו לתנם בפני עדים אע"ג דלא אמר ליה שיקח השטר היה חייב השליח דאלו מסרו בפני עדים לא היה נאמן לומר סטראי נינהו במיגו דהחזרתי לך או להד"ם וק"ל:
(י) ואמר הלא פרעתיך בפני פלוני ופלוני כו' ואם כתב בשטר דהאמין להמלו' כשני עדים אפי' נותנו לו בעדים נאמן לומר סטראי נינהו דהא אפי' בלא טענת סטראי נאמן להכחיש העדים המעידים על הפרעון ואינו יכול להוציא מידו דהמלו' אף אחר שיפרע עתה בפני עדים כמ"ש הטור והמחבר בר"ס ע"א אם לא שנאמר שניחא ליה לטעון סטראי נינהו שהוא דבר שאינו ידוע להעדים אם משקר ממה שיטעון נגדם להכחישם והוא דוחק דמ"מ כיון שהאמינו יותר מהעדים האמינו בכל מה שיאמרו וק"ל ואפי' אם היה ביד הלוה כתיבת יד דהמלוה דקיבל ממנו כך וכך ל"מ היכא דהמניה כבי תרי וכן מוכח מדכתב הטור והמחבר בס"ג דדוק' אם יש עדים שהודה בפניהן שנפרע שטר זה מהני נגד נאמנות ולא בענין אחר ועוד ראיה ממ"ש מור"ם בהג"ה בסי' ע' ס"ד ע"ש ודוק:
(יא) ובאו אלו והעידו וה"ה אם יש ביד הלוה כתב יד המלוה שקיבל ממנו מעות אינו נאמן לומר סטראי נינהו דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ואפי' לענין נאמנות סתם כמ"ש הטור והמחבר בסי' ע"א ס"ט אם לא שהאמינוהו כשני עדים וכמ"ש:
(יב) הרי בטל השטר כו'. היינו דוקא ששתי התביעות היו שלו אבל אם על חוב שבשטר הוא בא בהרשאה ועל הממון שהודה שקיבל הוא בא מכח עצמו לא משום דאי בעי מהדר הרשא' למריה ולא נשאר אצלו אלא תביעת ממון שקבל ועל אותו ממון שהודה שקבל נאמן בשבועה כו' ד"מ ג':
(יג) וכן נ"ל עיקר ועד"מ בס"ס זה שהאריך בזה דלא פסק כהרי"ף ורמב"ם ועיקר טעמו הוא כיון דרוב אחרונים פסקו דלא כוותיה:
(יד) שהרי לא פרעו בעדים ר"ל שהרי לא נתנו בפירוש בתורת פרעון בפני העדים:
(טו) וס"ל דאפי' בכה"ג איתרע כו' הטעם דמתנ' לא שכיח' ובפרט במקום דחייב לו אין מדרך בני אדם ליתן לו במתנה עד שישלם לו חובו תחלה:
(טז) אבל בפני עד אחד כו' ואפי' שבועה אין צריך לישבע אם יש בו נאמנות עד"ר וד"מ:
(יז) הואיל והודה שדמי השור כו'. עד אם יש עדים שפרע לו זה פשוט דביש לו עדים אפי' לא הודה לו שנפרע מהשור השטר בטל כמ"ש המחבר לפני זה בסעיף ב' ולא ה"ל למימר לשון הואיל והודה אלא שהמחבר תפס ל' הרמב"ם שכ"כ בפי"ד ממלוה לסברתו דבהודה דמדמי השור קיבל אפי' ליכא עדים השטר בטל ולא רצה המחבר לשנות ל' הרמב"ם אף שכתב דעת האומרים דבעינן ג"כ עדים לזה קודם שכתב דעת הרמב"ם וק"ל:
(יח) אם יש עדים שפרע לו דמי השור כן הוא ג"כ לשון הטור. ועפ"ר דהוכחתי דל"ד קאמר אלא אפי' אין עדים שמדמי השור פרע לו אלא שמעידים שנתן לו מעות בתורת פרעון ס"ל בעל סברא זו דהשטר בטל לגמרי ולר"ת ולהרא"ש הנ"ל בסעיף שלפני זה בהג"ה דס"ל אפי' אם מעידים סתם שראו שנתן לו מעות איתרע שטרא (דלא קרעינן ליה ולא מגבינן ביה) ס"ל דבכה"ג דבדין זה דמודה דדמי השור היה דהשטר בטל לגמרי והי"א ס"ל דאפי' אין עדים כלל שנתן לו דמיו אינו נאמן כיון דהודה מעצמו שקיבל דמי השור ה"ל מיגו במקום חזקה ועד"ר:
(יט) מי שנושה בחבירו שני חובות כו'. ע"כ איירינן שהמלוה טוען קבלתי על חוב אחר ואין הלוה מודה לו שהי' חייב לו חוב אחר וכאן איירי כשמודה לו או שידוע שחייב לו ב' חובות וק"ל ומקור דין זה יתבאר לקמן בסי' פ"ג ע"ש:
(כ) ליתנם לבעל חוב אחר מ"ש המחבר כאן חזר וכתבו מור"ם בס"ס פ"ג בהג"ה ע"ש וע"ל סי' קכ"ה מעין דינים אלו בטור ובדברי המחבר ומור"ם ז"ל שם:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |