אורים/חושן משפט/נד

אורים ‏ חושן משפט נד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) אם רצה כו'. הברירה אם ירצה ליקח שובר כדי שיהיה הלוה זריז לפרוע שלא יצטרך לשמור שוברו ואם רצה שב"ד יכתבו שטר חדש כדי שלא יהיה פגום ג"כ רשות בידו:

(ב) אבל לא עידי שטר. אעפ"י שכבר עשו קנין מכל מקום כיון שכבר כתבו שטר נתבטל שליחתם ואין רשות לכתוב עוד רק מזמן השני ובידיע' הלוה ועיין מה שכתבתי לעיל סי' מ"ט ס"ו ומ"ש שם:

(ג) אם הוא ברצון הלוה. הא שלא ברצון הלוה אפילו מזמן השני אין רשאי לכתוב. וכן העלה הש"ך דלא כב"ח והא דקאמר מרצון הלוה יכולים לכתוב מזמן שני ולא קשה פשיטא דלו יהיה דכותבין שטר אחר מחדש אתי לאשמועינן דלא תימא דהוי כמחזא כשקרא דהא באותו זמן לא הלוה לו כלום וכמו שאמרו בשטר מאוחר דאין לכתוב לכתחילה משום מחזי כשקרא וקמ"ל דאינו דכיון דמצוה לכתוב אין כאן מחזי כשקרא:

(ד) ואם רצה כו'. ואין יכול הלוה לומר חדש לי שטרי כדי שיוכל לכוף אותו לפרוע וכן אין הלוה יכול לומר כתוב לי הפרעון ע"ג השטר דלית ביה משום פוגם כדלקמן סי' פ"ד וכתב הש"ך אי קבע זמן פרעון בשטר על זמנים מתחלפים ופרע בזמן מקצת פרעון שקבע צריך המלוה לכתוב ע"ג או להחליף שטר כיון דכך קבע הפרעון:

(ה) המלוה יתן שכר סופר כו'. הש"ך השיג כיון דאם היה הלוה פורע כל הסך הנזכר בשטר לא היה צריך לשובר וא"כ השובר הוא מחמת שלא פרע הלוה כאחד ואם כן על הלוה השכר ומסתברין דבריו:

(ו) ישבע המלוה כו'. דהך הנאת שצריך לשמור שוברו ושטר ביד המלוה שוה פרוטה ולכך בטוענו ודאי צריך שבועה ובשמא הטלת חרם. וכתב הש"ך דבשביל כך א"י לעכב מעות רק חייב לפרוע ואח"כ עליו להשביעו:

(ז) ואפילו נשבע וכו'. דאנן סהדי דע"ז לא נשבע שיהיה פורע ושטרו בידו. ומ"מ יש להתיישב בזה כי הרשב"א כתב דכתבו להלכה ולא למעשה ועיין תומים:

(ח) הדין עם הלוה. ואפי' ביד ב"ד א"צ להניח המעות רשב"א:

(ט) לשלם מיד וכו'. ואם הלוה רוצה שיכתוב פרעון ביני שיטי או ע"ג שטר מחויב מלוה לעשותו ש"ך:

(י) בדלא כתוב עליו וכו'. עיין לקמן סי' ע"א:

(יא) כשכותבין שובר כו'. דעת מהר"א ששון דשובר המוקדם כשר והסכים עמו הש"ך ועיין תומים מ"ש דצ"ע ועיין מש"ל סי' ס"ה:

(יב) אם זוכרין זמן שטר וכו'. מתחילה ודאי יש לכתוב כן אבל דעת הש"ך דאם ידעו זמן שטר ומ"מ כתבו סתם השובר פסול דאתו לגרוע בי' כח המלוה בשאר הלואות שילוה לו וכן שובר מאוחר פסול אם לא שהודיעו למלוה ועיין בתומים שבררתי כי אין לו לש"ך ראיה כלל ואדרבא דעת התו' ובעה"ת והרא"ש דלא כוותי' ע"ש. וכן שובר מאוחר כשר דלו יהיה כשובר בלי זמן דמותר לכתוב לכתחילה:

(יג) ולא יכתבו וכו'. ואם ידעו דלית ביה בשטר דאקני לאו ט"ס הוא א"כ מאוחר פסול ויכולים לכתוב זמן עיין תומים:

(יד) אא"כ זוכרים זמן ההלואה. ר"ל זמן הנכתב בשטר כי מה נ"מ בזמן הלואה עדיין החשש דילמא אחרו השטר סמ"ע:

(טו) מבטל כל שטר וכו'. עיין תומים מ"ש דאף דהשטר הוא תוך זמנו לא אמרינן דודאי אין השובר סובב עליו הואיל וחזקה אין אדם פורע ת"ז ע"ש במ"ש באריכות:

(טז) אלא כל שטרותיו וכו'. כל לאו דוקא דאם יש לו שני שטרות אחד גדול ואחד קטן הגדול פרוע והקטן לא רק דאם אין מוציא רק שטר אחד יהיה איזה שיהיה ובאיזה אופן הוא בחזקת פרוע וע"ז סובב הלשון כל. ועיין לקמן ס"ס ס"ה סמ"ע וש"ך:

(יז) מבטל כל שטר שיש לו עליו. עיין מש"ל סי' מ"ב באריכות אי מהני תפיסת המלוה ע"ש ועיין מ"ש בתומים להוכיח מדברי הרא"ש דאם יש לראובן שטר על שמעון ושמעון יש לו כתב שחייב לו ראובן ממ"א סך מה ולא נפרש בו הסכום לא אמרינן בי' דינו כשובר לבטל כל השטר רק הבעל שטר נשבע כמה הוא הסכום ונוטל שטרו ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.