פתחי תשובה/חושן משפט/נד
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) יכתוב לו שובר ויפרע לו כל חובו. ע' בת' צ"צ סי' יו"ד שנשאל בראובן שהלוה לשמעון בשטר מחתימת ידו כאשר נוהגין האידנא שקורין ממרמ"י והיינו שהלוה חותם חתימת ידו באמצע המגילה וכותב מעל"ד מכוון נגד החתימה בזה הלשון משמעות שט"ח זה על החתום מעל"ד מסך מאה זהובים זמן פרעון ר"ח ניסן. ויש לשטר זה כל תוקף שטרות שבעולם רק שאין לו דין שטר גמור לטרוף ממשעבדי אבל מב"ח גבי ואפי' מיורשים וא"י לטעון פרעתי אם יכולים לקיים ח"י הלוה החתום בשטר זה ויכול אדם ליתן לחבירו שטר זה אפילו בלא כומ"ס ואפי' בלא הרשאה וכל המוציא גובה בו והכל כמנהג התגרים. ואח"כ נאבד השטר זה מן ראובן המלוה ורצה להתפרע משמעון הלוה ושמעון טוען שהוא ירא שמא ימצאנו אחר ויגבה בו ממנו. וכ' השואל שם דכבר אירע כן פעמים הרבה ונהגו הדיינים להכריז על שטר שהסך הוא כו"כ וזמ"פ כו"כ וחתום עליו פלו' מי שיש לו שטר יבא לב"ד תוך ל' יום או יתבטלו זכיותיו ונותנים ביד הלוה כתוב וחתום שכך הכריזו והוא חייב לשלם להמלוה שלו (וכ"כ בס' עט"צ לעיל סימן נ' ע"ש) אלא שלוה זה מוסיף לטעון דשמא ימצא אחר לשטר זה שהוא חתום בו ויטעון שלא ידע ולא שמע מן ההכרזה שלא היה במדינה או שהיה אנוס ויכחש בו ויאמר שהוא הלוה לו תחלה בשטר זה או שיכחש בהמלוה ויאמר שהוא נתן לו שטר זה בפרעון חובו וכיוצא בזה ויגבה ממנו ולכך רוצה עתה שלא לשלם לראובן המלוה עד שיעשה לו בטחון לסלק היזקו שאם יצטרך לשלם שנית למי שיוציא השטר הנאבד ישלם לו הוא והמלוה טוען שרוצה ליתן לו שובר כדין כל מי שנאבד שטרו ואין עליו שום חיוב יותר הדין עם מי. והשיב תחלה צריכין אנו לבאר אי בשטר חתימת יד בזה שאנו קורין ממרמ"י מהני שובר או לא והנה (הר"ן) הנ"י פ' ג"פ הובא בהגהת ש"ע סי' נ' כתב דמהני שובר בשטר כזה שלא נזכר בו שם המלוה כו' אך היינו דוקא ממי שידוע ששטר זה הי' כבר בידי אותו שובר מהני לכל מי שיוציאנו אח"כ דכיון ששטר זה הי' כבר בידו והוא היה יכול לגבות בו מיקרי הוא בעל השטר והוא מוחל שעבודו ומהני אותו שובר אבל בשאין ידוע ששטר זה היה כבר בידו אלא שהוא בא לב"ד עם הלוה ואמר שטר כזה היה לי על הלוה זה ואבדתיו וכותב לו שובר ודאי דאותו שובר לא מהני דאלת"ה הרי יכול הלוה להערים כו' וכן משמעות ל' הנ"י גופיה כו' וא"כ הרי דין זה מתחלק אם הוא בענין שיודעין ששטר זה הוה בידו כבר הרי השובר ממנו מהני וצריך הלוה לשלם לו רק יתן לו המלוה שובר ואין צריך יותר דהרי שובר זה מהני לכל אדם שיוציאנו אח"כ והרי דינו ככל שטר שנאבד שכותב המלוה שובר וצריך לשלם אבל אם אין ידוע ששטר זה היה בידו כבר דאז אין השובר ממנו מהני כדפירשתי אין הלוה צריך לשלם לו אלא עד שיקבל המלוה עליו אחריות הפסד הלוה מחמת אבידת השטר דהיינו באם שיוציאנו אחר ויגבה ממנו יחזיר לו הוא את מעותיו אע"ג דמכריזין עתה על כל מי שיש לו שטר כזה שיהא מראה לב"ד והוא לא בא מ"מ איכא למיחש דלמא יוציאנו אחר ויברר שהיה אנוס ולא היה יכול לבא ויכחש בלוה זה ויאמר שהוא הלוה לו מתחלה ויגבה ממנו לכך צריך המלוה לקבל עליו אחריות כו' והאריך בזה ע"ש. ועי' בתשובת גבעת שאול סי' כ"ה שנשאל גם כן על כיוצא בזה ובעובדא דידיה אחר שכבר הכריזו ונתנו ביד הלוה כתוב וחתום שכך הכריזו והוא ישלם להמלוה בתוך כך בא אחד והוציא שטר ממר"ם זה ותבע את הלוה בטענה שלוה ממנו בשטר זה ולא היה בביתו בעת הכרזה ולכן אין הלוה רוצה עתה לשלם להמלוה שלו עד שיעשה לו בטחון לסלק היזקו שאם יצא הדין לשלם שנית לזה האחר לשלם לו הוא והמלוה טוען שרוצה ליתן לו שובר כדין כל מי שנאבד שטרו ואין עליו שום חיוב יותר כיון שהלוה בעצמו יודע האמת שזהו השטר שנאבד ממנו ומה יעשה שמצא אותו אינש דלא מעלי ורוצה להוציא ממון שלא כדין והשיב שהלוה מחוייב שלם להמלוה ומלוה יתן לו שובר כתוב בו על ממר"ם כו"כ דבאמת שובר זה מהני ליה לכל מי שיוציאנו כמבואר מדברי הרמ"א בסי' נ' בהגה ומה שכתב בת' צ"צ דבשטר כזה לא מהני שובר רק דוקא ממי שידוע ששטר זה היה כבר בידו דאל"כ הרי יכול הלוה להערים כו' דבריו אינם מחוורים לי דאם באנו לחוש לרמאי א"כ אף בידוע שהיה לו שטר כזה נמי יכול להערים כו' אלא ע"כ דלא חיישינן לזה כו' ועוד דאף אם נאמר דלא מהני שובר בכה"ג לגבי אחר רק לגבי מלוה זה וא"כ אפשר שיגיעלו הפסד ע"י אחר ומכ"ש בנ"ד שכבר הוציא אחר מ"מ ראוי הוא שהלוה ישלם לו ויקח ממנו שובר משום דטפי יש לחוש על פסידא דמלוה יותר משל לוה כדאיתא בש"ס דב"ב דקע"א מתקיף לה אביי ואלא מאי כותבין שובר אבד שוברו של זה יאכל הלוה וחדי א"ל רבא אין עבד לוה לאיש מלוה כו' ומ"ש הצ"צ לחלק דהתם אין היזקו של לוה ברי משא"כ הכא זה אינו כו' ועוד דהכא ג"כ אין היזקו ברי דהא יכול לטעון פרעתי ומי יימר דמשתבע בעל השטר כדאי' בשבועות דף לב ע"ב ואפי' בשטר שיש בו נאמנות מ"מ הא יכול להשביעו היסת לאחר הפרעון וכיון דהיזקו של המלוה הוא ברי ושל הלוה אינו ברי א"כ אמאי יאכל הלוה וחדי כדקאמר בש"ס מכל הלין טעמים נ"ל דצריך לשלם לו עכ"ד ע"ש. וע' בנה"מ לעיל ס"ס נ' שהוא ז"ל חולק ג"כ על הצ"צ הנ"ל אך בהיפוך מדברי הג"ש הנ"ל דמ"ש הצ"צ דהא דמהני שובר בשטר כזה שלא נכתב בו שם המלוה היינו דוקא ממי שידוע ששטר זה היה כבר בידו כו' ומשמע דאפי' לאחר שנאבד השטר מידו כיון שהיה כבר בידו מהני שובר שלו חולק שם עליו וסובר דלא מהני שובר רק כשמעידין העדים שהיה אז השטר בידו בשעה שכ' השובר אבל בלא"ה לא מהני דשמא מכרו לו אא"כ היינו אחר הזמן שראו קודם הפרעון וכן משמע מל' הנ"י כו' ומ"ש הצ"צ דבנאבד שטר כזה מחוייב הלוה לשלם כשעושה לו ערבות שלא יבא לו היזק משטר כזה פקפק שם עליו וכ' לא ידעתי מנ"ל כיון דלא אמרי' רק כותבין שובר וכיון שא"א לכתוב שובר על שטר כזה מנא ליה שמועיל ערבות הא הלוה יכול לומר אינו בטוח לי ע"ש. ומצאתי בתשו' הרדב"ז ח"א ס"ס קצ"ג כדעת הצ"צ ולא כדברי הג"ש הנ"ל והוסיף שם דאם אין המלוה אמוד יביא לו ערב או משכון וז"ל שם והוי יודע כי חוב כזה (שכתוב בשטר שנשתעבד לפרוע לכל מי שיצא השטר מתחת ידו ואפי' בלא הרשאה) לא יוכל לגבות אותו בעל השטר אם אין השטר בידו אע"ג דכתב לי' תברח דמצי למימר שמא נתת השטר לאחר או שמא יפול וימצא אותו אחר ולא אוכל לדחותו כיון שכתוב בו תנאי זה לפיכך אם נאבד השטר אין לו תקנה ומ"מ מסתברא שאם שמעון המלוה אמוד כופין את ראובן לפרוע לו חובו ויקבל עליו כל ערעור ונזק והפסד שיבא לו מצד הפרעון הנז' ואם אינו אמוד יביא לו ערב או משכון ע"ז כדי שילא יפסיד זה שלו ויאכל הלה וחדי וכזה ראוי לדון עכ"ל (כעת ראיתי בס' ש"מ סק"ב שהזכיר דברי הצ"צ והרדב"ז הנ"ל בקצרה וכ' ואף שאין דבריהם מוכרחים כ"כ מ"מ כבר הורו זקנים ולהם שומעין ע"ש) גם בת' נ"ד סי' כ"א האריך מאד בענין זה והשיג שם על כל דברי הג"ש הנ"ל ומסיק שדברי הצ"צ הנזכר מחוורים לדינא בלי פקפוק ועוד חקר שם באם ידוע שאבד הממר"ם באונס ובענין אם יש בזה הכחשה שהמלוה חומר שאבד באונס והלוה אינו יודע ואומר אולי בלא אונס והיכא שהלוה טוען ברי שנאבד בלי אונס ובסוף כ' וז"ל העולה מכל המקובץ לדינא דממר"ם זה אם ימצאנו אדם ויוציאנו עליו יצטרך לשלם לו ולא יועיל שובר שיתן לו זה משום דנימא שמא ממר"ם אחר הוא או קנוניא (אם לא באופנים שביאר שם לעיל דליכא הך חששא כגון שעידי השובר מכירים את השטר בט"ע וכה"ג עש"ה) ומש"ה א"צ הלוה לשלם עתה עד שיתן לו כתב שאם יצטרך לשלם לאיש אחר ישבע הלוה היסת שזה הי' הממר"ם שלו ויחזור לו מה שנתן לו עתה אבל יותר ממה שנותן עתה כגון אם אין מגיע עתה רק נ' ובשטר כתוב מאה ויצטרך לשלם אח"כ ק' א"צ המלוה להחזיר לו רק נ' ואם עתה טוען המלוה ששטרו אבד באונס א"צ ליתן כ' קבלת אחריות (אלא יתן לו שובר סתם מחשש שמא ימצאנו הוא עצמו אבל אם ימצאנו אחר ויוציא ממנו ממון א"צ המלוה לשלם לו דהוי גרמא בעלמא ולא גרע משליש שהחזיר שטר כו' וכמו במשכון בסי' ע"ב ס"ב כן מבואר שם בפנים) אם נודע בעדים שבאונס אבד. ואם אינו מביא עדים והלה טוען שמא לא אבדת באונס נשבע המלוה שבאונס נאבד ומשלם לו הלוה ואם לוה מכחיש בברי נשבע הלוה ונאמן במגו דפרעתי כיון שאין שטר בידו כו' עכ"ל עש"ה. שוב ראיתי בתשו' חמדת שלמה חח"מ סי' א' נשאל ג"כ בכעין זה בא' שנתן לחבירו כת"י וברישא דמגילתא כתוב סך החוב וח"י הוא רחוק הרבה למטה כנהוג עתה בין הסוחרים ומחמת שערורית מלחמה הטמין המלוה השט"ח צרור תוך שק א' של שטרות בתוך המרתף שלו ואח"כ באו שודדים העירה וכבשוה אח"כ חיפש המלוה במרתף ולא מצא כל השק והנה המלוה בא לגבות החוב מהלוה והלוה טוען אמת שחייב לו אך ירא אולי ימצאנו איש אחר ויגבה בו ממני וע"ז לא מהני שובר מהמלוה אחרי שלא נכתב שם המלוה בשטר ואף אם ירצה המלוה ליתן לו שטר פיצוי (כמ"ש בתשו' צ"צ הנ"ל) אין שיעור לדבר כי יוכל לכתוב עליו מאי דבעי ולגוז הסך הראשון גם איך יבורר הדבר שזהו השט"ח שהיה ביד המלוה והרבה חששות שיש בזה. והאריך בזה ותמה שם על תשו' צ"צ הנ"ל הן במאי שמועיל לפי דעתו שטר פיצוי דקשה ע"ז מש"ס ב"ב קס"ט ע"ב דילמא אדהכי והכי שמיט ואכיל פירי וקשה גזל הנאכל כו' והן במה שהצריך שטר פיצוי כי ממנהג הדיינים שהעיד השואל שם שנהגו להכריז בכעין זה ולהזקיק הלוה לשלם. מזה מבואר דאין לחוש כלל שמא ימצאנו אחר דאל"כ אף אם לא טען הוא למה אנן לא טענינן ליה ומנהג זה ברור דהוא מנהג ותיקון דבאמת נראה דכל עיקר הפלוגתא אי כותבין שובר היינו רק בחששא דהוא בעצמו יגבה שנית ויפסיד לזה בידים אבל מחששא שיבא ליד אחר והאחר יגבה בו על זה אין מקום כלל לחייב המלוה כיון דאין כאן אפי' גרמא בעלמא ואין כאן דין שמירה כו' וא"כ ברור כמנהג הדיינין וא"צ ליתן אפי' שטר פיצוי דעל גרם בניזקין פטור רק הוא יתן שובר שלא יגבה בו פעם אחר רק דכתב ההכרזה הוא במקום שובר מה שנותנין לו הב"ד כו' ומסיק וכתב וא"כ ה"ה בנ"ד צריך לשלם לו אפי' בלא שטר פיצוי אלא דאכתי יש לגמגם דניחוש שמא כבר מכר המלוה את הח"י הנ"ל בשלמא בעלמא דכותבין שובר ולא חיישינן שמא כבר מכר השטר לאחר היינו כמ"ש הש"מ פ"ב דכתובות בשם הרא"ה כיון דקיי"ל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול א"כ לית לן בה משא"כ בממר"ני דלא מהני שובר של המלוה א"כ איכא למיחש שמכרו לאחר כבר ולמה יהי' צריך לשלם ואפ"ל דלזה מהני ההכרזה דאם קנאו אחד בדין הי' בא לב"ד כו' ובלא"ה בנ"ד לא צריכנא לכל זה חדא שאין הלוה חושד להמלוה בזה ועוד דהא דאיכא למיחש שמכר השטר היינו מחמת ריעותא שאין השטר בידו וכמ"ש הרא"ה שם משא"כ בנ"ד שהי' שערורית ועכ"פ ריעותא אין כאן ומסיים אילו לדידי צייתי ראוי להם לפשר בטוב אחרי שיש להלוה לתלות באילן גדול הצ"צ הנ"ל וכפי שדברתי עם הלוה הגיד לי שרצונו לשלם בג' או ד' ראטי"ס וכן כשר הדבר מאד כו' ע"ש. ושם בסי' ב' תשו' הג' מהר"ע איגר זצ"ל על נדון הנ"ל וכתב מתחלה בפשטא דמלתא נראה דחז"ל האלימו כח הלוה דמחשש פסידא דילי' מפסידים להמלוה דהרי למ"ד אין כותבין שובר מפסידים להמלוה מחשש פסידא דהלוה וא"כ י"ל דע"כ לא פליג ר' יוסי וקי"ל כוותיה דכותבין שובר אלא כיון דיש תקנה בשובר ומחייבין להלוה לשמור שוברו מטעם עבד לוה אבל היכא דליכא תקנה בשובר כמו בנ"ד לכ"ע מפסידים להמלוה ואף בנאבד באונס גמור היכא דל"ש לומר דהמלוה אפסיד לנפשיה דהכי משמע ברפ"ב דכתובות כו' ואח"ז כתב לתרץ תמיהת המחבר על הצ"צ הנ"ל מסוגיא דב"ב. ושוב כ' לפלפל במה שחידש הגהמ"ח לחלק דדוקא היכא שיש חשש שהוא בעצמו יגבה שנית ויפסיד לזה בידים כו' ובסוף הסכים לדבריו לדינא שצריך לשלם להמלוה אפי' בלא שטר פיצוי וכ' דאף שאין הכרח לחילוק זה מ"מ כיון דלא מצינו הדין רק היכא דהחשש שהוא בעצמו יגבה וכבר הוכחנו דיש עכ"פ מקום לחילוק זה מנ"ל להמציא להוסיף היכא דהחשש שמא ימצא אחר ובפרט דהשואל בצ"צ העיד דמנהג הדיינים להגבות ע"י ההכרזה ואף דהצ"צ הורה דמחוייב ליתן לו שטר פיצוי וזהו ל"ש בנ"ד דיכול לגוז אף שלמעלה ולכתוב מאי דבעי מ"מ באמת מסברא קשה תקנתא דשטר פיצוי דמה"ת לחייב זה להאמין למלוה אף אם איש עני הוא ולא ימצא מקום לגבות א"ו דהצ"צ כ' רק דמחייבים להמלוה במאי דאפשר להציל ללוה מידי הפסדו אבל לא שיהי' עיכוב בדבר ולזה גם דעתי העניה מסכמת להגבות החוב להמלוה ע"י ההכרזה ובאופן היכא דהלוה מאמין ליה שלא מכר השט"ח עכ"ד ע"ש וצ"ע בכל זה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |