אורים/חושן משפט/יח

אורים ‏ חושן משפט יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) יוציאו כל אדם לחוץ. אולי כשישמעו הבע"ד משא ומתן של דיינים ילמדו מתוך דבריהם לשקר וכמו כן אולי יתוודע להם מי המזכה ומי המחייב והדיין יבוש לומר דעתו להדיא סמ"ע:

(ב) דטוב להתחיל מהקטן. ודאי אינו חובה כי אם בד"נ דכתיב לא תענה על רב ולא שיש איסור לחלוק על רב כשרואה כשאין הדין עמו ובפרט אם אומרו בלשון שאלה דמה"ת יכבוש דבריו אפי' תלמיד לפני רבו אין לו לכבוש דבריו רק דיש לחוש אולי יכנוס דבריו מפני כבוד גדול ובין כך יצא משפט מעוקל חס ושלום לשפוך דם נקי והצילו העדה כתיב. אבל בד"מ הואיל והיא רק חששא בעלמא לא חיישינן ולכך מותר להתחיל מגדול אבל מ"מ יותר טוב להתחיל מקטן דתו ליכא חששא כלל סמ"ע ועיין תומים מ"ש בזה דצריך להיות לעולם ע"ש. ועיין תומים מ"ש בטעמיה של הסמ"ע:

(ג) אבל ד' אומרים זכאי וכו'. בשנים אומרים זכאי וא' אומר חייב וב' אומרים א"י דעת רשב"א בתשובה דמ"מ מהני ולא כן דעת הרמב"ם דס"ל דבעינן שיסכימו כולם בדעת אחד אבל אי שלשה אומרים כדעת אחד ושנים אומרים א"י בזו נחלקו בירושלמי דתני למה מוסיפין דיינים שאם היו שנים מראשונים מזכים ואחד מאחרונים שיגמר הדין בשלשה. (ובזו דעת רשב"א בתשובה דפירש ואחד מאחרונים אומר דעתו ולא שצריך לומר בשוה עם השנים רק לאפוקי שלא יאמר אינו יודע אבל אף דהם מזכים והוא מחייב וכן להיפוך מ"מ הרי כאן ב"ד של שלשה והדין כמו אלו שנים והרמב"ם מפרש שצריך שיאמר כמותם כדמשמע מלשון ירושלמי) רבי אילא מכיון שנראה דינו לגמור בד' אין גומרים אותו בשלשה וכו' עכ"ל. וא"כ מחולק ת"ק עם רבי אילא אם בעינן דוקא דעת ארבעה או סגי בג' והנה דעת מהרש"ל והסמ"ע וכן הסכים הש"ך דהרמב"ם פוסק כת"ק כמ"ש הרשב"א בתשובה הובא בכ"מ שם רק ס"ל כפי' ירושלמי כמ"ש דצריך דיסכימו כל שלשתן לדעת אחד. וא"כ הרמב"ם דנקט ארבעה זכאי וכו' לאו דוקא ה"ה שלשה שכוונו לדעה אחת אף דשנים אחרים אמרו לא ידענו הדין נחתך עפ"י שלשה אלו וכן דעת הרשב"א בתשובה כפירוש הרמב"ם. אבל דעת הב"ח דהרמב"ם פסק כר' אילא ולכך אם שנים אומרים א"י לא מהני דעת שלשה אף ששוים בדעה אחת דלאחר שהוסיפו הרי נחתו למנין ארבעה ולכך בעי הרמב"ם שארבעה יאמרו דעתם על כל פנים אבל אם שנים אומרים א"י לא מהני. ומדוקדק לשון הרמב"ם למאוד וכ"נ דעת הלח"מ. וכן מורה הלשון של הרמב"ם וכן הסכמתי בתומים ע"ש:

(ד) אך אינו נאה לי וכו'. והסמ"ע כתב דהך חילוק שכתב אם מתחילה נחתו אדעת' דשלשה או יותר מוכרח בלי ספק דאיך אפשר לומר דהרמב"ם והרשב"א מחולקים בזה הא הרשב"א ס"ל בדין זה מוסיף על הרמב"ם דאם הוסיפו ושנים אומרים א"י וא' מחייב ושנים מזכים הרי הדין כשנים וא"כ יקשה דברי רשב"א אהדדי לשיטתו ועכצ"ל לחלק ועין תומים מ"ש לישב דברי הרמ"א ועה היה כוונתו בזה:

(ה) קהל שבררו כו'. כתב הסמ"ע בס"ק ט' אעפ"י דרמ"א הכריע כהרמב"ם דהולכין אחר הרוב ואיך כתב אח"כ קהל שביררו אין הולכין אחר הרוב צ"ל שהרמ"א ס"ל לחלק בין קהל שבררו דבזה כ"ע מודים דאין הולכין אחר הרוב ובין בע"ד שבררו לעצמן שבזה איירי כאן ובסי' י"ג וע"ז כתב דיש פלוגתא כו' עכ"ל ולא הבנתי דבריו דפשיטא דאם נחתו למנין ובררו יותר מג' הן שבררו הקהל והן שהיה בוררים הבע"ד לעצמן דאין הולכין אחר הרוב כיון דנחתו לדיעות ודבר זה נלמוד מגמ' דע"ז כנודע. רק לעיל איירי דלא נחתו למנין דהא מתחילה לא בררו רק ג' וכן לעיל סי' י"ג מבואר להדיא דהתנו דילכו אחר הרוב אעפ"י דקבלו על עצמן יותר מג' בזו דעת הרמ"א כיון דבלא"ה אזלינן בתר רוב דיעות א"כ מה בכך דאמר א"י מה איכפת לן בדעתו יהיה מזכה או מחייב הא יש כאן רוב זולתו אבל בקבלו הן הבע"ד והן קהל ולא התנו שילכו אחר הרוב לכ"ע כיון דהם יותר משלשה אדעת' שיסכימו כולם נחתו ואין הולכין בזה אחר הרוב ומכ"ש באומרים א"י ודברי הסמ"ע אינם מובנים כלל:

(ו) וסילק עצמו מהם וכו'. עיין בתומים שהעליתי אפי' כבר ידעו היכן הדין נוטה ודלא כנר' מדברי הש"ך:

(ז) וה"ה אם נברר מתחילה וכו'. ונסתלק אחד כו' אע"פ דהעלה רמ"א לעיל דהעיקר כרמב"ם דאפי' אמר א' אינו יודע מ"מ הדין נחתך עפ"י הרוב מ"מ בנסתלק מודה דאילו הוה יתיב תמן הוה אמר טעמא דכולהו הוו הדרי בי' משא"כ באם לא הסתלק רק אמר א"י הרי אינו אומר טעם דיהדרו בי' כלל דהא שומעין דעתו וכ"כ הסמ"ע:

(ח) יכול ללמדו. דכיון דיש לו לב למסבר מה בכך דלמד מן רב זה הדינים א"כ יפסלו כל ישראל להצטרף עם משה בדין דהא למדו ממנו כל הדינים ובשלמא אילו לא מצי לנפשיה למסבר היינו אומרים אילו היה חכמתו מרב אחר היה אומר טעם אחר רש"י והעתיקו הסמ"ע ס"ק י"ב. ובאמת לא היה לו להעתיק הך ראיה מרש"י אדברי מרדכי דס"ל דאי לא למדו ממנו בשעת הדין דתמיד הרב ותלמיד מצטרפין לשנים וא"כ אין ראיה ממשה דאיך מצינו דלמד לסנהדרין הדין בעת מעשה המשפט וגם הטעם שנתן רש"י דלכך בשאר תלמידים מונין לו אחד דאמרינן אילו למד מאחר היה אומר טעם אחר זהו שייך אפי' לא למדו ממנו בשעה שדן דמ"מ אין כאן סברא אחרת וטעם אחר. ולמרדכי צ"ל טעם אחר ודלא כמ"ש רש"י וצ"ע כי נרא' דס"ל דרש"י אינו חולק אמרדכי דאל"כ לא היה מחבר סותם כמרדכי נגד מאור הגולה רש"י ז"ל וכן משמע בכה"ג דרש"י אינו חולק אמרדכי ודוחק ליישבם שיהיו דבריהם עולים כאחד:

(ט) ולענין איסור והיתר וכו'. משמע אפי' למדו בעת מעשה מונין כשנים דאל"כ אפי' בד"מ מונין כשנים והטעם דהואיל דאיסור והיתר א"צ מנין לכך מונין כשנים ועיין תומים שכתבתי דדין זה צ"ע דנראה דהרמב"ם חולק. ולא היה לו לרמ"א לסתום נגד הרמב"ם ע"ש:

(י) ב"ד פוסקים וכו'. היינו שאינו במקום קרוב לשלוח אחריו אבל אם הוא במקום קרוב אין פוסקין שלא בפניו כי אם שלחינן אחריו אולי יבא כ"כ רשב"א וסמ"ע. ועיין מש"ל ס"ס י"ג בתומים להסכים לדברי ב"ח ע"ש. ומדנתן טעם דכל זמן שמביא ראיה סותר הדין משא"כ בד"נ דהוא פסיד' דלא הדר נר' אף בד"מ אם הוא דבר שא"א בחזרה כגון דהוא גברא דמבזבז נכסיה וכדומה אם יגיע לידו יטעון קים ליה אבל כל זמן דאין הנכסים בידו יפסקו הב"ד דאחר זוכה בכה"ג משמע מדברי רשב"א דאין דנין שלא בפניו דהא לד"נ דמי ולא שייך כל זמן שמביא ראיה סותר הדין וצריך ישוב לפי ראות עיני הדיין ולש"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.