אורים/חושן משפט/ח

אורים ‏ חושן משפט ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ואינו חכם כו'. וי"ו מתחלקת או שאינו הגון במעשים או שהוא הגון רק שאינו חכם סמ"ע ולפי דפסקינן לעיל בריש סי' ג' כדעת הרא"ש דאי איכא בכל הנך תלתא חד דגמיר סגי צ"ל דכאן מיירי בכל שלשה דיינים שאינם חכמים אבל אי א' מהם חכם סגי כהנ"ל. ויותר נראה לפי לשון הש"ע דכי אמרינן לעיל בהרא"ש היינו בהזדמן שהיה בתוך תלתא דישבו לדון אנשים בלתי גמירי אבל לעשות תחלה דיין קבוע שיהיה תמיד במותב תלתא לדון דברי ריבים אסור וצריכין כל הדיינים הנתמני' בעיר להיות בקיאי' בתורה ואלקים נצב בעדת אל וצריך להיות מומחה כפי האפשרי:

(ב) עובר בלא תעשה. לא תכיר פנים במשפט כלומר שיכיר פני עשיר או פני קרובו להושיבו בדין אעפ"י שאינו הגון סמ"ע ועיי' בתומי' מ"ש הרמב"ם לא תקים לך מצבה:

(ג) על סמך שישאל כל פעם לחכם. דלפעמים לא ישאל ויטה דין רש"י וסמ"ע:

(ד) שמצוה להקל בו. כי הקרא קראהו אלהי כסף וזהב והרי הוא כע"ז דראוי לנהוג בו בזיון וכל ליצנות' אסירי כו':

(ה) דין אמת לאמיתו. פי' שדן דין אמת לפי הזמן פעם בד"ת ופעם חוץ לדין משום מגדר מילתא סמ"ע והתו' ומהרש"א בפ"ק דב"ב פירשו עדים מעידי' והדיין יודע דהעדים משקרים לא יאמר מה איכפת לי הריני דן עפ"י עדי' והקולר תלוי בצוארם דהרי זה דין אמת כי דן עפ"י התורה אבל אינו לאמיתו כי הוא יודע כי העדים משקרים ויש בגוף ענין עול ולכך הדיין הרוצ' לדון אמת לאמיתו צריך להסתלק עצמו מדין זה וישגיח תמיד שיהיה הדין אמת כפי התורה וג"כ בעצמותו אמת מבלי ערמה הנכרת לדיין:

(ו) ואעפ"כ לא היו יושבים בדין כו'. היינו דוקא לדין כי כבר אמרו כל החושך עצמו מדין פורק ממנו איבה כו' אבל שארי מינוי על הציבור אם חושב עצמו הגון לכך אין לו למנוע. ובזה מיושב קושי' הט"ז בהא דאמרינן קדושין דף ע"ו ע"ב דר' ביבי הוה מינצי עם גיור' וביקש למעבד שררת' דמתא אף שלא היו מפצירין בו כי המינוי דלשם לא היה לדין רק בשאר דברים כמ"ש רש"י שם ד"ה במילי דשמיא ע"ש והסמ"ע ס"ק טו"ב הק' דכאן משמע אפי' אין כמותו אין לו לקבל רק בהפצרה ואילו לקמן בסי' י' סעיף ג' אמרו ועצומים כל הרוגי' זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה ותי' הסמ"ע דאם אינו מצוי בשום מקום כמותו חיוב עליו מבלי למנוע וע"ז נאמר ועצומים וכו' אבל אם באותו מקום אין כמותו אבל במקומות אחרות יש כמותו יש למנוע מבלי לקבל כי אם בהפצרה. ותי' דחוק דמי יוכל ריחוק המקום ואם אחד רחוק מהמקום מאה פרסה וכי בשביל זה ימנע לדון במקומו. ולכן נראה דאם יש דיינים מומחים רק אינם כ"כ גדולים בתורה כמוהו הרי זה יכול למנוע דמה בכך דמ"מ לא יצא משפט מעוקש דידונו הם דיינים מומחים ומה שייך בזה עצומים כל הרוגיה כיון דיש כאן דיינים יודעים דבר חוק ומשפט אבל לקמן בסי' י' מיירי דליכא כאן גבר הראוי להוראה וע"ז נאמר ועצומים כל הרוגי' דגורם שידונו אנשים בלתי בקיאים בדינים ויצא משפט מעוקל וזהו שדייק שם אבל ידע שיש שם ראוי להוראה ומונע עצמו ה"ז משובח הרי דאמר ראוי להוראה ולא אמר כמותו כי אין נ"מ רק שיהיה ראוי להוראה בעלמא:

(ז) ולא יפסיעו. על ראשי עם קודש בימיהם היו יושבים על קרקע וכן עוד במדינות תוגרמיא ובמדינתינו שיושבים על ספסל ג"כ אל יפסע אל הכותל אחורי היושבים שדוחק בהם ברגל ובזיון לעם סמ"ע וב"ח:

(ח) ולהשתכר. פי' בסעודת מצוה יש לו לאכול ולשתות אבל אל ישתכר ובסעודת מרעי' אין לו לאכול ולשתות כלל אפילו לא ישתכר סמ"ע:

(ט) כל דיין שאין לו מי וכו'. דעי"כ צריך לעשות מלאכה בפני רבי' ואין לפרנס הציבור לעשות מלאכה ברבים אבל אם אין עושה מלאכה ברבים א"צ למשמש כלל:

(י) והשליח נאמן כשנים להעיד וכו'. פי' כשיש עדי' אז מנגדין אותו אבל אם אין עדים אז אין השליח ב"ד לבד נאמן לנגדו כי אם לנדות אותו וטעמו כתב הסמ"ע כי ניגוד שולחין יד בגוף הבע"ד לשלוט בחבירו צריך שנים עדים וזהו דוחק ויותר מסתבר טעמו של הרב בעל כה"ג דבשלמא בנידוי יש לשליח ב"ד מגו דאילו רצה אמר שסירב לבוא לב"ד והיה חייב נידוי אף בזה נאמן אבל על ניגוד לית לי' מגו כלל ולכך אינו נאמן ומסתברי' דבריו. והקשה הב"ח הא בהך עובדא דר"י בפ' עשרה יוחסין דנגדיה מר להאי גברא והיה עפ"י מאמר שליח ב"ד ש"מ דאף לנגדו שליח ב"ד נאמן. ולק"מ דשם הא אמר לשליח מאן ר"י בר שוויסקאל וכו' והיה השליח ב"ד והטבח שני עדים. ומה שהקשה בתשובת מהרי"ט חלק י"ד סי' כ"ט דהא התם בהך עובדא דר"י לא ציער לשלוח' דרבנן לק"מ דכבר פירש"י הואיל ודיבר לפני שליח בזיון על משלחו והיה לשליח צער ששומע עלבון משלחו וצריך לשתוק ה"ל צער שלוח' דרבנן:

(יא) שביזהו כדי לנדותו. כבר עמדו הרב ב"י ומהרי"ט בתשובה וכן הסמ"ע דמתחילה גבי ניגוד נקט לצערו וגבי ביזוי לנדותו דהא והא חד מילתא אבל יותר נכון כמ"ש קצת מפורשי' דהמבזה לשליח ב"ד מרים יד בב"ד ולכך חייב נידוי אבל המצער רק לשליח בלי ביזוי או שהכהו להמלט ממנו וא"כ אין כאן כוונה להפקיר בבית דין רק להמלט משליח דבי דינא אין כאן חיוב רק ניגוד כיון דלא הרים יד בב"ד ונכון:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.