אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/פו

יום שלישי כו תמוז - מסכת יומא דף פו

וידוי על עבירות שהתוודה עליהם בעבר

אם עבירות שהתוודה עליהן ביום כיפור זה יתוודה עליהן ביום הכפורים אחר

תנו רבנן עבירות שהתודה עליהן יום הכיפורים זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר, ואם שנה בהן צריך להתודות יום הכיפורים אחר. ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן, עליו הכתוב אומר (משלי כו יא) "ככלב שב על קיאו כסיל שונה באיוולתו". רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שכן שהוא משובח שנאמר (תהילים נא ה) "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד", אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו וגו'... כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה... נעשית לו כהיתר (יומא פו:).

הרי לנו שנחלקו חכמים וראב"י האם יש לאדם לחזור ולהתוודות בכל יום כיפור ויום כיפור על עבירות העבר, אותן עבירות שכבר התוודה עליהם ביום הכיפורים הקודם, שהרי כך אמר דוד "וחטאתי נגדי תמיד", או שאסור לעשות כן והעושה כן הכי הוא "ככלב שב על קיאו".

ספק המנ"ח שמא ראב"י איירי בחטאים חמורים ושמא חכמים לא דיברו אלא בחטאים קלים

ובמנחת חינוך (מצוה שסד אות יג) הציע לומר שאף ראב"י הסובר שצריך להתוודות עוד על חטאיו משום וחטאתי נגדי תמיד, היינו דווקא באותן עבירות שאין תשובה ויום הכיפורים מכפרים כפרה גמורה, כגון עבירות חמורות דתשובה ויום הכיפורים תולים ויסורים או מיתה ממרקין, שכיון שכן הרי עדיין לא נתכפר החטא לגמרי, ולכן צריך שיהיה לנגדו תמיד. אבל אם מתכפר לגמרי כגון בעבר על עשה ועשה תשובה שמבואר בגמרא (פו.) שאם שב אינו זז משם עד שמוחלין לו, ממילא גם לדעת ראב"י אין טעם לזכור עוד החטא כיון שנמחק לגמרי.

ומאידך, מוסיף המנ"ח, שאפשר להסתפק כן להיפך בדעת חכמים, שאפשר שאף חכמים הסוברים שאין להתוודות שוב על על חטא שכבר התוודה עליו, היינו דווקא בעבירות שכבר נתכפרו לו לגמרי, אך בעבירות חמורות שעדיין כפרתן תלויה, אפשר שגם רבנן מודים שצריך לקיים "וחטאתי נגדי תמיד". ומכל מקום אי אפשר לצרף שני הדברים יחד, שראב"י מודה בעבירות קלות וחכמים מודים בעבירות חמורות, כי אם כן במאי פליגי.

אלא שמסייג המנחת חינוך דבריו שכיון שלא נזכר חילוק זה בגמרא וגם הפוסקים לא חילקוהו לכן נראה שלדעת ראב"י לעולם צריך לשוב ולהתוודות על חטאיו אף בחטאים קלים, ואילו לדעת חכמים לעולם אין לשוב ולהתוודות אף בחטאים חמורים שכפרתו תלויה ועומדת.

ואם כן הדרא קושיה לדוכתה מדוע באמת לדעת ראב"י צריך לשוב ולהתוודות על חטאים שכבר התוודה עליהם ביום כיפורים שעבר, ועליהם מבואר בגמרא ש"אינו זז משם עד שמוחלין לו".

דקדוק המנחת חינוך מסברת רש"י ש"איני סבור שכפרת לי"

ורש"י (ד"ה וחטאתי) פירש: וחטאתי נגדי תמיד, איני סבור שכפרת לי והרי הוא תמיד כאילו הוא נגדי עומד. ודקדק המנחת חינוך מלשונו של רש"י שאף הוא סובר שכוונת ראב"י לכל החטאים אף בחטאים קלים. ולכאורה כוונתו שרש"י רמז בלשונו לטעם הדבר שצריך לשוב ולהתוודות כיון שאינו יודע בודאי שנתכפר לו בתשובה, ואולי לא קיים התשובה בכל תנאיה, ולכן כיון שאיני סבור שכפרת לי לכך אני שב ומתוודה. וכיון שזו סברת ראב"י ע"כ היינו בכל החטאים אף בחטאים הקלים כי שמא לא עשה התשובה כראוי ולא התכפר לו.

פשיטות ספק המנחת חינוך מדברי השערי תשובה

אמנם בשערי תשובה (שער ד אות כא) הביא דעת חכמים שאין להתוודות ביום הכיפורים אחר על עבירות העבר, והוסיף: אמנם יש לו לבקש רחמים כל ימי חייו על סליחת עוונותיו הראשונים והאחרונים, ולהיות ירא ומפחד אולי לא השלים חוק עיקרי התשובה. והשנית, כי העברות שיש בהן כרת, יסורין ממרקין אותן... אך לא יזכיר הקודמות בפרט אחרי אשר שב מהן והתודה עליהן ביום הכיפורים, שכבר קים מצות הוידוי בהן ויש לו לבטח שכבר נתקבל וידויו במה שהוידוי ראוי לכפר. אכן כל הימים יתפלל על סליחת עוונותיו כאשר זכרנו... ועוד מטעם אחר צריך להתפלל על עוונות הימים הראשונים, כי אולי יש לו עוונות וחטאות שלא התבונן עליהם ולא זכרם ולא התוודה עליהם, כענין שנאמר (תהילים יט יג) "מנסתרות נקני", עכ"ל.

ולמדנו מדבריו שהוא סובר שהטעם הנזכר שמא לא הועילה התשובה כיון שלא השלים חוק עיקרי התשובה, אינו טעם מספיק כדי להצריכו לשוב ולהתוודות אלא רק להצריכו להתפלל על עוונותיו. אמנם יתכן שלא אמר כן אלא לדעת חכמים, ואילו לדעת ראב"י זה גופא הטעם שצריך לחזור ולהתוודות.

ועוד למדנו מדבריו שהעמיד דברי חכמים להדיא גם על עבירות שיש בהן כרת, ועליהם כתב שאינו צריך אלא להתפלל אך אינו צריך לשוב ולהתוודות, ויש מכאן פשיטות לצד השני בספק המנחת חינוך, כי מבואר להדיא בדבריו שחכמים לא אמרו דבריהם רק בחטאים קלים אלא אף בחטאים חמורים אינו צריך לשוב ולהתוודות עליהם.

הטעם שלדעת חכמים אינו צריך לשוב ולהתוודות על חטאו

ובטעם הדבר לדעת חכמים שאינו צריך לשוב ולהתוודות על חטאו, פירש השערי תשובה שם שהזהירו על זה משני פנים, האחד כי הוא מראה עצמו מקטני הבטחון וכאילו איננו בוטח על גדולת סליחת השם יתברך שהוא נושא עון ועובר על פשע. והשני, כי אם אינו מזכיר זולתי העוונות הקודמים, ידמה כי אין דאגתו זולתי על הראשונות וכי לא חטא מאחרי כן, ואם כן ידמה כי איננו חופש וחוקר דרכיו וזה חולי רע הוא כי המשגיחים על נפשם רואים בה תמיד דברי עוונות או במידותיה וכו'.

וגם מדברים אלו נראה מוכח שביאר השערי תשובה דברי חכמים אף על עבירות חמורות, שאם לא כן מה צריך ליתן טעם לדבר שאינו צריך לשוב ולהתוודות, הרי אדרבה יש להבין את טעמו של ראב"י מאיזה טעם ישוב ויתוודה על עבירות שכבר נתכפרו.

תשובה על עבירות ישנות כששב וחטא בהם

ואמנם מבואר בגמרא שאף לדעת חכמים שאינו צריך לחזור ולהתוודות היינו דווקא באופן שלא שנה בהן, אבל "אם שנה בהן צריך להתוודות יום הכיפורים אחר". ודקדק בספר המאיר לעולם (דרוש ו) שבודאי אין הכוונה לומר שצריך להתוודת על החטא השני שנכשל בו, כי זה מילתא דפשיטא דמה שהתוודה ביום הכיפורים לא מועיל על מה שיחטא מכאן ולהבא, ובודאי צריך להתוודות עליהם גם ביום הכיפורים הזה. אלא על כרחך שכוונת הגמרא שאם שנה בחטא זה צריך להתוודות מחדש על אותן עבירות שכבר התוודה עליהם ביום הכיפורים העבר. ולכאורה מוכח מזה שאם בעל תשובה נכשל עוד פעם באותן עבירות שנכשל בהם בעבר נדחית תשובתו הקודמת ולכן צריך לשוב ולהתוודות.

וכך גם משמע מדברי הרמב"ם הידועים (תשובה פ"ב ה"ב): ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעתי ספקתי על ירך. ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר בך ירוחם יתום.

וכתב על כך המאיר לעולם שם: והנה דבר גדול דיבר האדון בזה, דלפי זה מי שעשה תשובה על חטאו ואחר הימים נכשל עוד בזה החטא, אבד את הראשונות ומגלגלין עליו אף החטא הראשון והוה כמו שלא עשה עליו תשובה, דהואיל ונכשל עוד הפעם בזה החטא, אם כן ע"כ שלא העיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לחטוא דהרי קמן שעשה עוד הפעם כמעשהו בראשונה.

תמיהת המאיר לעולם שהאדם בעל בחירה

על כך תמה המאיר לעולם: וזהו דבר שאי אפשר לאומרו דידוע ומפורסם אצלנו דאינו כן, דידוע הוא שאדם הוא בעל בחירה ואינו עומד תמיד במדרגה אחת. ומשנה שלמה שנינו אל תאמין בעצמך עד יום מותך. ואיתא במדרש שמואל לקדושים אשר בארץ המה, דקאי על אברהם יצחק ויעקב ולומר לך שאף הם לא נקראו קדושים עד שנסתם הגולל בפניהם. הרי חזינן שאפשר שגם צדיק גמור יחטא באחרונה, ויוחנן כהן גדול יוכיח שנעשה צדוקי בסוף ימיו.

ומכל אלו ראיות מסיק המאיר לעולם שאם בעל תשובה יכשל עוד בעבירה שעשה עליה תשובה אין זה גורם לדחיית תשובתו הראשונה, כי יתכן שבשעה שעשה תשובה היה בעל תשובה גמור, ומה שעתה חטא שוב בחטא זה הרי זה כצדיק מעיקרא שאף הוא יכול לחוטא. ואם כן קשה על הרמב"ם מדוע הטיל תנאי בעשיית תשובה שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לזה החטא לעולם, ומשמע שאם אחר כך בא החטא לידו פעם אחרת ונכשל אגלאי מילתא למפרע שלא התקבלה תשובתו בראשונה כי לא היה בעל תשובה גמור.

מעשה התשובה כולל כפרה על פגם החטא והחזרת הפחד מהעבירה

בכדי לבאר ענין זה מייסד המאיר שבמה שעושה אדם עבירה הוא עושה שני עניינים, האחד מה שהחטא בעצמו הוא פגם, והשני מה שגרם שהוקל בעיניו החטא שזו סיבה גדולה שיעשה עוד פעם חטא זה. ועל הפגם שעושה החטא מצד עצמו מועילה לו התשובה שיתחרט ויבקש מהקב"ה מחילה וסליחה, כיון שפגם זה אי אפשר לתקנו בעצמו שהרי אינו יכול להחזיר ולבטל מעשיו מהמציאות, אלא שמחסד הבורא עם ברואיו שאעפ"כ יכול לתקן הפגם על ידי תשובה.

אבל מלבד זאת יש לו לכפר גם על מה שגרם שיעשה חטא זה ביתר קלות, כי כמו הגנב שהולך בפעם הראשונה לגנוב שהוא בפחד גדול פן ילכד במשמר, אבל אם כבר גנב פעם אחת והצליח, שוב אם אחר כך הולך עוד הפעם לגנוב הוא הולך שוקט ובוטח בלי פחד כל כך כמו בפעם הראשונה. כן הדבר גם בעבירות, העבירה הראשונה שמזדמנת להאדם הוא עובר עליה בקושי גדול כי חמורה היא בעיניו מאד, מפני שלא עבר עליה מעולם, אבל אם כבר עבר עליה בפעם הראשונה אינה חמורה עליו עוד כל כך, ואם אח"כ תבא עוד לידו בפעם השניה יעבור עליה ביותר קלות מבפעם הראשונה. וכמו שאמרו חכמים עבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר שאינה חמורה עליו כל כך.

וכדי לכפר על זה יש לבעל תשובה שיתמרמר ויצטער על חטאיו, ואזי כי אם יפתנו יצרו ויאמר לו קום עבור על זה כמו שעשית מכבר, אז יזכור שבפעם הראשונה התחרט והצטער על כך מאד וממילא יפרוש ולא יעבור. ולענין מה שקלקל שמעתה אין החטא חמור בעיניו, באמת לא יועיל מה שהקב"ה ברוב רחמיו יחשוב לו כאילו לא חטא, כי סוף סוף הטבע לא ישתנה בזה. אלא דבר זה האדם יכול לתקן בעצמו על ידי שיתמרמר ויצטער על מעשהו.

ביאור דברי הרמב"ם שצריך שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא

ובזה יבואר מה שהתנה הרמב"ם שצריך שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא מעולם ומשמע שאם חזר לזה החטא בטלה תשובתו, וכן מבואר שאף שאין צריך להתוודות על עבירות שהתוודה עליהם מכל מקום אם שב לזה החטא צריך לחזור ולהתוודות אף על העבירות הראשונות. כי אין כוונת הדברים שהתשובה שעשה על החטאים האלו בטלה כי באמת יתכן שבאותה שעה התמרמר מאד על חטאתו ולפי אותה שעה לא ישוב לזה החטא לעולם.

אך מכל מקום במה שנוגע לתיקון הפגם השני שצריך לתקן מה שגרם בקלקולו שתהא העבירה קלה בעיניו מכאן ולהבא ובזה יגרום שלהבא לא ישוב לכסלה עוד, לענין זה אם לבסוף שב לזה החטא הרי אפשר שהסיבה לכך היא שלא הצטער על החטא הראשון כהוגן ולכן לא הצליח להחמיר עליו העבירה כמוקדם ונמצא שלא תיקן את המעוות. וביותר, שמאחר שחלק זה בתיקון הפגם הוא דבר שיש בידו לעשותו, אפשר שגם עיקר התשובה הנעשית על ידי הקב"ה תלויה ועומדת בזה, שאם האדם עושה כל מה שבידו לעשות ממילא מערה עליו הקב"ה רוח ממרומים, אך אם הוברר שאת החלק שבידו לעשות לא עשה כהוגן ממילא לא הועילה התשובה כלל וצריך להתוודת מחדש על אותם עבירות שהבר התוודה עליהם.