אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/בבא בתרא/קסא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מיזמים חדש על ה(מ)דף בבא בתרא קסא

'לא תעשון' בצורת המזלות

דמות צורות לבנה שהיו לרבן גמליאל

במשנה במסכת ראש השנה (כד.) תנן: דמות צורות לבנה היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו, שבהן מראה את ההדיוטות ואומר הכזה ראית או כזה.

והגמרא מקשה על כך: ומי שרי, והכתיב (שמות כ כ) 'לא תעשון אתי' - לא תעשון כדמות שמשיי. והגמרא מעלה כמה תירוצים ודוחה את כולם: א' לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן. ב' לא אסרה תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי. ג' לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון [- ברקיע השביעי, אבל חמה ולבנה וכוכבים ומזלות במדור התחתון הן ברקיע השני. רש"י].

ולמסקנה מבארת הגמרא בכמה אופנים כיצד נהג כן רבן גמליאל: א' אחרים עשו לו ובמקום רבים אין חשדא ומותר לקיים. ב' הדמויות הללו היו עשויות פרקים פרקים. ג' להתלמד עבד וכתיב 'לא תלמד לעשות' אבל אתה למד להבין ולהורות, ע"כ.

וכשדנה הגמרא אלו דברים בכלל האיסור, מביאה הגמרא ברייתא: 'אשר בשמים' לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, 'ממעל' לרבות מלאכי השרת. וברייתא נוספת: 'לא תעשון אתי' לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ע"כ.

פסק השולחן ערוך לאסור צורת משמשים ולהתיר צורת בעלי חיים

וכ"פ השו"ע (יו"ד סימן קמא ס"ד): אסור לצייר צורות שבמדור שכינה, כגון ארבעה פנים בהדי הדדי. וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת. וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשותם אפילו לנוי, ואם גוי עשאם לו אסור להשהותם.

עוד מוסיף השו"ע: במה דברים אמורים, בבולטת, אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין, מותר לעשותם. וצורת חמה ולבנה וכוכבים אסור בין בולטת בין שוקעת. ואם הם להתלמד להבין ולהורות כולן מותרות אפילו בולטות. והרמ"א הוסיף: ויש מתירין בשל רבים דליכא חשדא, ע"כ.

ועוד פסק השו"ע (ס"ו): צורות הבהמות חיות ועופות ודגים וצורת אילנות ודשאים וכיוצא בהם מותר לצור אותם ואפילו היתה הצורה בולטת, ע"כ.

כיצד צייר רב דג שהוא מזל חודש אדר

וכך אכן מצינו בגמרא במסכת בבא בתרא (קסא:) רב צייר כוורא, ופירש הרשב"ם: צורת הדג היה עושה בשטרות במקום חתימתו, וכבר ידוע לעולם שזה הוא חתימתו ומועיל כחתימת שמו, ע"כ. מבואר שמותר לצייר צורת דגים וכמו שפסק השו"ע.

אלא שיש לתמוה הכיצד פסק השו"ע שמותר לצור צורת בהמות חיות עופות ודגים, שעה שבגמרא מפורש שאף ציור המזלות אסור, וכידוע מזל חודש אדר הוא 'מזל דגים'. וכן מזלות נוספים בגלגל המזלות צורתם צורת חיה: טלה, שור, אריה, עקרב וגדי, וכיצד כלל השו"ע ופסק שמותר לצור צורת בהמות וחיות ולא חילק שאת חלקן אסור לצור.

פסק הרשב"א בצורת אריה חרות על טס כסף כרפואה לחולי המותניים

והנה הבית יוסף בבדק הבית הביא מש"כ בארחות חיים (הל' ע"ז אות ז) בשם הרשב"א בתשובה (ח"א סימן קסז) שהתיר לעשות צורת אריה בלא לשון חרות על טס כסף לרפואה, שנמצא בספר הרפואות שיועיל דבר זה לחולי המתנים אם יעשה כן בשעה ידועה, וטעם ההיתר "לפי שאין בשמשי עליון דמות אריה עומד לבדו ולא נשר אלא שפני חיות המרכבה דמות ארבע חיות אלו [- נשר אריה אדם ושור] והעושה צורת פנים כצורת החיות שעושה לה דמות ארבעה פנים אלו הרי זה אסור", אבל אחת מהם לבד לא. ובשם הרמב"ן כתב שהיה עושה אותה צורה לאותו חולי. אמנם הב"י מסיים: ואני מצאתי חכמי קטאלוניה האחרונים שהרשב"א הושג מחכמי דורו על היתר צורה זו וחזר בו, ע"כ.

והב"ח בקונטרס אחרון הביא דברי הכסף משנה (ע"ז סופ"ג) שכתב שאף שצורת אדם לבדו אסורה הוצרך להשמיענו גם שאסור לעשות דמות ארבעת פנים להורות שדוקא באופן זה אסור אבל אם עשה אדם ושור בצורה אחת מותר וגרועה צורה זו מאם עשה אדם לבד שהוא אסור. ומדקדק הב"ח מדבריו שכל שכן אם עשה שור לבדו או נשר או אריה לבדו שמותר לעשותו, וכ"כ בספרו בדק הבית בשם הרשב"א. אך מאידך כתב שהרשב"א הושג מחכמי דורו על היתר צורה זו וחזר בו. והב"ח רוצה לומר שכל מה שאסרו לבסוף לעשות צורה זו היינו דוקא כשעושה אותה בשעה ידועה, שאז נראה הדבר כאילו הוא עובד לאותה צורה, "שכך דרכן של עובדי עבודה זרה לעשות צורה כך וכך בשעה ידועה ולעבדה".

אמנם למעשה מסיק הב"ח להלכה שנראה שבלאו הכי יש לאסור, שהרי את הסברא להתיר "משום שאין משמשי עליון דמות אריה עומד לבדו" יש לדחות ולומר שבמדור התחתון מצאנו אריה עומד לבדו - הלא הוא מזל חודש אב שבו עומד מזל ארי לבדו, וכן מזל שור בחודש אייר. ואף הם בכלל איסור 'לא תעשון איתי'.

הכרעת הש"ך שאיסור צורת המזלות הוא רק בי"ב המזלות יחד

והש"ך (סק"ל) דקדק פסק השו"ע המתיר לצור צורת בהמות וחיות, וכתב ש"משמע דאפילו אריה מותר", הוא אף מוסיף ומביא את פסק הרשב"א בתשובה (ח"א סימן קסז) שאף הוא מתיר לצור צורת אריה, וכמו שהעתיק דבריו בשלטי הגיבורים. ושכן משמע מדברי התוספות (מג. ד"ה לא תעשון).

מאידך מביא הש"ך את דעת הב"ח בקו"א לאסור, כשטענתו שהכוכבים והמזלות במדור תחתון הם ואסורים ומזל ארי עומד לבדו בחודש אב ושור בחודש אייר ואסור לעשותן. ולפי דבריו - כותב הש"ך - כל הי"ב מזלות אסור לעשותם אפילו כל אחד בפני עצמו, "ומעולם לא שמענו מי שנזהר בזה". ושכן משמע גם במרדכי (ע"ז סימן לח) שאין לאסור אריה בפני עצמו מטעם זה שעומד בחודש אב כשהוא לבדו.

ולכן מכריע הש"ך שכשם שדמות ארבעה פנים אסורה רק כשעושה את הדמות עם ארבעה פנים להדדי, כך גם י"ב מזלות אינם אסורים אלא כשצר את כל י"ב המזלות ביחד.

תמיהת המנחת חינוך כיצד מותר להשתמש במאזנים שהם מזל חודש תשרי

ראיה לשיטתו כתב המנחת חינוך (מצוה לט אות ה) שאם אכן אסור כל מזל בפני עצמו אם כן מדוע צריך פסוק לאסור צורת אדם הלא צורת אדם היא אחת מהמזלות, מזל בתולה בחודש אלול, אלא על כרחך שאין איסור אלא בכולם יחד. אמנם שוב כתב לדחות הראיה שכן יש לומר שמזל בתולה הוא דמות בתולה ואין ממנו ראיה לאסור צורת זכר.

מלבד זאת מוסיף המנחת חינוך וכותב: וגם תמהני למה צריך לראיה, דאם נאמר דכל מזל לחודיה אסור, אם כן אסור לעשות מאזנים, ומפורש בתורה (ויקרא יט לו) מאזני צדק יהיה לכם, ומאזנים משמש בחודש תשרי. אלא על כרחך דוקא כל המזלות ביחד אסור לעשות אבל כל חד לחודיה שרי.

ראיה זו של המנ"ח מביא האגרות משה (יו"ד ח"ב סימן נה) בתוך תשובה ארוכה להערת חכם אחד על 'דגל ארצות הברית' שיש בו נשר וכיון שנשר הוא חלק מהמרכבה הרי אסור לעשותו ואסור לקיימו. ובתוך הדברים הוא כותב ששיטת הב"ח לאסור עשיית צורת מזל אחד מי"ב מהזלות "היא שיטה מופרכת" מכח קושיית המנחת חינוך, ולכן הוא מכריע ש"אין לחוש לשיטתם לדינא".

הצעת הט"ז שהאיסור הוא רק בסמלים המסמלים את המזלות ולא בצורתם הפשוטה

גם הט"ז (ס"ק יג) נזקק לנידון זה, והוא מעיר שאף שהשולחן ערוך לא הזכיר אלא כוכבים הרי שבגמרא ובטור נזכרים גם מזלות יחד עם הכוכבים, ולפי זה הוא תמה על מה שפסק השו"ע שמותר לצור צורת בהמות, "והלא גדי, טלה, שור, בכלל המזלות הם, וכן ארי". הוא אף מוסיף ומביא את דברי הבית יוסף בסוף הסימן ששם מבואר שיש להתיר צורת ארי כשלעצמה.

מלבד זאת מוסיף הט"ז ועומד על ההערה הנזכרת לעיל מדברי הגמרא בבבא בתרא: ותו, באם יש איסור בכל צורות המזלות, יהיה איסור לעשות צורות דגים שהוא מזל אדר, ומצינו בגמרא דרב צייר כוורא, ואילו היה בו איסור - היה אסור אפילו באינו בולט, כמו שכתב הטור בשם הרמב"ן בכל שהוא אסור משום 'לא תעשון אתי'.

והט"ז מיישב את הקושיות, וכדי לבאר את תשובתו נקדים להביא דין נוסף אותו מביא הרמ"א (ס"ג) על פסק השו"ע לפיו המוצא כלים ועליהם צורות חמה או לבנה אם הכלים מכובדים אסורים שודאי נעשו לשם אלילים, וזה לשון הרמ"א: דהיינו צורות הנעשים לשם חמה ולבנה, כמו שעושים בעלי הטלסמאות צורות לכוכבים, דהיינו צורות המתייחסות לשמש מציירים מלך מעוטר יושב על עגלה וכן כיוצא בזה בלבנה יש להם צורה מיוחדת, ע"כ.

ומבואר מדברי הרמ"א שצורת השמש והירח אין הכוונה לצורתם הפשוטה אלא לסמלים המסמלים את השמש ואת הירח, שהן היו צורות מקובלות על עובדי עבודה זרה, וכשמוצא כלי עם צורות אלו והוא מכובד אזי בודאי נעשה לשם אלילות.

עפ"ז מציע הט"ז "ונראה דאפשר שיש לאותן צורות שבמזלות צורות מיוחדות, כמו שכתב הרמ"א לצורת חמה ולבנה, משום הכי כתב שפיר דצורות הבהמות מותרים ומשמע כולן".

חילוק הט"ז בין איסור עשייה לאיסור להשהות כלי שמצא עם ציורים אלו

אלא שהוא ממהר לדחות את הצעתו, שהרי בראש הדברים כבר הובאו דברי הגמרא במסכת ראש השנה המקשה כיצד היו לרבן גמליאל צורות לבנה בעלייתו, והרי אם אכן נקבל את דברי הרמ"א גם לענין איסור צורה אם כן מה קשה מרבן גמליאל, הלא אצל רבן גמליאל היו צורות לבנה כפשוטה ולא צורת הסמל המסמל את הלבנה [הט"ז כתב "דלא היה צייר צורת מלך שיושב בעגלה" אך כמובן אין כוונתו לצורה זו שהיא צורת השמש, אלא כוונתו לצורה המקבילה בלבנה שהרמ"א לא הזכיר את מהותה רק הזכיר שיש צורה כזו גם ללבנה כמו לחמה]. ובהכרח שיש לחלק בין הדינים באופן זה, הרמ"א עוסק באדם שמצא צורה אימתי אסור להשהותה, ובזה כתב הרמ"א שרב באופן שמצא את אותו הסמל שרגילים עובדי ע"ז לעשות יש לומר שבודאי לשם אלילות נעשו ואסור לקיימו. משא"כ לענין עשייה ודאי אסור לעשות כל צורת לבנה שהיא - ולא רק את אותם סמלים מיוחדים.

ואם כן חוזר בו הט"ז מיישובו הראשון, שכן גם בצורת המזלות יהיה אסור לעשות אפילו את צורת המזלות הפשוטה של ארי ושור. וכך באמת מוסיף הט"ז ומביא מדברי חמיו הב"ח, אלא שהוא חוזר ותמה ממנהגו של רב לחתום בצורת דג, אף שדגים הם מזל חודש אדר.

יסוד הט"ז שציור אין בו שום ממשות ואיסור ציור גלגל המזלות בתפילת גשם

ומכח הקושיא מחדש הט"ז שעל אף שנתבאר בטור בשם הרמב"ן שהדברים האסורים משום 'לא תעשון אתי' אסורים אפילו באופן שאינם בולטים, אבל ציור מותר, כי ציור גרוע אפילו ממשוקעים "דאין בציור שום ממשות". אעפ"כ מסייג הט"ז את היתרו וכותב: ומכל מקום נראה דאותן שמציירים במחזורים בתפלת גשם צורת המזלות, לא יפה הם עושים, כיון שהם מכוונים לעשות צורת המזלות, ע"כ. דהיינו שהיתר זה לעשות ציור שאין בו ממשות הוא רק באופן שעושה צורה סתם אף שישנה לצורה זו במזלות, אבל אם מתכוון ממש למזל אסור לציירו אף בציור בעלמא אף שאין בו ממשות.

והנה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סימן מד) הביא מה שהקשה לו חכם אחד על דברי המדרש 'באותות' סימנין היו לכל נשיא ונשיא, מפה וצבע וכו' יששכר ספיר, ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול, ומצוייר עליו שמש וירח על שם 'ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים'. והקשה אותו חכם איך ציירו על המפה של יששכר תמונת שמש וירח שלא כדין.

ולפי דברי הט"ז היה אפשר לכאורה ליישב ש'ציור אין בו ממשות' ולכן מותר, אלא שלפי האמת אין לומר כן שהרי הט"ז סייג את דבריו שאם מתכוון ממש לצורת המזלות אסור אף בציור בעלמא, ואם כן כל היתרו אינו שייך אלא בי"ב המזלות שיכול לצייר 'אריה' אף שאין כוונתו למזלות, משא"כ בציור דגלו של יששכר הרי ודאי שתמונת שמש וירח מכוונת לשמש וירח ממש וממילא יש לאסור אף בציור בעלמא. יעו"ש מה שיישב הקושיא באופן אחר ובמק"א (ר"ה כד) הארכתי.

ובעיקר קושיית הט"ז מרב צייר כוורא, יישב הנקודות הכסף שם וז"ל: לא קשיא מידי מזה, דהתם לא קעביד הכי אלא לסימנא ולאו כוורא ממש. הוא גם מוסיף וחולק על הט"ז בחילוקו בין ציור למשוקעת וכותב שחילוק זה "אינו נכון כלל כדמשמע מכל הפוסקים". גם על מה שטען הט"ז כנגד המציירים י"ב מזלות במחזורים, חולק הנקודות הכסף ומתיר משני טעמים: א' הדבר פשוט דהוי 'להבין ולהורות' ב' אינו צורה גמורה.

·

מעבר לתחילת הדף