מנחת חינוך/לט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png לט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

אפילו לנוי וכו' ואין בה חיוב מלקות. דיני מצוה זו מבואר בר"מ פ"ג מה' עכו"ם ומקור הדין בר"ה כ"ד וע"ז דמ"ג ועיין בראשונים בתוס' וברי"ף ור"נ ורא"ש וביומא דנ"ד בתוס' שם ובטויו"ד סי' קמ"א ולהאריך בענין צריך קונטרס מיוחד אך לא באתי רק לעורר כדרכי בחיבור זה. והנה בסוגיא שם מבואר דלאו הזה כמה ענינים נכללו בו וכמה ברייתות מובאים שם דלא יעשה אדם בית תבנית היכל וברייתא אחרת מבואר לא תעשון וכו' כדמות משמשי וכו' ומוקי אביי דארבעה פנים אסרה תורה וגם דמות אדם נפקא לן מפסוק הזה אתי היינו אתי ואח"ז מבואר מלאו הזה לא תעשון אתי וכו' כגון שרפים ואופנים וחיות הקודש ואח"ז מובא ברייתא לא תעשון וכו' כדמות שמשיי כגון חמה ולבנה. ונראה שם דכל הברייתות הלכתא נינהו. והנה הר"מ כאן בלאו הזה לא כתב כלל ד"ז דלא יעשה בית תבנית היכל וכו'. אך בפ"ז מה' בית הבחירה במצות עשה של יראת מקדש כתב ד"ז דלא יעשה תבנית מקדש בית וכו' ומבואר בדבריו דהוא בכלל עשה וא"ע בלאו הזה ובאמת מנ"ל הא ובסוגיות אלו משמע דתבנית מקדש עוברים בלאו הזה. ונראה דהר"מ דקדק מהברייתות דבברייתא ראשונה דלא יעשה בית וכו' אינו מוזכר בברייתא לאו דלא תעשון וכו' אך מהברייתות אחרות מתחיל לא תעשון כדמות המשמשין כגון שרפים וכן לא תעשון כו' כדמות חמה ולבנה וכן הברייתא דמוקי אביי בד"פ ג"כ מוזכר בבריית' כן מהפסוק אתם ראיתם כי מה"ש דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף כו' נראה דהתורה אסרה זאת משום לתא דע"ז כמבואר כאן בר"מ כדי שלא יטעו בהן הטועים וכו' אבל לעשות תבנית מקדש זה ל"ש לתא דע"ז כלל ע"כ אינו מוזכר בברייתא דתבנית מקדש הפסוק לא תעשון דאין המשך הפסוק עולה לא תעשון היינו תבנית המקדש כי מה"ש דברתי וכו' אין ענין זל"ז וגם אלהי כסף וכו' דנראה מהפסוק הזה דלאו זה משום לתא דע"ז ע"כ סובר הר"מ דד"ז דתבנית המקדש כיון דליכא לתא דע"ז אינו בלאו הזה רק הוא מ"ע מחמת מורא המקדש והא דבתחלת הסוגיא מקשה על ר"נ מהא דלא תעשון אתי. ומתרץ אביי דלא אסרה תורה אלא בכה"ג דתבנית המקדש וכו' היינו בס"ד דלא הובאו הברייתות הללו וחזינין במשנה דר"ג עביד צורת לבנה ע"כ מידרש לאו זה לתבנית המקדש. אבל באמת למסקנא מידרש על משמשין שבמדור עליון ותחתון דהם משום לתא דע"ז אם כן הברייתא ראשונה דתבנית מקדש דלא הוזכר כלל הלאו הזה אינו מחמת הלאו הזה דלית בה משום לתא דע"ז כלל רק האיסור מחמת מורא המקדש כנלע"ד בעזה"י נכון וברור. וגוף דינים דתבנית המקדש יבואר לקמן בפרשת קדושים שם מקומו בדברי הרהמ"ח ג"כ.

והנה מלשון הר"מ כאן והרהמ"ח מבואר דהלאו הוא העשי' דאם עשה עובר בלאו ואפילו עשאו לאחרים מכל מקום העושה עובר בלאו כמו העושה מלאכ' בשבת דהתורה חייבה רק העושה אבל בלא עשאו בידים רק אחר עשה לו א"ע זה על השהיה בבית או על שצוה לעשות כי לפני זה כתב בעשיית הצלמי' דהעושה עכו"ם אף על פי שלא עשה בידו וכו' לוקה וכאן לא כתב זה רק סתם דהעושה כו' מבואר להדיא דדוקא על העושה הקפידה התורה וער"נ לע"ז ובתוס' יומא שיטת הר"מ מר"ב. אך דעת הר"מ והרהמ"ח כמ"ש שם בש"ס שאני ר"ג דאחרים עשו לו ולא הוצרכו הר"מ והרהמ"ח לפרש כי ממילא נשמע שכתב דהלאו הוא על העושה אם כן ממילא מבואר כל שאינו עושה בידים א"ע ובתוס' שם הקשו הא אמירה לעכו"ם שבות אפילו כמו חוסם פי פרה ע"ש מה שתירצו דבמקום מצוה שרי והרא"ש בע"ז כתב שקנאן מהנכרי עשוי'. ונראה דגם דעת הר"מ כן ולא כהתוס' דאפילו אם נימא דסובר ג"כ דשבות שרי במקום מצוה והדברים ארוכים מכל מקום הר"מ כתב בה' מלכים פ"ט דגם ב"נ אסור לעשות צורות לנוי רק שאינו נהרג ע"ש בה"ב אם כן בודאי אסור לישראל לצוות לעכו"ם לעשות כי עובר על ל"ע ל"ת מכשול כמבואר גבי ר' חידקי עכצ"ל שקנה כך עשוי כמ"ש הרא"ש וע"ש שהכסף משנה לא הראה מוצא הדין מנין לו להר"מ דב"נ אסור לעשות צורות. על כל פנים מדברי התוס' כאן מבואר דלא ס"ל כהר"מ בזה וב"נ מותר לעשות צורות רק הישראל אסור לצוות לו משום שבות ובמקום מצוה מותר. והנה הר"מ כתב שלא לעשות צורות אדם וכו' וכן כוכבים ומזלות ומלאכים וכו'. והנה כבר כתבתי דהר"מ א"צ לבאר דע"י אחר מותר דעל השהי' בביתו א"ע כתירוץ הש"ס דממיל' משתמע מדבריו והנה שם מקשינן על האי תירוצא דאחרים עשו לו וליחוש לחשד' ומתרץ שאני ר"ג דרבים שכיחי גבי' אבע"א דפרקים הוי ופירש"י בע"ז וז"ל דהי' של חוליות ולא הי' מחברה אלא בשעת בדיקת עדים וכל היום לא חזו לי' וליכא חשדא משמע דתירוץ זה סובב על תי' הראשון דבאמת אחרים עשו לו אך חשדא ל"ש בזה. אך באמת התירוץ ג"כ קאי על גוף הקושיא ג"כ כיון דהי' של פרקים והי' מפורק אם כן אין כאן צורה כלל. אך לכאורה קשה היאך בשעת בדיקת העדים הי' ר"ג מחברן והא ה"ל עושה השתא ועשיה דאיסור דאורייתא לא שריא במקום מצוה. אך באמת כמו גבי שבת אם היה רפוי מותר שלא הוי עושה כלי עיין סוף כירה ובביצה גבי זוקפין את המנורה ובר"מ וש"ע שם אם כן לא עבר משום עושה:

והנה הכסף משנה כאן כתב דלאוקימתא אחרונה אדחיי' האי אוקימתא דאחרים עשו לו ודפרקים ע"כ הר"מ אינו מביא זה ובאמת דאחרים עשו דא"ע נשמע מדברי הר"מ דהוא כתב כן בפירוש כמ"ש קודם לזה אפילו לא עשאו בידו. ע"כ דעת הר"מ דוקא העושה בידו עובר וגם מה שלא הביא דפרקים שרי אפשר דהוא פשוט דבשעה שהוא מפורק אין כאן צורה כלל אך להחזיר אפשר שסמך עמ"ש בה' [שבת] אימתי דינו כעושה כלי וא"צ לכתוב כאן רק דין העושה אבל דין העושה זה נשמע מכמה מקומות בשבת אימתי נקרא עושה כלי ה"נ וא"צ להשמיעני כאן דין עושה והש"ס מפרש גם כן סתם דהי' של פרקים והחזיר בדרך היתר כגון שהי' רפוי וא"צ לפרש אבל הר"מ א"צ לפרש זה כי הוא דבר פשוט. והנה הרי"ף שם בע"ז מביא הסוגיא בקיצור קושית הש"ס איך עבר על לא תעשון ומביא התירוץ של המסקנא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. ונראה פשוט דסובר כשני התירוצים ראשונים כי בודאי אין חילוק דהלאו הוא רק על העושה ובפרט בחמה ולבנה שגם הר"מ בר"ב מודה ע"ש בר"נ וגם של פרקים היא ג"כ דבר פשוט. אך זה התירוץ דלהבין שרי זה הוא חידוש ע"כ מביא זה וזה צ"ע על הר"מ שלא הביא דלהבין ולהורות שרי וכבר הקשה זה הכסף משנה כאן. והנה התירוץ הזה קאי על העשיי' דאין איסור לעשות ומכל מקום נראה דשייך חשדא אם לא בכה"ג דר"ג דהוי כרבים או דפרקים ועיין כסף משנה כאן שכתב דלתירוץ זה נדחה התי' הראשונים וא"י למה דכולם אמת דאם אינו עושה בעצמו א"ע כמו בשבת דכתיב לא תעשה וכן דפרקים למה יהיה אסור ובפרט כמ"ש לתירוץ בתרא ע"כ חשדא שייך וצריך לבא לתירוץ או דרבים או דפרקים דל"ש חשדא. והנה הרהמ"ח אינו מביא הלאו רק על צורת אדם אבל בש"ס מבואר דגם מלאכים ואופנים ושרפים וכן חמה ולבנה כוכבים ומזלות בכלל הלאו וכן דמות ד"פ בהדי הדדי והר"מ הביא צורת אדם חמה ולבנה כוכבים ומזלות ומלאכים ע"ש וצ"ל דגם אופנים ושרפים הן בכלל מלאכים. אך קשה דהר"מ שרי לצייר שאר צורות ובאמת דמות ד"פ דהם דמות ארי' שור נשר אדם גם כן הם בכלל הלאו אם עשאן בהדדי. וכבר הרגיש בדבר הכסף משנה ועיין בראשונים שהקשו ל"ל קרא לאסור ד"פ תפ"ל כיון דבד"פ יש דמות אדם אם כן דמות אדם לחוד אסור. ותירצו חדא דאם הי' פרצוף אדם אסור להשלימו לד"פ וגם אם הי' פרצופים אחרים עם אדם שרי ע"כ אסרה התורה דמות ד"פ. ובתוס' שם הקשו ל"ל קרא לאסור צורת אדם הא בלאו הכי אסור מטעם תבנית המקדש דהי' במקדש כרובים והי' בדמות אדם ע"ש מה שתירצו ולהר"מ שכתבנו לעיל ל"ק דתבנית המקדש אינו אלא עשה וכתבה התורה דדמות אדם אסור בל"ת ולוקה.

והנה מדברי הר"מ נראה דאינו חייב מלקות אלא בצורת אדם בלבד אבל על חמה וכו' אינו אלא איסור ולא מלקות שפרט תחלה צורות אדם וכתב דלוקה ואח"ז כתב וכן אסור לצייר צורת חמה נראה דאין לוקין על צורות המשמשין במרום וא"י למה כיון דהכל נדרש מקרא בשוה למה לוקין על צורת אדם ואין לוקין על צורות המשמשין. ועש"ך יו"ד שכתב הא דאסור לעשות צורות המזלות היינו י"ב מזלות ביחד אבל כל חד לחודיה שרי כמו אריה או שור וכדומה ע"ש. ולכאורה נראה ראיה לזה דאי כל חד בפני עצמו אסור אם כן למה לי קרא לאסור צורת אדם הא צורת אדם יש במזלות כגון בתולה בחודש אלול אע"כ דוקא כולו ביחד כמו ד"פ. וא"ל אם אין אסור אלא כולם ביחד תפ"ל משום צורת אדם ז"א דתירוצי התוס' על ד"פ דיש צורות אדם שייך ג"כ הכא. אך ראי' זו יש לדחות דשם יש דמות בתולה ואין ראי' לצורת זכר אך מחמת פסוק זה לא תעשון הכלל בכ"ז כי כל אדם נברא בצלם אלקים אך אם עושה צורת אדם בצירוף עוד צורות שרי אם לא ד"פ או כל המזלות. אך אף שאין ראיה מכל מקום דעת כל הפוסקים כן. וגם תמהני למה צריך לראי' דאם נאמר דכל מזל לחודי' אסור אם כן אסור לעשות מאזנים ומפורש בתורה מאזני צדק יהיה לך ומאזנים משמש בחודש תשרי אע"כ דוקא כל המזלות ביחד אסור לעשות אבל כל חד לחודיה שרי. ובש"ך שם דעתו דהאידנא דיחזקאל ביקש רחמים והפך צורת שור לכרוב אסור לעשות ד"פ עם צורות כרוב כמו שהן בזה"ז ומסופק דאפשר מכל מקום עם פני שור ג"כ אסור כיון דהי' אז ממשמשי מרום וד"ז דבא יחזקאל הוא בש"ס בחגיגה פ"ב. ונ"פ להתוס' והר"ן דפ"א עם עוד פרצוף שרי רק אם עשה בד"פ ע"כ אסרה תורה ד"פ עט"ז וש"ך שם זה דוקא אם עשה פרצוף אחר קודם ואח"ז צירף לזה פרצוף פנים של אדם שרי רק אם השלים לד"פ אבל בעשה פרצוף אדם תחלה אף דצירף אח"כ פרצוף אחר מכל מקום כבר נתחייב מלקות על שעשה פרצוף אדם ושוב לא פקע מידי דהוי שעשה פרצוף אדם ושברה אח"כ חייב על העשיה כמש"ל אם כן ה"נ רק אם עשה פרצוף אחד ואח"כ צירף פ"א אין חיוב דפרצוף אדם עם עוד פרצוף מגרע גרע רק אם השלימו לד"פ וז"פ.

ומ"מ לענין איסור אסור בכ"ע דהתוס' תירצו עוד שני תירוצים או דעובר בשני לאוין או דנ"מ במוצא צורת אדם אם כן בכ"ע אסור לעשות צ"א אפילו עם פרצופים אחרים רק אין לוקין אם צירף לאיזה פרצוף צ"א דלמא כתירוץ זה עד דהשלים לצורת ד"פ או כל המזלות אם היו בדמות בתולה וז"פ. ומד' הר"מ דכתב סתם אם צר דמות אדם לוקה ולא חילק כלל נראה דבכל גוונא לוקין אפילו עם פרצוף אחר. ואני מסופק לדעת תוס' אם מצא פרצוף אדם עם פרצוף אחר או דעשה פרצוף עם פרצוף אדם דשרי ואח"ז שיבר הפרצוף אחר ונשאר רק פרצוף אדם אם חייב ע"ז דהוי עשיי' או כיון דלא עשה בפרצוף האדם כלל רק ע"י מעשה בפרצוף האחר ששיבר נעשה פרצוף אדם לא מיקרי עשיי' כלל. ונראה דתלוי בשיטת הרשב"א והר"נ עיין שבת פ' הבונה דנטלו לגגו דחית ועשאו שני זיינין דחייב משום כותב וכ' הרשב"א דמוכח מכאן דל"ה חק תוכות דאי הוי חק תוכות לא היה חייב מבואר בדבריו אף דבשבת כתיב לא תעשה מלאכה בכה"ג דאינו עושה מעשה בגוף המלאכה אלא ממילא נעשה א"ח רק דל"ה ח"ת וע"ש בר"נ שדחה זה דאף ח"ת חייב בשבת אם כן ה"נ חייב אף דממילא נעשה מכל מקום מיקרי עשיי' ומכל מקום צ"ע. שוב נתיישבתי דאיפכא לדעת הרשב"א על כל פנים חזינן אף שאינו עושה מעשה מכל מקום חייב אם כן ה"נ אף דהר"נ כתב דשם אפילו מוחק ע"מ לכתוב חייב אם כן כאן פטור כיון דלא הוי עשיי' אבל שם הוי עשיי' דמחיקה עצמה הוי עשיי' וחייב אבל בנעשה מאליו כמו כאן לא מיקרי עשיי':

והנה הרהמ"ח כתב דאין לוקין על לאו זה כלל וכו' דלא כהר"מ וכבר הרגיש בזה המ"ל בהגהות שבסוף הספר וטעם הרהמ"ח אפשר לומר דס"ל דהוי לאו שבכללות עיין בס' משנ"ח שכ' כן ומכל מקום צ"ע דנטה מדעת הר"מ ז"ל. והנה דעת הר"מ כאן דצורת אדם דוקא בולטת חייב אבל שוקעת או על הלוח שרי ואח"ז כ' דדמות חמה כוכבים ומזלות מלאכים אפילו על הלוח אסור ועיין בהשגות ובר"נ לע"ז כתב שלא ידע מניין להר"מ זה לחלק בין צורת אדם דצריך דוקא בולטת ומשמשי מרום אפילו שוקעת אולי סובר דמלאכי השרת מפני שאינן גוף וכן חמה ולבנה מפני שנראים שוקעים ברקיע ליכא לאפלוגי בהו בין בולטין ובין שוקעים אבל צ"א דנראה בולט צריך דוקא בולט ע"ש. וכתב הכסף משנה על הר"נ וא"י למה כ' הר"ן כמסתפק בזה והלא גם התוס' כתבו זה דלחמה ולבנה וכוכבים אין חילוק בין שוקעים ובין בולטים וכ"כ הרא"ש. ע"כ נראה מד' הכסף משנה דדעת הר"מ והתוס' הם שוים ובאמת יש חילוק ביניהם דלדעת התוס' משמשי מרום שאינם גוף וגוי' ג"כ דוקא בולטים והסברא כיון דבאמת ל"ש בהם דמות וצ"ל דהדמות הוא כמו שרואי' הנביאים במראה הנבואה אם כן במראה הנבואה רואים צורות ע"כ דוקא בולטי' וראי' דתוס' סוברים כן דגם מלאכים דוקא בולטים דהם הקשו ל"ל קרא לד"פ תפ"ל דהוי דמות אדם ולא תירצו דדמות אדם דוקא בולטת אבל ד"פ שהם חיות מעולם העליון ואינן בעלי גוף וגוי' אסורים אף שוקעים אע"כ אף באותם שאינן בעלי גוף כיון שנראה לנביאים בדמיון אסורים ג"כ דוקא בולט אבל חמה ולבנה דהם נראים ושוקעים ברקיע אסורים אף בשוקעים זה דעת תוס' אבל דעת הר"מ דוקא באדם צריך שיהא בולט אבל גבי מלאכים כיון שהם אינן גוף ג"כ אסורים אפילו שוקעים אם כן יש חילוק בין הר"מ להתו'. ותמהני על הש"ע סי' קמ"א מביא המחבר דאסור לעשות הצורות דמות אדם ומלאכים ושרפים ואופנים וד"פ וכתב בד"א בבולטין אבל בשוקעין מותרים וצורות חמה ולבנה אסורים אפילו בשוקעין והיאך לא הביא דעת הר"מ להחמיר כל המשמשים חוץ צורת אדם כגון מלאכים וכדומה אסורים ג"כ בשוקעין ודרכו דרך הקודש תמיד למשוך אחר דעת הר"מ ובפרט להחמיר וכאן לא הביא דבריו כלל וצריך עיון גדול.

והנה שיטת הרמב"ן מובא בר"נ וטור וגם שיטת הראב"ד דכל מה שאסור מן התורה בעשי' אין חילוק בין בולטין לשוקעין ואין להאריך בזה כי הענין הוא אריכות גדול ואין להאריך במה שהאריכו הראשונים והאחרונים. והנה הרהמ"ח כאן אינו מביא כלל חילוק בין צורה בולטת או שוקעת ותפ"ל שדעתו כדעת הרמב"ן. אך יותר נראה מש"ל בלאו כ"ז שלא לעשות צלמים שיעבדו וכתב שם החילוק שבין בולטת לשוקעת ותמהתי שם עליו דבעושה צורה לעבודה אין שום חילוק לשום דעה ע"ש. ונ"ל שזה טעות המעתיק וזה שייך למצוה זו כנ"ב. גם מביא שם דין טבעת וכו' ג"כ שייך לכאן דשם ל"ש זה. ודע דצורות לבנה אף דר"ג היה צייר קו קטן מהעיגול כי היה צריך להראות לעדים היאך ראו והוא בתחלת חודש דאז אינה נראית לנו אלא קו קטן ובשמים הוא בשלימות מכל מקום כיון דנראה לנו קטנה באיזה אופן שנראה לנו ג"כ עוברים בלאו הזה דאי לא לא היה מקשה הש"ס מידי כן כתבו האחרונים ועיין בס' אור יקרות הניח זה בצ"ע הא לא הוי אלא קו. ובאמת כיון דנראה לנו בזה האופן אסור לעשות. וכבר כתבתי דנראה דהר"מ סתם בכל גוונא אסור צ"א אף בצירוף עוד צורה א' וקושית התוס' ל"ל לאסור ד"פ בהדי הדדי תפ"ל משום צ"א ז"א דנ"מ בשוקעת דמותר צ"א וד"פ אסור בשוקעת לשיטתו דאוסר בכל הנהו שאינם בעלי גוי' אפילו בשוקעים כנ"ל. והנה הלאו הזה להר"מ חייב מלקות אם כן פסול לעדות גם בזה"ז ולדעת הרהמ"ח אינו פסול לעדות. ולענין תשובה ג"כ נ"מ להר"מ דינו שיש בו מלקות ותשובה ויה"כ מכפר ואם אין בו מלקות עתו"ס יומא דל"ו ועמש"ל ה' תשובה. וכל אישי ישראל מצווים על לאו זה חוץ מחש"ו. וכ"נ דעת הר"מ פ"ט מה' מלכים דאסור לעשות צורות אך אינו נהרג ע"ז וכבר כתבתי דהתוס' לא ס"ל כן דכתבו דהוא רק איסור שבות. ותימה על הרהמ"ח שדרכו עפ"י רוב למשוך אחר הר"מ אמאי לא הביא כאן דכל באי עולם מצווים ע"ז. וצריך לבזבז כל ממונו שלא לעבור על לאו זה כמו כל הלאוין אך אם צריך למסור נפשו לדברי הר"מ דהוא מעין ע"ז אם כן הו"ל אבזרי' דע"ז ועיין יו"ד סי' קנ"ז דעל אבזרי' דע"ז ג"כ צריך למסור נפשו ואי"ה לקמן מקד"ה הארכתי וגם אפשר לענין תשובה דינו כחמורות כיון דהוא אבזרי' דע"ז ויבואר אי"ה לקמן:

הנה להר"מ דלוקין על לאו זה צריכים להתרות בשעת גמר עשייתו כי אז הוא נגמר ועובר וקודם הגמר אינו צורה רק בשעת הגמר ופשוט ואם שני ב"א גמרו הצורה אפשר אפילו אם יכול כ"א דבשבת פטור עפ"י מה' שבת בר"מ אך כאן כתיב לא תעשון בלשון רבים הו"ל כמו לא תקיפו דשניהם במשמע כיון דהוא בלשון רבים ה"נ. אך אם א' יכול והשני א"י דהוא פטור מטעם מסייע אין בו ממש ה"נ פטור וצ"ע ועיין בש"ע לענין הציורים ואם חסר אבר ובתוס' יומא ואין להאריך במה שהאריכו הם. וכבר הבאתי כ"פ דאפשר אם רגיל בכך ה"ל רשע לכהת"כ עתב"ש סי' ב' ופר"ח ושיטת הר"מ מר"ב הובא בר"ן באריכות דגם בשהייה עוברים בלאו בצורת אדם וצורות מדור העליון הר"ם ורה"פ לא ס"ל כן ואין כאן מקומו. וע' רש"י חומש לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו כתב אם עושה הכרובים במקדש של כסף הרי הם לפני כאלהי כסף ועוד בא להזהיר אם עושה ד' כרובים הרי הם כאלהי זהב לא תעשו לכם אם עושה כרובים בב"כ ובתי מדרשות הוא אומר ל"ת לכם וכעת לא ראיתי בר"ם שיביא דינים אלו ויש לפלפל בזה אך דבריו הם ממכילתא ואינה ת"י כעת:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון