אבן עוזר/שבת/ח/ב
בתוספות ד"ה לימא כו' ועוד דבהמוציא כו' אין ענין זה לזה עכ"ל, מיהו לשיטת רש"י יש לתרץ הא דבפרק המוציא, עפ"י מ"ש רש"י בעירובין דף צ"ט ע"א, והביאו התוספות פירושו בעירובין דף כ' ע"א בד"ה לא כו', ופסק כן הרא"ש פ' בתרא דעירובין, דהמוציא ראשו לרשות אחר הוי פיו כמו מקום פטור, ולמדו התוס' והרא"ש מדברי רש"י, דה"ה העומד ברה"י ופשט ידו לר"ה ונטל משם חפץ הוי ידו כמקום פטור, ואם נח החפץ בידו וחזר והכניסו פטור עיי"ש. ולפ"ז אתי שפיר דשם מיירי דעומד ברה"י ופשט ידו לר"ה, ונוטל החפץ ממקומו בר"ה והעבירו ד' אמות דחייב, והרי העביר ד' אמות בידו שהוא במקום פטור כיון דהוא עומד ברה"י וידו בר"ה,, וע"כ מסייע לרבא בהעביר ד' אמות דרך מקום פטור דחייב. ולענין מה שהקשו התוספות עוד דלא פריך מדרבנן כו', יש לתרץ על פי דצ"ל בסוגיא דלעיל דף ה' ע"ב דפריך שם לרבנן היכא אשכחנא כה"ג דחייב, ולכאורה קשה הא מצינו כה"ג במשכן שהעלו קרשים מקרקע ר"ה על העגלה דהוי גבוה י'. וע"כ היו צריכין להגביה הקרשים ברשות הרבים למעלה מי' והכניסו דרך מקום פטר. ועכצ"ל דשאני התם דהאדם היה עומד במקום חיוב, אבל כה"ג דרך סטיו. דהאדם הולך עם החפץ דרך מקום פטור לא מצינו, וכ"כ התוספות שם דף ו' ע"א ד"ה התם כו'. ולפי זה יש לומר דל"מ למפרך מרבנן דשאני התם דבשעה שעקר והניח היה האדם נמי במקום חיוב:
לכן אף כשהולך אחר כך דרך מקום פטור עם החפץ, מ"מ עיקר החיוב אינו בא אלא על העקירה והנחה, דהא אם היה רה"י סמוך ממש לר"ה ולא היה המקום פטור הזה ביניהם, נמי חייב בעוקר מר"ה והניח ברה"י, לכן כיון דבשעת עקירה והנחה היה האדם נמי במקום חיוב חייב, אבל באסקופה דעמד האדם במקום פטור בשעה שעקר והניח לכן פטור. אך דלפ"ז דינו של רבא אינו אמת בהעביר ד' אמות דרך מקום פטור, דזה ליכא למילף ממוציא מר"ה לרה"י דרך מקום פטור, דשאני העברה בר"ה דהחיוב בא על העברה ד"א, דאלו העביר פחות מד"א פורתא לא מיחייב וא"כ עיקר החיוב בא נמי על העברתו דרך מקום פטור, והא מנלן, אלא ע"כ ס"ל לרבא דבמשכן שהוציאו מרה"י לרשות הרבים דרך מקום פטור, החיוב בא מתחלת העקירה עד סוף ההנחה, ועל כל המלאכה בא החיוב. ואותיב שפיר לרבא.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |