אבן עוזר/עירובין/סז/א

אבן עוזר עירובין סז א

תוס' בד"ה שכח א' כו' י"ל דההוא דלעיל ליכא שום פשיעותא כו'. עכ"ל.

אין להקשות בשכח א' מחיצונה דסיפא אמאי צריכין למיחד דשא לרבנן וביטול לר"ע הא אין דיורין לחומרא, די"ל דאפשר לזה כיון רש"י באמרו העירוב מרגילה לתוכה, ע"כ החיצונה ע"י הרגל עירובן דריסת רגלן אוסרות על הפנימית דה"ל רגל האסורה במקומה ואוסר שלא במקומה. אבל בשכח אחד מהפנימים ע"כ איסורה משום דיורי חיצונה שבפנימית דאי משום רגל האסורה דחיצונה, הא חיצונה גופא לא נאסרה רק מחמת פנימית כמ"ש רש"י בד"ה אין ביטול רשות כלומר כו'.

ותו דעפ"י שיטת ר"ת והתוס' בלא"ה לק"מ, דבשכח א' מהחיצונים מש"ה אמרינן יש דיורין בפנימית כדי להחמיר על החיצונה דפשעה, ע"כ אין יכול לבטל רשותו לבני חיצונה משום דבני חיצונה ל"מ למישקל עירובייהו מן הפנימית כיון דפנימית עצמה אסורה במקומן כיון שדירתן של חיצונה בפנימית, ע"כ אסרי נמי לבני חיצונה אבל אי הוי אמר אין דיורין להחמיר דאז לא הוי בני פנימית אסורין במקומה ומצי בני חיצונה. למישקל עירובן מהפנימית ע"כ גם חיצונה שריין וכמ"ש ר"ת לעיל, ומהרש"א נדחק בזה.

שם בד"ה כמאן כר"א כו' לעיל בשמעתין כו'. לע"ד נראה דרש"י כיון לתרץ זה לעיל בד"ה איכא פנימית דאסרה כו' משום דפנימית הוי רגל האסורה במקומה כו' עיי"ש, ולא פי' הטעם משום דהעירוב מרגילה לתוכה לדור שם כמ"ש בסמוך באיכא חיצונה דאסרה כו', באשר דיש כאן לכאורה תמיה גדולה על הש"ס בהא דאמר כמאן כר"א, הא אם ביטל בפירוש רק לבן חצר אחד לבד ולא לכולן ודאי מודה ר"א ג"כ דלא מהני, אלא דר"א ס"ל המבטל בעין יפה מבטל ומסתמא הי' דעתו לבטל לכל א' וא' מבני החצר אף שלא פירש וכמבואר להדיא בס"פ עושין פסין עיי"ש, א"כ גם לר"א הא אין ביטול מחצר לחצר.

וע"כ כדי לתרץ קושיא זו נ"ל, ע"פ מה שפי' רש"י גבי עירובן בפנימית ושכח א' מהפנימים אין ביטול רשות מחצר לחצר כלומר מבן חצר זה לבן חצר אחרת כו', ולכאורה הוא תמוה דלא פי', כלומר זה גם בשאר הבבות דלעיל, וצ"ל בשלמא בכל הבבות דלעיל הביטול לבני החצר האחרת הוא משום כדי שלא ליהוי בני חצר האחרת רגל האסורה במקומה ויאסר על החצר, הרי דעיקר הביטול הוא כדי להתיר את החצר האחרת להיות מותרת במקומה בטלטול ושפיר אמר אין ביטול מחצר לחצר פי' להתיר החצר האחרת, אבל כאן בניתן עירובן בפנימית ושכח א' מהפנימים, הביטול לבני חיצונה הוא כדי שלא יאסרו הפנימים בחצירן. כיון שהעירוב מרגיל לבני חיצונה אל הפנימית והוי כאלו דרים בפנימית. אבל בחצר חיצונה לא שייך לאסור אלא דהפנימית, אם היא אסורה אז אוסרה כמ"ש רש"י כיון דהפנימית אסורה כו', א"כ עיקר הביטול משום היתרא דחצר הפנימית הוא ומאי אין ביטול מחצר לחצר דקאמר, ע"כ פי' רש"י כלומר לבן חצר אחרת, פי' אף דעיקר הביטול כדי להתיר חצר זה הוא, מ"מ הוא לבן חצר האחרת שלא יאסר הפנימית כיון שהעירוב מרגילן בפנימית, וא"ת כיון דעירובן דחיצונה בפנימית ה"ל דירת בני החיצונה ג"כ בפנימית א"כ מה שביטל בן פנימית לבני חיצונה הוי כמבטל לבני חצירו י"ל כיון ששכח א' ולא עירב נתבטל העירוב ואז חשוב כבן חצר אחר לכן הוי הביטול לבן חצר אחר, ואף שאחר שביטל ד"ה חוזר העירוב וניעור ונעשה בן חצירו, אך בשעה שבא לבטל אז. לא היה עדיין בן חצר שלו (עיין בתוס' לעיל דף ס"ה ע"ב) בד"ה דאתא גוי כו'.

והשתא י"ל דבשלמא לר"א שפיר אמר ליבטל לבני הפנימית ואם אתה באת לאסור מכח זה שהעירוב מרגיל לבני חיצונה בפנימית להיות דירתן בפנימית ואסרי בני חיצונה עלייהו, א"כ ע"כ משוית לבני החיצונה מבני חצר הפנימית, א"כ פשיטא דממילא הוי הביטול גם להם דלר"א דאמר א"צ לבטל לכל א' וא' מסתמא הוי הביטול לכל בני החצר וא"כ לא הוי הביטול מבן חצר זה לבן חצר האחרת, דממ"נ אי לא משוית בני חצר החיצונה כאלו דיירי בפנימית, פשיטא דלא אסרי על הפנימית ומהני ביטולו לבני חצר הפנימית, ואם אתה באת לאסור משום דבני חיצונה דיירי בפנימית א"כ דדיורין בפנימית ממילא גם להם ביטול הרשות לר"א, אבל לרבנן דאמרי צריך לפרש הביטול לכל א' וא', כאן שהעירוב נתקלקל וחזרו כבני חצר אחר לגמרי, ע"כ לא מצי לבטל בפירוש לבני חצר החיצונה דהוי ביטול לבן חצר אחר.

וכיון דעל כרחינו בהכרח צריכין לפרש כדפירשתי. ע"כ א"ש לתרץ נמי קושית התוס' דלעיל ל"מ למיפרך הכי, דהתם אין אנו באין לאסור משום דדירתן בחיצונה דהא אפי' אם אין דיורן בחיצונה מ"מ כיון שהעירוב בטל ה"ל פנימית רגל האסורה במקומה, לכן אסרינן אף אם לא תחשבם כבני חצירן, לכן אף לר"א הוי ביטול מחצר לחצר דעיקר ביטול שמבטל לבני הפנימית להתירא דחצר הפנימית הוא שלא תהא אסורה במקומה, והרי גם לר"א צריך לבטל לכל א' וא' אלא דלא בעי לפרש כן להדיא דמסתמא בעין יפה מבטל כדפי' לכן פירש"י לעיל ד"ה איכא פנימית משום דפנימית הוי רגל האסורה כו' ולא פי' משום דעירוב מרגילן כו'. אבל כאן בסיפא עיקר הביטול בשביל היתר אותו החצר שלהם הפנימית אך דהוי לבן חצר האחר, ע"כ פריך ליבטל לבני הפנימית ואם תרצה לאסור משום בני החיצונה דהוי כדרין בפנימית, א"כ גם להם הביטול לר"א דא"צ לפרש, ומשני כרבנן ס"ל, ובפירוש ל"מ לבטל לבני החיצונה דעד עתה הוי בן חצר אחר כ"ז לדעתי הוא נכון ואמת בפי' הש"ס וברש"י:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף