אבן עוזר/בבא מציעא/סא/א
בד"ה לעבור עליו בשני לאוין כו' ניתק דגזל ניתק לעשה כו'. עכ"ל:
הנה מהרש"א הניח דברי התוס' בצ"ע דהא כתיב והשיב את הגזילה או את העושק אשר עשק:
ונ"ל דלא קשה מידי. ע"פ מה דאיתא בתמורה דף ד' (ע"ב) דגבי תמורה דכתיב בי' שני לאוין אף דניתק לעשה הוא לוקין עליו. דלא אתי חד עשה ועקר שני לאוין ע"ש. הרי מבורר דבשני לאוין אף דחד לאו נעקר ואין לוקין עליו. מ"מ נשאר לאו השני דלוקין עליו וכבר כתבו התוס' כאן בד"ה אמרי ה"נ כו'. דהא דילפינן גזל מרבית ואונאה במה הצד. על זה אין לוקין על הגזל דאין מזהירין מן הדין. לפ"ז א"ש. בשלמא אי אתי לכובש שכר שכיר איצטריך בו לאוי יתירא לומר דאף דניתק לעשה ונעקר חד לאו. מ"מ נשאר בו עוד לאוי. דהא כתיב בי' ג' לאוין. חד לאו דגזל. וחד לאו בקדושים תהיה. וחד בכי תצא לא תעשוק ג"כ. נמצא לוקין על הנשאר. אבל בגזל גופי' לא ה"מ לאוקמי דליכא שום לאו ללקות עליה. דהא דילפינן גזל מרבית ואונאה ע"ז אין לוקין דאין מזהירין מן הדין. ועל לאו דכתיב בו אין לוקין דניתק לעשה הוא. לכן ל"מ לאוקמי בגזל ולעבור בב' לאוין:
שוב ראיתי בתוס' חולין דף פ' ע"ב (בד"ה הנה כו') דהר"ר שמואל מוורדין מיישב שם פירש"י מקושיית התוס' שם. ע"פ גמרא דתמורה הנ"ל דבשני לאוין אף דניתק לעשה לוקין עליו. ודחה שם התוס' סברת ר"ש הנ"ל דב' לאוין סמוכין בעינן. והביאו ראיה ממסכת מכות. ודחי התוס' ראיה זו בזבחים דף קי"ד ע"ב בד"ה אלמא כו'. תו הביאו ראיה מפ' המקבל זה גזל וזה עשק אלא שחלקן הכתוב לעבור עליו בב' לאוין. ואפ"ה חשיב גזל לאו הניתק לעשה:
באמת ראי' זו דהתוס' הוא תמוה מאוד דכאן מבואר דב' לאוין מיתוקמי בכובש שכר שכיר. ובעושק באמת לוקין עליו ודאמר גזל ניתק לעשה דאי לאו דגזל ניתק לעשה הי' מוקמינן ב' לאוין בגזל וצ"ע. ויהי' איך שיהיה. עכ"פ דברי התוס' כאן מיוסדים על פי' רש"י ופי' הרר"ש מוורדין שבתוס' חולין שם ודבריהם ברורים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |