חתם סופר/בבא מציעא/סא/א

חתם סופר בבא מציעא סא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אם אינו ענין לנשך כסף כו'. עתו' ודעת הרמ"ה ורשב"א דלא דרשי' כו"פ וכלל ואיכא ריבית אפי' בקרקע בקרקע ואפי' בפחות מש"פ וק' לדדהו הא דר' ירמי' בכתובות דמיבעי לי' שכרם בקרקע ובפחות מש"פ מהו ודברי מל"מ בזה אינם מחוורי' דהרי קיי"ל בכל התורה למדין למד מן הלמד חוץ מקדשים והנלע"ד לפמ"ש מל"מ שם דלמאי אצטריך כל דבר אשר ישך תי"ל דבכל התורה קיי"ל שוה כסף ככסף ואפי' קרקע בכלל ותי' דה"א ה"ל ב' כתובים כסף אוכל אין מידי אחריני לא ע"ש וא"כ אין הכרח לומר דכל דבר אתי לכו"פ וכלל דאצטריך להנ"ל ואין לומר לא לכתוב לא ה' ולא ו' לא לכתוב רק כסף ולא אוכל ואנא ידעי' דשוה כסף ככסף י"ל לעבור על כסף ואוכל בב' לאוי' כמ"ש פ"י נמצא לפ"ז אין כאן הכרח למדרש כו"פ וכלל אך התם בכתוב' אזלא הסוגי' לר' יהודה דאמר עד שישכור עדים ור"י ס"ל בעלמא ב' כתובים מלמדים נמצא הדק"ל כל דבר אשר ישך למ"ל וע"כ לכו"פ וכלל וממעטי' מני' קרקע ופחות מש"פ. ודע הא דבעי' תרי פרטי חד למעוטי קרקע וחד למעוטי פחות מש"פ ולא סגי בחד פרטי למעט הכל היינו להך לישנא דר"פ מרובה דכל ריבוי' הוא ואצטריך כמה פרטי וה"נ כתיב כל דבר אשר ישך אבל למ"ד התם כל כללא הוא א"כ בחד מיעוטא הוה סגי ובמק"א הארכתי בזה ואין כאן מקום להאריך:

רבינא אמר לא נשך באוכל כו'. עתו' דמייתו בקיאות מקדושין ל"ג א' ובזה ישבתי דברי ירושלמי פ"ג דשקלים דאמרה מטרוניתא לר"י דהוה אפוי זהירין פניך דומין למלוי בריבי' ולמגדלי חזירים והוא א"ל תרוי' אסיר' אלא חכמת אדם תאיר פניו ובפ' הרואה בש"ס בבלי הנוסח' משונה קצת דצדוקי אמר כן לר' יהודה ע"ש נ"ה א' והנה התם בקידושין לרבנן דלא דרשי מקרא לפניו ולאחריו צ"ל הא דסמכינהי קימה והידור להקיש קימה להידור שלא יהי' בו חסרון כיס כמבואר שם אמנם למ"ד דדרשי' לעיל ומלרע ולהכי סמכינהו קרא י"ל לדינא אה"נ צריך להדרו בממון וכדקי"ל בני עיר מצווין לעשות לו פרנסתו והא דקי"ל אין בעלי אומני' רשאין לעמוד בפני ת"ח בשעה שעוסקין במלאכתם היינו במלאכת אחרים וכמ"ש תו' שם וכפרש"י פא"ט וא"כ לפ"ז אין שום קו' במה שראתה אפוי זהירין כיון שכל בני עיר מצווין לעשות מלאכתו אך היא או הצדוקי לא ס"ל למדרש לפניו ולאחריו וא"כ מה הידור שאין בה חסרון כיס כו' ושפיר תמהו מדוע פניו זהירין. והנה ידוע דברוב ריבית דרבנן משכחת ריבית בלא נשך וכמו שפירשתי במתני' וה"ה לנשך בלא תרבית וכה"ג וחכמים אסרוהו כיון דשניהם אסורין מה"ת אך אי הוה אמינא דלא נאסר אלא נשך בכסף דוקא וריבית באוכל דוקא א"כ אי משכחת בכסף ריבית בלא נשך ע"ד מו"מ אין ראוי לאוסרו מדרבנן וכן אי משכחת באוכל ריבית בלא נשך אין ראוי לאוסרו מדרבנן נמצא יכול אדם להשתכר הרבה בריבית באופן הנ"ל נמצא לפי סברתם של הצדוקי והמטרוניתא שאין מקרא נדרש לפניו ולאחריו א"כ ריבית באוכל דוקא ונשך בכסף דוקא ויכול להרויח ע"י מלוי בריבית כסף ולגדל חזירי' היינו קבלת צאן ברזל לקמן בפרקין שהוא ג"כ לתא דריבי' ע"כ א"ל פניך דומה כמגדלי חזירים ומלוי בריבית והוא השיב לה לדידן תרוי' אסירי דאית לן מקרא נדרש לפניו ולאחריו ונאסר בין נשך בין ריבית בין בכסף בין באוכל ולעומת זה גם תקום והדרת דרשי' לפניו ולאחריו ולעולם צריך להדרו בממון ומש"ה אפוי זהירין דבני עיר מצווין לעשות לו מלאכתו ולהמציא לו פרנסתו והיינו בכלל דבריו שאמר ע"י חכמת אדם תאיר פניו:

א"ר למ"ל דכ' רחמנא לאו בגזל כו'. עמל"מ שכ' דלהפוסקי' דגזל קרקע ואונאת קרקע איכא נמי לאו מ"מ לק"מ דהא בריבית פטור על קרקע דז"א דוקא קרקע בקרקע מותר להלות בריבית אבל המלוה ממונו ע"מ ליתן לו קרקע ריבית אסור ש"מ דאסור לחסר קרקע ואי משום חליפי קרקע בקרקע ה"א דלא שייך בי' אונאה כמו ריבית קרקע בקרקע אה"נ דלא שייך אונאה בחליפין כ"א במו"מ ודפח"ח. אך שהק' לפי דמשמע לי' מתו' דשמעתין דאין שום איסור בגזל קרקע ובאונאה דדהו א"כ איך אתי' מריבית או ריבית מינייהו דהא עכ"פ אסור להלות מעות בקרקע ולא דמי לגזל ואונאה דמותר לחסר קרקע ולע"ד לק"מ דאפי' אי מותר לגזול קרקע היינו משום דאינה מתטלטלת ממקומה וברשות' דמרה קיימא אבל מ"מ נהי דאינו גזלן בשעה שהוציא חברו מקרקעו מ"מ אח"ז כשיתלוש הפירות ה"ל גזלן אז כמבואר להדיא ר"פ לולב הגזול נמצא אין בינו לבין הריבית אלא שבריבית עובר מיד וזה פשוט שאפי' מלוה מעות במעות נמי עובר משעת כתיבה דעביד לי' שומא דהכי קי"ל לקמן בשמעתין ולענין זה לא ילפי מהדדי דלעולם צריך למיכתב לא תשימון שיעבור משעת שימת השטר ולק"מ. ובענין פחות מש"פ נראה דאין להק' כלל דודאי לכ"ע אסור אפי' פחות מש"פ בין בגזל ובין באונאה רק שניתן למחילה כמבואר בלשון רש"י דסנהדרין נ"ז ובריבי' אינו מועיל מחילה וזה בכלל דברי הש"ס דבגזל ואונאה בע"כ וריבית מדעתי' וה"א דמחיל קמ"ל דלא:

אמרי ה"נ כו'. מ"ש תו' דלאו הנל"ע רבים מקשים הא לא אתי חד עשה ומינתיק תרי לאוי ושבוש הוא כמ"ש תו' זבחים קי"ד ב' וק"ל. ודע דקרקע ועבדים לא אימעטו אלא מכו"פ וכלל דהשבה דלא שייך בהו מ"ע של והשב וכן באונאה כמו שהאריך רמב"ן פ' בהר דעיקר אונאה בקרקע כתיב נמצא לפ"ז בקרקע ועבדים ל"ת איכא וניתוק ליכא ומיהו בקרקע לא שייך מלקות בגוזל דלא עביד ולא מידי דהרי אינה מתטלטלת וברשותא דמרא איתא מיהו בעבדי' דעביד מעשה ומוציא העבד מרשות בעליו ובהשבה לא מינתק משום דאיתקש לקרקעות א"כ קשה שפיר דלמא אי אתי' מדינא אין מזהירין מן הדין מש"ה אצטריך לא תגזול ללקות הגוזל עבד ואולי זה הוא בכלל כוונת תוד"ה אלא שדבריהם מגומג' עי' וק"ל:

אלא לאו בגזל למ"ל. הק' בשאילת שלום הא אצטריך שתהי' נאמרה ונישני' דאל"ה ה"א לישראל נאמרה ולא לב"נ דמה שנישני' ריבית ואונאה למילתי' נישני' למיסר ריבית ואונאה בישראל דמותר לב"נ הנה למסקנא בודאי לק"מ כיון דבכלל איסור גזל דב"נ הוא כובש שכר שכיר כמבואר בסנהדרין נ"ז א' ע"ש נמצא נאמרה ונישני' שפיר אך להס"ד דלא מסיק מכובש ש"ש ק' מה מקשה למ"ל הא אצטריך להנ"ל וי"ל ע"ש נ"ט ב' דקאמר ואב"א מילה מעיקרא לאברהם נאמר כו' ומסיק בני קטורה חייבים במילה מאת בריתי הפר ע"ש וצ"ע הא ע"כ גם באב"א עדיין צ"ל סברת למילת' נישנית דהרי על ק' פ"ו ליכא תי' אחר וגם האמת הוא דמילה נישנית למילתי' ביום אפי' בשבת א"כ ק' מ"ט חייבים בני קטורה במילה אחר מ"ת הא נאמרה ולא נישני' ולישראל נאמרה ולא לב"נ ומאי דכתיב את בריתי הפר לרבות בני קטורה היינו עד מ"ת ולאפוקי מבני ישמעאל אבל ממ"ת ואילך מ"ט מחייבי וערמב"ם אע"כ דלמסקנא לא אמרי' למילתי' נישנית אלא כעין פ"ו דאי לאו פ"ו דכתי' קודם מ"ת לא הוה ידעי' מ"ע של פ"ו כלל משובו לכם לאהליכם דה"א להתירם לנשותיהם הוא דאתי משום דכתיב ג"י אל תגשו אל אשה ולא לפ"ו וא"כ ממילא א"א לומר לב"נ נאמרה פ"ו א"כ יהי' ב"נ חמיר מישראל וליכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור אבל במילה דנהי דנישנית להתיר מילה בשבת מ"מ אטו לאו ממילא ידעי' דמילה נוהג בישראל א"כ מה"ת למיעקר מילה דכתיבי בב"נ דהיינו בני קטורה ולמה לא נימא לזה ולזה נאמרה וא"כ הה"נ הכא כיון דאפי' לא כתי' לא תגזול בישראל מ"מ נדע איסור גזל מריבית ואונאה וא"כ מה"ת למיעקר עיקור גזל ממקומו דכתי' בב"נ וזה ברור בלי ספק:

לכובש שכר שכיר. דע כי לא תעשוק כולל כל מיני ממון שבאים ליד אדם בהיתר כגון מלוה או פקדון או שכר שכיר וכדומה והוא כובשו ת"י והוה סד"א דאין איסור אלא כשחוטף ממנו מידו כגון ויגזול החנית או ע"ד ריבית ואונאה אבל כשבא לידו מרצון חברו ובהיתר בלא איסור כלל והוא כובשו אח"כ ה"א דשרי להכי נתייחד לאו לא תעשוק ולא תגזול והש"ס דקאמר לכובש ש"ש לאו דוקא אלא לכובש ממון חברו דלא אתי' מביניהו דהני. והא דנקיט כובש ש"ש היינו טעמא משום דלא תיקשי לך לכתוב עושק ולא בעי ריבי' ואונאה מש"ה אמר דא"ה ה"א מותר לחסר חברו ולא תעשוק הוה מוקמי' רק לכובש ש"ש דוקא ומשום דטרח כדאמר הש"ס לקמן קי"א ב' וק"ל אבל לקושטא דמילתא עושק כולל כל הנ"ל. ומי שרוצה לצאת י"ח עיונו והבנת דברי רמב"ם על בורי' אין לנו אלא דברי ת' ח"צ סי' כ"ו עש"ה כי דברי אלקי' חיים הנה ועפ"י דבריו יתיישבו דברי לח"מ פ"ט ממ"א ה"ב שדבריו מאוד תמוהים שס"ל שאין לוקין על לאו שבאם אינו ענין ומייתי משמעתין ואדרבא משמעתין מוכח ההיפוך ולפי האמור בח"צ יש לחלק בין אם אינו ענין דשמעתין לדהתם לא תבשל ג"פ. ובחי' חולין ישבתי באופן אחר ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף