אבן יקרה/א/יורה דעה/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבן יקרה TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png ג

סימן ג'
השגת גבול בשו"ב

כבוד הרב החריף המופלג ושנון החסיד המפורסם שושילתא דיחוסא כש"ת מו"ה מרדכי זיסר צאזמער רב קהל ביהכנ"ס בק"ק אישפיצין.

מכתב שאלתו הגיעני זה איזה זמן ולא השבתי לו עד כה מסיבת טירדות ומניעות שונות. ומלבד זה גדרתי דרכי בעדי לבלי להשיב בעניני שו"ב, למנוע מזה כל מה דאפשר. יען ענינים אלה המה מי מריבה בזמננו זה ברוב מחנות ישראל לחלק את התיומת, המה סלעי המחלוקת בראש כל חוצות מקהלות ישורון ורוב תשובותי בענינים אלו הסבו לי עיגום נפש ומה לי לצרה הזאת. אולם בשבוע העבר הי' אצלי אברך אחד מאוסטריק והפציר בי מאד עד אשר הבטחתיו להשיב ומני אז סבוני גם סבבוני המון מניעות אך עתה אמרתי יהי מה לא אתמהמה עוד. אולם באשר נוגע להשו"ב הישנים גם עתה אשים מחסום לפי, כי אם אותן האנשים האוכלים משחיטתם יראים את ה' עליהם לשאול את פי גדולי ישראל על דבר האיסורין וקונמות אשר קבלו על נפשם, אך אדות השו"ב החדש אשר קבלו מעכ"ת בצירוף הבע"ב אנשי שלומו ואשר עוררו עליו מצד איסור השגת גבול אשיב את אשר עם לבבי בנידון זה:

תשובה

הנה כבר הביא מעכ"ת דעת גדולי הדור שלפנינו שאף מיעוט בני העיר יכולים לקחת להם שו"ב חדש. אולם כשאני לעצמי נ"ל שיש לחלק בין הפרקים ולא בכל פעם הדין כך בלי שום תנאי. כי לפי ע"ד באותן העיירות שמשלמין להשו"ב שכר קצוב בכל שבוע או בכל חדש הן אם תהי' שחיטה מרובה או מועטת ואדעתא דהכי קבלום עליהם מתחלה בודאי באופן זה יש להשו"ב דין פועל ואם רוצים הקהל רובן או אפילו כלם לגרוע משכורתו אח"כ למען יוכלו לספח להם עוד שו"ב אחר אין רשות בידם עד שיבורר הדבר שאסור לאכול משחיטתו ואז יעבירום מאומנותם אבל כל זמן שלא נתברר זה בודאי אין רשות בידם לגרוע ממשכורתו מאומה שהרי אין בידם לחזור כדין בעל הבית אחר שהתחיל הפועל במלאכה כמבואר בש"ס ופוסקים. אבל במקומות שמשלמין להשו"ב מכל דבר הנשחט דבר קצוב לא ידעתי על מה יחול הקנין בשעת הקבלה שזה ממש דבר שלא בא לעולם. ואע"ג שיכול אדם להשתעבד אפילו בדבר שלא בא לעולם כמבואר בתוס' ר"פ אעפ"י מ"מ בזה איזה שיעבוד יש כאן שהרי אם הבעה"ב אינו רוצה לשחוט אין להשו"ב עליו כלום וא"כ אין כאן שום שיעבוד הגוף וכיון שאין כאן שום חלות קנין מדוע לא יוכל כל אחד לחזור בכל עת שירצה וליתן את שלו לשחוט לכל שו"ב אשר יבחר לו:

אך אכתי צריך להבין דלפי הנחה זאת הרי לא שבקת חיי לכל שו"ב באותן המקומות שמשלמין מכל דבר הנשחט ואזיל איסור השגת גבול ועינינו הרואות בכל תפוצות ישראל כי לא יעשה כן. ע"כ אמרתי כי הוא לדעתי מדין מכירי כהונה דחשבינן לי' בש"ס למוחזק וכתבו התוס' ב"ב (דף קכ"ג) בטעמא דהא מלתא דהוי כמו מתנה מועטת ואסור לחזור בו ואפילו בדברים בעלמא עיי"ש וזה ברור בעיני:

אולם כ"ז הוא כשלא נולד שום ריעותא על השו"ב ההוא אבל במקום דאתרע חזקת כשרותו אף שלא נתברר עוד עפ"י הדין אם אך לבו נוקפו לאכול משחיטתו בודאי יכול ליקח לו שו"ב אחר שהרי אפילו במתנה בקנין אזלינן תמיד בתר אומדן דעת הנותן כמבואר בש"ס ב"ב (דף קמ"ו ע"ב) ופסקינן כן להלכה בח"מ ריש סימן רמ"ו דאף שלא פירש אם אמדינן דעת הנותן שלא על אופן זה נתן אז המתנה בטלה כ"ש בזה שהוא מטעם מתנה מועטת שבלאו"ה יכול לחזור בו עאכ"ו שיש לילך בתר אומדן דעתו והדבר ברור שלא קבלוהו אנשי העיר עליהם לשו"ב רק כל זמן שלא יורע חזקתו אבל אחרי שיש עליו שום רינון וגעלה נפשו של זה בשחיטתו בודאי יכול לחזור מקבלתו. ואין לומר שאף שהבעלי בתים רשאים לחזור מקבלתם מ"מ השו"ב הבא הוא משיג גבול מדין עני המהפך בחררה דז"א דכל שאין בעה"ב מחוייב להחזיקו אין משום עני המהפך בחררה וכמ"ש התוס' קידושין (דף מ"ט) לענין מלמד שאם אין הבעה"ב רוצה רשות להחזיקו למלמד אחר להשכיר א"ע לו עיי"ש וזה ברור וצלול להלכה בענין זה:

מעתה אותן אנשים בעירו שאינם רוצים לאכול משחיטת השו"ב הישנים דעירו מחמת איזה חשש איסור, לפי הנראה ממכתב כ"ת שמשלמים להם משכורתם מהדברים הנשחטים ולא משכורת לשבוע או לחדש בודאי רשאים ליקח להם שו"ב אחר אף אם עי"ז תגרע הכנסת הראשונים ובפרט שאינם רוצים לגרוע משכירותם מאומה בודאי רשות בידם לקחת להם שו"ב אשר כלבבם ויאכלו וישבעו בלי שום חשש ופקפוק:

הנני ידידו הדור"ש

בנימין אריה הכהן ווייס

האבד"ק טשערנאוויץ והגליל.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף