אבן יקרה/א/יג
|
< הקודם · הבא > |
לחכם אחד לק"ק הואש במאלדאויא
מכתביו באו עדי בעת לא הייתי במכון שבתי איזה שבועות וגם עתה אם אמנם טרידנא טובא, בכ"ז אמרתי להשיב לו באשר לפי דבריו הענין נחוץ להלכה, אך בקיצור נמרץ. ע"ד שאלתו אודות עיר פרוצה ובלתי מעורבת שהורה אחד להתיר לטלטל בחצר בית הכנסת בלי עירוב על סמך שהשמש דר שם וכל הבאים שמה חשיבי כאורחים לגבי' וכבודו חלוק עליו. זה ת"ש.
הנה לא ביאר במכתבו אם חצר ביהכנ"ס בעצמו הוא מתוקן באופן שאין בו דין כרמלית עכ"פ, כי באופן אחר לא הי' צריך לשום פלפול כי לזה לא יועיל שום עצה ותחבולה בלי תיקון צורת הפתח. ובאמת אנכי לא ראיתי בזמננו זה שום חצר בית הכנסת שלא יצטרך לעצמו תיקון צוה"פ אם אין לעיר צורת הפתח. אך בלי ספק כיון שבאו דבריו סתומים בודאי חצר הביהכנ"ס ההוא הוא מתוקן באופן שאין בו דין רה"ר וכרמלית רק שיחסר לו עירובי חצרות ורצה המורה ההוא לסמוך על דברי הגאוו מוהר"ז זצ"ל בש"ע שלו סי' שס"ו ולהתיר מטעם דחשיבי כאורחין לגבי השמש הנה גם בזה לע"ד צדקו דברי מעלתו שאין הדברים אמורים רק בביהכנ"ס של הפקר כמו שהאריך שם בזה הגאון בעל אבן העוזר בדברים מתוקים. ועוד מטעם אחר נ"ל שאין דינו של הגאון מוהר"ז ז"ל שייך רק בביהכנ"ס של הפקר ובהכי תהי' מיושבת קושית מעכ"ת שהקשה על דברי מוהר"ז שכתב דאנשי העיר חשיבי כאורחין לגבי השמש מהא דאמרינן בש"ס עירובין דף ס"ט ע"ב בהא דאיתא התם במתניתין נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין ומקשינן ונהוי אינהו כאורחין לגבי' ומתרצינן חד לגבי חמשה חשיב אורח חמשה לגבי חד לא חשיבי אורחין, הרי דרבים לגבי יחיד לא חשיבי אורחין. ולכאורה היא קושי' עצומה:
ולדעתי הדברים נכונים שהרי רש"י פירש התם בגמ' ד"ה והן אסורין וז"ל דכיון דמשתמשי בחצר כו' הוי"ל משקל רשותא עכ"ל ולכאורה קשה בזה דהא אמרינן בש"ס שם דף ע"א אהא דתנינן מאימתי נותנין רשות בש"א מבעוד יום וב"ה אומרים משתחשך ומסקינן בגמ' דבהאי קמפלגי דב"ש סברי ביטול רשות מיקנא רשותא הוא ומיקנא רשותא בשבתא אסור וב"ה סברי אסתלוקי רשותא הוא ואסתלוקי רשותא בשבתא שפיר דמי. הרי דמיקנא רשותא בשבת לכ"ע אסור והא דמותר לבטל רשות בשבת לב"ה הוא משום דלדידהו הוי ביטול רשות אסתלוקי רשותא. וא"כ הא הדרא קושית הש"ס כאן לדוכתא ונהוי אינהו כאורחין לגבי' ומאי דמשני הש"ס חמשה לגבי חד לא חשיבי כאורחין, הרי כל הטעם הוא משום דמיהדר ומישקל רשותא הוא כנ"ל ואיך נחוש לזה הא כיון דבעת הביטול נסתלקו מרשותם האיך נוכל לומר דבמה שחזרו להשתמש נוטלין רשותן בחזרה הרי זה שוב הוי מיקנא רשותא שהרי בעת הביטול נסתלקו מרשותם ומיקנא רשותא הא אסור בשבת, ואיך נחוש שירצו לחלל שבת וא"כ ממילא מדוע גם רבים לגבי יחיד לא חשיבי כאורחין:
אולם הדבר נכון מאד שהרי בש"ס נדרים דף מ"ד איפלגו ר' יוסי ורבנן התם דר' יוסי סבר דהפקר עד דאתי לרשות זוכה יכול לחזור בו ורבנן סברי דאינו יכול לחזור בו ומקשינן התם מהא דתניא המפקיר את שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו מכאן ואילך אינו יכול לחזור בו אמר תהא שדה זו מופקרת ליום אחד לשבת א' כו' עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו רישא רבנן וסיפא ר' יוסי ומסקינן אמר עולא סיפא נמי רבנן כו' שאני שנה ושבוע דלא שכיחי ופירשו הרא"ש והר"ן דבהפקר לזמן כ"ע מודים דיכול לחזור בו וכשחוזר בו נעקר ההפקר למפרע וחייב במעשר עיי"ש. ולפי"ז הדבר נכון מאד דהרי באמת אנן פסקינן כב"ה דביטול אסתלוקי רשותא הוא ולכך מותר משתחשך וא"כ שפיר אמרינן דכיון דחמשה לגבי חד לא חשיבי כאורחין כי הדור משתמשי הוי"ל מישקל רשותא, שהרי בשעת הביטול אכתי לא נכנס לרשות האי יחיד שלא עירב שהרי הביטול לא הוי רק סילוק והיחיד לא הי' יכול לקנותו שהרי מיקנא רשותא אסור וא"כ עדיין לא אתי לרשות זוכה וכיון שלא הוה רק הפקר לזמן היינו עד אחר השבת כ"ע מודים דעד דלא אתי לרשות זוכה יכול לחזור בו, וכיון שכן שפיר חיישינן דכיון דהדרי ומשתמשי מישקל רשותא הוא ולא שייך לומר בזה דמיקנא רשותא בשבתא הוא כמו שהקשינו למעלה שהרי כיון דנוטלין רשותם בחזרה הרי הם חוזרין מההפקר שהוא סילוק הרשות א"כ שוב למפרע קאי ברשותיהו כמ"ש הרא"ש והר"ן הנ"ל. וז"ב מאוד ודוק:
ובזה מיושבת היטב קושית מעכ"ת על הגאון מהר"ז דכ"ז ניחא התם גבי נתנו לו רשותן שהרי מעיקרא הי' הרשות שלהם וא"כ שפיר כשחוזרין ונוטלין רשותן בטל ההפקר למפרע ומעיקרא קאי ברשותן ול"ה מיקנא רשותא בשבתא, משא"כ גבי ביהכנ"ס של הפקר דלא שייך לומר דכשמשתמשין בביהכנ"ס מישקל רשותא הוא שהרי אם נאמר דהם נוטלין רשות כיון דמעיקרא הוה הפקר הרי הם קונים את הרשות מהפקר א"כ שוב הוה מיקנא רשותא ואסור בשבת, וכיון דל"ש טעמא דמישקל רשותא שוב אין חילוק בין יחיד לרבים דאפילו רבים ע"כ חשיבי כאורחין כקושיתנו הנ"ל ודוק היטב:
ומזה מוכח דדינו של מוהר"ז לא שייך רק בביהכנ"ס של הפקר דאי לא נימא הכי רק דשייך גם בביהכנ"ס של שותפין א"כ כיון דמעיקרא הוא שלהם שוב יש לחוש דהדור ומישקל רשותא הוא כנ"ל ורבים לגבי יחיד לא חשיבי כאורחין ודוק היטב כי הוא חריף: [1]
הדרינן לדידן לענין דינא שיש להחמיר בנ"ד שלא לטלטל בחצר בית הכנסת ההוא, כ"ש לפי המבואר בשאלתו שיש בחצר גם שני בתי מדרשים, ומרוב טרדותי דברי מועטים והנני ידידו דורש"ת:
- ↑ מלואת אבן: ומדי דברי בו לא אמנע מלהודיעהו מה שהעירותי מדי עיוני בענין זה בחפזי בדברי הגאון במשבצות זהב סי' ש"פ ס"ק א' שכתב שם דדוקא בשלשה צריך לפרט לך ולך ולך דאל"כ י"ל רובו ככלו, אבל בשנים די לכ"ע כשאומר לכלכם עיי"ש ובמחמכ"ת אשתמיטתי' דברי התוס' כתובות דף ח' ע"א ד"ה שהכל ברא כו' דבשנים ל"ש לשון לכלהו עיי"ש ודוק: ומה מדוקדקים היטב לפי"ז דברי המחבר שכתב הפלוגתא בהיו ארבעה או חמשה ולא כתב שלשה דבאמת גם בשלשה לא שייכא הפלוגתא דשם כ"ע מודי דמהני לכלכם דהא אז לא שייך למימר שהוא מכוין על רובם דהא בשנים לא שייך לשון לכלכם ו"כ באמת לא משכחת הפלוגתא רק בארבעה ודוק: