אבן יקרה/א/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבן יקרה TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ו

סימן ו'
זכות ירושת השו"ב לבן כשהקהל מעוניין דוקא בחתן

לכבוד הרב החריף ושנון המופלג בתורה ויראה מו"ה חיים נ"י האבד"ק קארפיץ.

אל יאשימני כ"ת כי קטן כבודו בעיני ח"ו באשר התמהמהתי מעט בתשובתי. יאמין לי כי מתכבד אני בכבודן של ת"ח ואך טירדותי הרבות והעצומות הן הנה המונעות בעדי לפרקים להשיב תכף לשואלי הנאהבים וגם עתה הנני בא בקצרה מטעם זה:

ע"ד שאלתו בשו"ב הר' ישעי' משה משם המופלג בזקנה אשר בעת שקבלוהו אנשי המקום התנו עמו שאחר שיסלק עצמו משחיטות ובדיקות לא תהי' לו שום טענת חזקה וכן נכתב בכתב ההתמנות שלו אשר גם הוא חתום עליו וזה איזה שנים אשר למד חתנו מלאכת השו"ב ועלתה בידו ונעשה פשרה בינו ובין חתנו כי יתן לו מאתים רע"ו והוא ישאר על מקומו. שוב היתה רוח אחרת עם הרי"מ ולימד את בנו מלאכת השו"ב והתחיל להשתדל כי ישאר בנו על מקומו וכאשר צעק חתנו ע"ז הלך רי"מ ועשה שותפות בין בנו וחתנו כי ישארו שניהם על מקומו ועשה ביניהם כתב על זה אולם בני העיר אינם רוצים לקבל שני שוחטים כי אין בידם להספיק לשנים אמנם את מי לקבל נפרדו אנשי הקהל לדעות שונות רובם רוצים בר' בעריש חתן הרי"מ ומיעוטם רוצים בשו"ב ששימש כבר במלאכה זו באיזה מקום אחר ומיעוטא דמיעוטא בבן הרי"מ ולערך עשרה אנשים אסרו על נפשם שחיטת ר' אלטר בן השו"ב רי"מ ע"כ ת"ש בקיצור:

תשובה

רואה אנכי דעת כ"ת שמה שהתנו בני הקהל עם ר' ישעי' משה בעת התמנותו שלא יהי' לו טענת חזקה הוא אצלו עמוד חזק לסמוך עליו לדחות את הבן שלא תהי' לו טענת ירושת חזקה, ולדידי לא ברירא לי הא מילתא. ולענ"ד יש לומר שאין בכח האב לגרוע זכות בנו במה שזכתה לו התורה לעמוד במקום אביו ומדוע יגרע זה מאומר לא יירש בני בנכסי שלא אמר כלום כמבואר בש"ס ב"ב דף ק"ל ובפוסקים דהוה מתנה על מה שכתוב בתורה וא"כ ה"נ בזה דהרי הא דכל המינויים שבישראל בנו ובן בנו קודמים ילפינן מקרא דלמען יאריך כו' הוא ובניו וא"כ התנה עם הקהל שלא יהי' לבניו אחריו זכות ירושה הוה ג"כ מתנה עמ"ש בתורה:

ולא נעלם ממני מה שיש לדחות סברא זו דהא גם בירושה יש כח להאב ליתן נכסיו בחייו במתנת בריא לכל מי שירצה אף שעי"ז יפקיע זכות יורשיו כמבואר בש"ס ופוסקים, וא"כ גם בזה כיון שבעת ההתמנות כבר מחל רי"מ על זכות הזה והסכים שלא יירשו בניו אחריו חזקתו הוי"ל כנותן נכסיו לאחר במתנת בריא:

אולם גם על זה יש לדון דהא אמרינן בש"ס יבמות דף ק"ט דר"א מספקא לי' לענין יבמה אי נישואין מפילין אי מיתה מפלת עיי"ש היטב. והנה גם בזה יש לומר דזה תלוי בזה אי האי זכותא דבנו קודם הוא בא בשעת ההתמנות שבעת שמינו הציבור את האב לשררה ההוא כבר זכה אז בטובה ההיא שיירש בנו את גדולתו ואם כן הוא בודאי הכח והממשלה ביד האב למחול על זכותו זה כמו שיכול למכור או ליתן נכסיו לאחר במתנת בריא. אבל אם נאמר שמיתת האב מפלת את הצבור לפני בנו ואין זכות הבן מתחיל אלא משעת מיתת האב א"כ בודאי אין כח לאב בחייו למחול או למכור זכות ירושת בנו שאינו בידו וא"כ כשהאב מת או נסתלק מכהונתו מחמת סיבה שאין בכחו עוד לנהוג שררה ההוא בעל כרחם בא הבן וממלא מקום אביו שכן זכתה לו התורה לירש גדולת אביו ודוק כי היא הערה נכונה. אולם לא הבאתי הדבר עוד בכור הבחינה כאשר אין נ"מ מזה לדינא בנידון שלפנינו כאשר יבואר:

כי בנ"ד הדבר ברור בלאו"ה שאין בכח הרי"מ בחזקת התמנותו להכריח את הציבור לקבל את בנו וכן בנו בכח ירושתו אין בידו לכוף את הקהל למנותו במקום אביו כיון שאין אנשי המקום מרוצים בו מחמת מעשיו שלא מצאו חן בעיניהם וכמ"ש גם כ"ת שהוא קל במעשיו. ומלבד שדין ירושת חזקה בשו"ב אינו מוסכם ועיין בשו"ת גינת ורדים הספרדי כלל ג' סי' ז' ביור"ד דהאי דינא דכל המינויים שבישראל בנו קודם הוא רק במינוי של שררה ולא במינוי של שו"ב שאין בו משום מעלה וכבוד. בר מן דין אף אם נאחוז בשיטת הסוברים דאף בשו"ב יש בו ירושת חזקה כיון שבנו הוא קל במלאכת שמים בודאי אין לו שום טו"מ דהא אפילו האב עצמו אה במשך ימי התמנותו נתברר עליו שאינו ירא שמים ונזהר במלאכתו בודאי הכח לסלקו. ולא יהא יפה כח הבן מכח האב. וכיון שהבן קל כל כך עד שכ"ת מצא את עצמו מוכרח להסכים להח"ח שעשו מיעוט הציבור שלא לאכול משחיטתו מי יעלה על דעתו להכריח את הציבור לקבלו מחדש. והדברים פשוטים כ"כ עד שכל מו"מ של הלכה בזה הוא אך למותר:

ובדבר מינוי חתנו של הרי"מ השו"ב ר' בעריש אם אמנם טענת חזקתו מזקנו שהי' שו"ב במקום ההוא רפוי' מכמה טעמים מ"מ כיון שדעת רוב הקהל וכ"ת בראשס נוחה בו בודאי אין להמיעוט למחות על ידם וכמבואר בש"ע שבכל עניני הקהל הולכים אחר הרוב. וכבר כתב הרא"מ בתשובה שהמיעוט מחוייבים לבטל דעתם נגד הרוב ולהסכים עמם. ובפרט בענין מינוי שו"ב שעיקרו תלוי בדעת ורצון חכם העיר וכיון שגם דעת כ"ת מוסכמת במינויו בודאי יש למנות רק אותו לבדו:

והשו"ב ר' אלטיר בן ר' ישעי' משה חלילה לו לכנוס בפירצה דחוקה ולהטיל עצמו על הציבור אשר לא כדת פן יבלעו לו גם במקום אחר כי אם יאטם אזנו לשמוע לקול מרא דאתרי' עוד יש אלקים שופטים בארץ ויאסרו שחיטתו לכל העולם כדין הממרה את רבותיו וע"כ ידע להזהר ויפנה על ימין כו' ולא קצרה יד ה' מהושיעו למצוא איזה מקום כשר על המחי' ועל הכלכלה דברי ידידו:

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף