אבן יקרה/א/ז
|
< הקודם · הבא > |
לכבוד הרב הגדול החריף ושנון שלשלת היוחסין המפורסמים לשבת כש"ת מו"ה מרדכי יאליש נ"י האבד"ק פיכטין.
התמהמהתי מעט בתשובתי מסיבת טירדות רבות גדולות ועצומות גם לא הייתי בשלמות בריאותי מספר ימים ועתה אחוש להשיבו על גוף מכתב שאלתו תשובתו בצדו כאשר דרש ממנו:
הדבר פשוט שהדין עם הבע"ב החפצים בר' חיים חתנו של ר' יונה שו"ב. ומה שהעיר מעכ"ת שיש לומר אחרי שר' חיים בנו של ר' יונה אשר ירש חזקת אביו בשו"ב דקהלתכם עזב את מקומו והלך לפעטשיניזין כבר נפסקה החזקה ואין לר' חיים חתנו של ר' יונה טענה עוד על חזקת חותנו. וכ"ת פלפל בזה. ולדידי אין בזה כדאי לדחות את ר' חיים חתנו של ר"י אלו הי' כזה דין ירושת המינויין שבישראל. שהרי לא אמרו בזה שהבן הקטן במקום שיש גדול אינו בדין ירושה כלל רק שהגדול קודם לירושה וא"כ אם מת הגדול או נסתלק מהירושה בודאי בא הקטן במקומו וממלא מקום אביו. וא"כ בזה אדרבא כיון שר' חיים בנו של ר' יונה אשר הי' קודם לירושה נסתלק מירושתו כיון שעזב את מקומו ותקע אהלו בפעטשיניזין הרי ר' חיים חתנו של ר"י בא בטענת ירושתו למלא מקום חותנו:
אולם באמת לא מטעם ירושה זכו הבע"ב שרוצים למנות את ר' חיים כי בזה יש עיקולי ופשורי חדא דר' חיים זה אינו בא מכח ירושת בן כי הוא רק חתן השו"ב ר"י והדבר הזה אי חתנו כבנו לענין זה במחלוקת שנוי:
ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' דחתנו כבנו מהא דדרשינן בש"ס סנהדרין דף ה' אקרא דלא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים ופירש"י שהלל הי' נשיא וכתבו בתוס' שם בשם הירושלמי דראשי גליות הם מזכרים והנשיאים הם מנקבות עיי"ש. הרי לפנינו שגם הבנות יוצאי ירך יהודה ירשו זכות השררה והנשיאות. ובזה הא אין ספק שבעל כאשתו לכל דבר. ודוק:
אולם באמת אין משם ראי' כלל. דמה שיצאו נשיאים מבנותיו של יהודה באמת לא הי' מכח ירושת שררה ונחלת כבוד זולת מכח ברכתו של יעקב שברך את יהודה שגם מבנותיו יולדו גדולי ישראל. דאי לא תימא הכי רק שהי' בכח ירושה א"כ הרי נהי' מוכרחים לומר דבנות יורשות אף במקום שיש בנים שהרי לא סר גם שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבאים מזכרים, א"כ הרי היו נמצאים תמיד בנים זכרים לירש גדולת אביהם ואעפי"כ ירשו גם הבנות. כן נהי' מוכרחים לומר, והא באמת אינו כן, דהא דין ירושת השררה לא נשתנה מדיני הנחלות בכלל ובת במקום בנים אינו בדין ירושה. ואדרבה ירושת השררה מצומצמת יותר משאר נחלה שבשאר נחלות כל הבנים יורשים ובשררה רק בן אחד. וא"כ אם בשאר נחלות הבת אינה יורשת במקום שיש בנים כ"ש בשררה. אע"כ דמה שלא סר מחוקק מיהודה אלו נשיאים לא הי' מכח ירושה רק שכך ברכו יעאע"ה שגם מבנותיו יצאו נשיאי ישראל. וא"כ אין שום ראי' משם לענין חתנו כבנו, וז"ב:
אך מלבד כל זה, דבר זה עצמו אם יש בשו"ב משום מינוי של חשיבות כדי שיהי' בו דין ירושה אינו מוסכם לכל הדעות כאשר דברתי מזה בתשובות אחרות [עי' לעיל סי' ו' ד"ה כי]. וע"כ הוא הדבר אשר דברתי שלא מטעם ירושה זכו הבע"ב החפצים בר' חיים חתנו של ר"י. אך מטעם אחר והוא גלוי וידוע לענין שו"ב שטובים השנים מן האחד. וכבר אימנו גדולי ישראל ותיקנו שלא ילך שו"ב אחד למקולין לעשות מלאכתו בלתי אם נועדו שנים יחדיו למען ישים אחד עינו על מלאכת רעהו. וכל מורה בישראל מבין ויודע עד היכן הדברים מגיעים ועד כמה נחוצה התקנה הזאת עד שלענ"ד אין ספק שהוא מהדברים שהמיעוט כופה עליהם את המרובים בש"ע ח"מ ריש סימן קס"ג. וא"כ הרי לפי מכתב כת"ה אין בעירו רק שו"ב אחד והוא ר' זכרי' לבדו, וא"כ הרי אותן הבע"ב לספח עוד שו"ב א' לר' זכרי' בודאי הצדק אתם וכל חכמי ישראל מחוייבים לתמוך את ידם בזה כנ"ל. ואם באנו לזה, ממילא שר' חיים חתן השו"ב הנפטר קודם לכל אדם דלא יהא אלא עני העיר עניי העיר קודמין לעניי עיר אחרת ובפרט שיחזיק את אלמנת השו"ב הנפטר כמ"ש כ"ת. ולפי מכתב כת"ה שהר' חיים ראוי והגון לכך בודאי הדין עם הבע"ב הרוצים שיתקבל ר' חיים חתנו של ר' יונה ז"ל ומצוה לסייע על ידם. כנלענ"ד ברור והנני ידידו.