אבן הראשה/לג
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי | |||
|
< הקודם · הבא > |
המל"מ (פרק י"א ממעה"ק) כתב להסתפק בשוחט קדשים בפנים ואכל קודם זריקה אי ממי ליה שחלה לפוטרו דדלמא דוקא שוחט בחוץ דהויא שחיטה שאינה ראויה מהני ליס שאלה אבל בשוחט בפנים לא והביא מ"ש התוס' בכריתות (דף י"ג) ד"ה ארבע דסשתא שנשחטו ונזרקו דמן כרלכחן ליסיס בשאלה ומשמע דקודס זריקה מהר שאלה והביא דברי הסוס' בסוסה (דף ו') יע"ש • וראיתי לסגאון מהרי"ס אלנזי הלכות מלס בעק עיסת ארנונא שהביא להוכיח ממ"ש התוס' בפסחים (דף מ"ו) ד"ה הואיל שהקשו הא דאתה רואה של אחרים ושל גבוה דסא של גטה נמי חשיב כשלו הואיל אי בסי מיחשיל עליה וכחט וז"ל ועוד סירץד"י סיכא דאחא הקדש ליד הגזבר לא אמריק הואיל ואי בעי מיחשיל סלה ט' דמוכח מדבריהם דהקדש נמי דינו כתרומה דהיכא דאחא ליד כהן לא מצי לאחשולי דס"ה הקדש כל סיכא דאתי ליד גזבר לא מצי לאחשולי. ולענ"ד אדרבה מוכח מדברי סחוס' דמסני באלה מדלא כתבו בפשיטות דסיכא דאהי ליד גזבר ל"מ שאלה ואינו מסיישב מס שכתבו דלא אמריק הואיל ואי בעי מיחשיל דהא פשיסא דכיון דלא מהר שאלה לא שייך לומר הואיל ומיחשיל עליה . וטונח החוס' הוא כמו שסיימו בלשונם והואיל אי בעי פריק נפי לא אסריק דא"כ סיס קונס אוחו דאסו נחשוב מק של נכרי כשלו הואיל אי בעי קר ליה. ומש"ה גם כשבא ליד הגזבר סבדי סחוס' דל"א הואיל ומיחשיל דהוי כאילו היה קונה קרן חדש לעצמו דהרי החמץ כבר בא ברשות ההקדש ועתה בשאלתו מוזר ומפקיע מרשות הקדש וקונה אותו לעצמו וכל היכא דהוי קרן חדש לא אמריק הואיל וכמו דל"א הואיל אי בסי פריק או קני וצא סברי החום' דדוקא היכא שמחוסר ממון לפדות ל"א הואיל(וכסברת הרץ הובא במ"א סימן סמ"א) אלא דכל היכא שצריך קנץ חדש ל"א הואיל ודוקא היכי שלא בא עדיין ליד גזבר אמרי' הואיל ומיחשיל ונעשיח כשלו לפי שאינו עושה בשאלחו קנין חדש דהא עדיין לא יצאה מרשוחו והר כמו שהיחה שלו מעולם משא־כ היכי שכבר זכה הקדש בהדבר וא"כ בשאלחו הוי הפר,עש קרן וסוכה בקרן חרש דבר שכבר יצא סרשוחו ולא נחשב כשלו מטעם הואיל אי בעי קני:
אמנם יתכן לומר דל"מ שאלה כשבא ליד גזבר שאין בכחו להפקיע בשאלה ממק הקדש שזכה בו כבר הקדש ומש"ה בשוחט קדשים בחון דכיון ששחט נאסרו בהנאה ולא הר ממון הקדש ולא היי שאלתו אלא להפקיע כאיסור מהר שאלה אן! אחי שבא ליד כקדש [וכמבואר בס"ז יו"ד (סימן שכ"ג ס"ק ב') שכסב דאי מכני שאלה מחמה הפסד כו' אץ מצינו כרח בשוחט קדשים ביוון עיש שהביא סהרשב"ם ביב (דף ק"כ) ימ"ש] כיון שאינו מפקיע ממק הקדש בשאלחו. וסה יש לדחוח לע"ד הוכחח המל"נו ממ"ש הסוס' בסוסה (דף ו') דה כי קדוש מעיקרא שפיר קדוש משיה נשרפה שהקשו אמאי נשרפה טק דקיי"ל כביה דיש שאלה להקדש למה אינו נשאל עליה וחצא לחולין דש"מ דמהני שאלה אף אחר שבא ליד החדש . דייל דמש"ה המם מכני שאלה כיו; שכמנחה מימדח להשרף בביח הדשן ואין כאן שום ממק הקדש בהמנחה ומש"ה יועיל שאלתי אף שכבר הוא ביד הקדש. ומש"ה ניחא נמי דברי החום' בפשחים דכיון דמיירי בחמן של הקדש בהון הפסח דבהאי שעסא אין בו שווי ממון ואיכא למיד דהאוכל חמן של הקדש במועד לא מעל ודלא הוי כממון מה שגורם לממון לאחה־פ וגם איכא מיד שאסור אף אחהיס [ועמיש התוס' (דף נ"ס) ד"ה אין פודין דכיק דכסו שהוא עכשיו לא שוי מידי לא שייכא ביה מע/ה אף אם יהא באפי ש"פ. ולהסוברים דאיסיר הגאה הר כמו שאין לה בעלים לא הוי החנק של כקדש כלל] ומש"ה מהר שאלה כיק דכהאי שעחא אק בו שום שווי סמק (אף פתוח משים) להקדש ומש"ה הוצרכו לומר הסברא דכדאחא ליד גזבר ליא הואיל ומיחשיל לסי דהוי קנק חדש וכמ"ש. ולעולם ליס שאלה להפקיע ממון הקדש כשיש להקדש בו שור ממון בהאי שעחא וכבר בא לרשיח הקדש. ובדברי המהריס"א שם בערן גורס דגורם הארכתי במק"א בתשובה:
ויש להעיר ממ"ש ההוס' במנחוח (דף כ"ב) דיה ורבי יכודא ת"ל דלא דמי לדם קדשים דאפשר להיוח כחולין כמו שפיה לקמן (דף כ"ג) דכשילין לילה אחד יצאו סקדושק כחולין רש להבין דהא גם כשילין לא יהא לגמרי כחולין אלא שיפשול לז־יקה כחולין ועדיפא הו"ל לפרש דאפשר להיות כחולין עיי שאלה אי רמא דגם לאחר שחיטה מכני שאלה (וחולין בעז־ה לא הוי דכי שחט בהיחר קשחט) והסוס' בעצמם כחבו דחשיב אפשר להיוח כמוחו בעודה לחרומה ביד בעלים דאיפשר לאחשולי עלה (ולא משמע לפרש דכשילין ובלאיה לא יהא להקדש יוכל טפי לישאל עליו ושישוב להיוח חולק). ולכאורה ייל דחליא בפליגחא דבמסילה (דף י"ט) בהמפרש דה סד שיצא סן ההקדש לחול דריש סבר דמאן דמחייב חטאה או אשם הוא חייב באחריוחו עד שיביאנו לעזרה וכיון שהביאו נפטר סאחריוהו ור' יהודא סכר לעולם הוא חייב באחריוס עד שיזרק כדם [ובנדרים דף ס' הודיה כהלל כחנו דאף כשהיא בעזרה איכא חששא שמא חמות רהא חייב"באחריותה ואחי לידי חקלה ומוכח דסברי דחייכ באחריוח עד שיזרוק הדם ועיק בחולין(דף קליט) רשיי ד"ה דסחסר הקרבה דכי אמר סלי ה"ק פלי להביאו לעזרה ועמ"ש החום' בחולין (דף כיב) דה והביא וזיל א"נ כיון שהביאן ליד הכהן יצא ידי נדרו מאסר דס"ס האחד מק ראוי להקריב והסה המל"מ (פי"ד סמעה"ק) דהא גם כששחסו שלא לשמו לא יצא יד נדרו ומכיש כיכא שאין הכהן יכול להקריבו משים ספק ואולי ס"ל להסום' דלמ"ד שנפטר מאחריוחו משהביאו לעזרה יצא יד נדרו שאין עליו בל תאחר] והשחא י"ל דלר"ש דמכיק שהביאו לעזרה נפטר מאחריוסו כבר יצא מרשות הבעלים ואין בידו לשאל עליו משא־כ לדי דחייב באחריות עד שיזיק הדס ועומד ברשותו קודם זריקה הוא יכיל נ"כ לשאול עליו שעדיק הוא עומד ברשותו ואחריותו. ועפ"ז ייל אליבא דר' יכודא דאמר אין דם מבטל דם דלסעמיה הוא דסונר דנם אחר שחיטה יכול לישאל עליו ואפשר להיות כחולין עיי שאלה. ואפשר דמשיה פרשיי דכשילק לילה אחד כו' כד שיתיישב גם לפמיש בספרי (פ' ראה) דר' יהודא סובר דסד באר הגולה הוא חייב באחריותו והארכתי בזה במקיא בדברי המהריט"א: