אבן הראשה/לד

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

אבן הראשה ‏ לד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן לד

בשו"ע או"ח (סימן תקצ"א סעיף ח') וזיל לא יספלל ביחיד תפלח מוסף בראש השנה עד אחר ג' שעות היום וכסב הס"ז וזיל לפי שבג' ששח האלו הקניה דן שלמו ודוקא יחיד אבל רבים הן אל כביר לא ימאס ודוקא מוסף טק שאינו מחייב להספלל אותה בזמן ההוא משא"ב הפלח יוצר שזמנו אז אין לדחות וחמה עליו הגאון שיא (סימן ה') שהוא דלא כמ"ש השים בסיג (דף ד') דפרין אי הכי דיחיד דצפרא נש לא ומהרן דכיון דאיכא ציבורא דקא מצלו לא קא מדחי ונם קשה אמאי לא מתרץ השים הכי דכיון שזמנה בשחרית אין לאחרה. ונם קשה דהא איא לאחרה להתפלל אמר נ' שעות דהא צריך לסמוך גאולה לחסלה וזק קיש הוא פד ג' בשח ואי אפשר לצמצם שיסיים קיש בסוף נ' ששש ויתפלל אחר ג' שטוח מם דמצינו לוהיקין שהיו גומרק אותה סם הנן החמה כדי שיסשך נאליח ונמצא מתפלל ביום והיו מצמצמין לגמור קיש עם כנן ושיתחיל התפלה ביום אחר הקן אין ככל בקיאי! לעשוה כוחיקק וכמ"ש הסוס' ביומא (דף ל"ז) ובברטת (דף ט') קאמר זימנא חדא סמך גאל"ח ולא פסק סוכא משמיה סלי יומא וביארו ההוס' דהיינו שסמך גאל"ת כותיקין שקירין ק"ש קודם הק ותפלה לאחר כנן הרי שמא דבר קשה מאד לסק ולצמצם ונם הוחיקץ שידעו לכוון זה היינו משוס שק הסעה הוא דבר הנראה לעין משאיכ לסיים קיש בסוף ג' שעות ולהתפלל תיכף ושיהיה אחר ג' שעות דג' שעות אינו דבר מראה לעין שבודאי איא לצמצם במכוון וכהא דאמר בפסחים (דף ייב) ובסנהדרין (דף מ"ב) לא פנו אלא בששת אבל אחד אוסר קודם מן ואחד אומד בתוך מן החמס עדותן בטילה ומשום שהוא דבר ניכר לכל וא"א לטעות בזה מפא"כ כשזה אומד בב' ששח חה אומר ע' שעות דפבידי אינשי דמעו בהט וע' ברכות (דף ג') גבי הא דכסיב כחצות הלילה שכל אדם אינם יודעין לסק השפה וגם במורה שעות מדוייק א"א לצמצם וע' בכורות (י"ז) בכהיא דא"א לצמצם ועכיס הוא דבר בלתי אפשר לרוב בט אדם. וביו"ט של ר"ה צריך לסשך נאליח כדמוכח בההיא דברטס (דף ל־) ועמ"ש לעיל (סימן ב') בזה:

וגם יש להבק הא דפדשיי דמוסש כל הבנה הם שבח וסיפוט מעשה אבל מוסף ר"ה מחוך שהוא סחפלל מלכיוח וכרוכות ושופרות שפקד דינא ספי ופמ"ש המ"א דלפ"ז צ"ל דהא דפריך איה צפרא נמי קאי אשמרית של כל השנה בהוא ג"כ שאלת צרכיו, ולכאורה מנליה זה לפרשיי דהא בהא דא"ר יוסף לא ליצלי אינש צלוחא דמוספין בחלת שש קמייסא .דיומא ביומא קעא דטש שתא ביחיד משסע דהייט דוקא כריה שהוא מס הדן ודסש"ה שישיק כיון דמפקד דיכא כו' [וכן משמע מכפל כלשון, כיומא קמא דריש שהא, דמשסע דוקא יום א' של ר"ס מם דלרב יוסף נופיה דאמר בביצה (דף ה') דחף מסקנה ריב'"ז ואילך ביצה אסורה: משום דהוי דבר שבמנין ט' הן ? קדושה אחה ולא הוי משוס ספיקא דיומא לסוד ואלה מועדי ה' מקראי קדש אשר מקראו אחס וכיון שהקדישו ב"ד גס ליום שני הוא קדוש ?למעלה כיוס הראשון . דמ"מ לא מיישינן כל כך ביום ב' דדלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי לפי שכבר נחרפה הוקף מדה הדי; ע"י הספלוה והסקיעוה של יום ראשון וכמבואר בספרים וקדושה ר"ה בודאי מהחלה מיום ראשון ונם ידעינן • בקביעא דירמא. אבל לפרש"י דדוקא משום דמוספי כל השנה הם שבח וסיפורי מעשה ובלא"ה היינו חוששין אף בכל השנה ממילא ה"ה יום ב' של דה דג"כ מתפלל זכרומת ושופרות והגס שכבר נתעורר מדת הרתמים עיי ההפלות והתקיעוס של יום ראשק קשה לכאורה לומר דיוסר אין להקפיד ביום ב' של ר"ה מבכל השנה]. ואולי י"ל דמש"ה פרש"י כן משים דלרב יוסף קיימיק ואיהו הוא דאמר בר"ה (דף ס"ז) כסא; סצלינן האימא אקצירי ואמריעי כמאן כר' יוסי דאמר אדם? נידון בכל יום [ומדדם (דף מ"ס) איתא רבא ושם הגירסא בלשון אחר] ולטעמיה בברכות (דף י"ב) דקאמר מאי הד עלה אמר רב יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט רבה אסר המלך הקדוש והמלך המשפט דדי לעעסיה שאדם נידון בכל יוס ומש"ה אומר בהעשרה ימים שבין דה ליוה"כ כבכל כשנה וא"כ יש למוש לדידיס בכל כשנה דלמא מפקד דינא ודוקא משום דמוספי כל השנה הם שבח וסיפוד מעשה לא מיישינן לזה . ובפו"א הקשה דלר' יוסי מה מנץ מלכיוס זכרוטת ושופרות שאוסרים בדה ושיעלה זכחרהס לפר ומה היום מיומיס וכן הקשה מהא דבריה א"א הלל דאפשר מלך יושב מל כסא דין כו' ומדקאמר (דף כיו) ור' יוסי אמר לך דקאמרס אין קטיגור ס' וסיפוק דלר' יוסי שופר לאו לזכרון אסי כיון שנידון בכל יוס ומקרא דכי חק לישראל ומשפט לאלהי יעקב דקאיאר"ה-והקשה מדוכסי סובא . ולענ"ד י"ל דר' יוסי סודה שהאדם רדון ברה והוא מחסדי היית אשר יסד הימים כאלה לימי דן ומשפט באשר אס ידק האדם כפי מפסלו בכל עת ורגע מי יעמוד במשפט ומלך במשפט יעמיד ארן וכל דרכיו משפט וס' ביק(דף נ') ובידעו אשר ביום הזכרון הוא נשפט כסי מפסלו הוא מתעורר לשוב לה' ולבחור בטוב ובשמעו קול השופר הרומז לומר נרדמים הקיצו מתרדמתכם כו' .כמ"ש הרמב"ם מתעורר לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה ויצא צדיק במשפטו שאין דני[ את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה וע"ש בפרש"י וסמ"ש ע"ד הכתוב איש כדרכיו אשפוט אתכם ונו' שכי"ת שו"פס הארס לסי דרט ונטייתו ואס כחל לעזוב דרכי הרשע ולבחור בטוב יחשב להולך בדרכי כצדק- אף כי היא רחוקה עוד ממנו עמש"ש והנם שהאומר אחטא ואשוב אץ מספיקין בידו לעשות תשובה וצריך שיעיד עליו יודע תעלומות כו' כמ"ש הרמב"ם בכל זאת נקל יותר להאדס לשוב אז לה' בתשובה גמורה מלהיות צדיק רשר כל ימי חיי הבלו • וסובר ר' יוסי שנידון בר"ה ואם יצא אז צדיק במשפטו עזר דנו לסיבה וגם כאפר יעשה הרס בכל השנה לא יחבסל הגז"ד לטובה שכבר נגזר עציו (וס' ברטת דף ז' שבה דף נ"ה שאינו מוזר בו מסדה סובה) ואם יצא רשע בהשפסיו לא יוגמר סדק גזר דנו לרעה ויהא נידון בכל יוס ויום לפי מפעלו. ורבק ס"ל דנס לרעה מ"ו עמר הגז"ד והגס שתשובה מקרסת נז"ד של אדם ויפה צעקה לאדם נס אחד גז"ד ואפילו חרב מונחת סל צוארו אל ימנע עצמו ק כרממיס כננ"ש במכות (דף •') צריך לזה זכות וצמתה ולא בנקל הוא לפעול קריעת הגז"ד וצריך לזה רחמים מרובים ובדרושים הארכתי בזה:

ועפ"ז י"ל לשיטת הסוברים דבשבת ויו"ס דעלמא א"צ לסמוך נאל"ת דשפיר פריך הש"ס דצפרא נמי לא דהייט בשוי"ט כשמבקש צרכיו ביעלה ויבא באומר והושיעט בו לחיים וכדומה ומ"מ א"צ לסמוך נאל"ת לפי שאינו יום צרה ובפרט שיתפלל אחר נ' שעות שאינו זמן דין [ובמוסף כגם בחומרים והשיאנו ברכת מועדיך לחו"ש הוא טפל לבקשת בנה ביתך ונו' ונשית הגס שאוסר זכרנו וגו' אינו מעכב וחיט מעיקר התפלה וביוה"כ ל"ח לפי שאין קטיגור כמ"ש ביומא דף י"ט] ועפיז יתיישב קצת דברי הט"ז דהש"ס לא פריך אלא לרב יוסף לטעמיה דאדם נידון בכל יום וביו"ט (וכשחל בשבת אומר ג"כ יערי) יוכל להפסיק ולאחר התפלה דשא"כ לפום דקיי"ל שאינו כידון אלא בר"ה ובדה כל היום צריך לסמוך נאל"ת בהוא יום הדין לכל השנה ממילא בלא"ה אץ לדחות תפלת יוצר שזמנו אז וצריך לסמוך גאל"ת ועמ"ש במק"א בזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף