שפת אמת/עירובין/ד/ב
בגמ' תאנה כגרוגרות כו'. היא תאנה יבישה ואע"ג דבקרא תאנה סתמא כתיב צ"ל דהשאר הלכה [היינו לפרש באיזו שיערו בלחה או ביבשה הוי הלכה, ואין להקשות דא"כ קרא למה לי למאי דס"ד דדרשה גמורה היא די"ל כמ"ש רש"י בסוכה (ה:) שהפסוק מדבר בשבחה של א"י שצריכין לשער בפירותי' איסורין שבתורה ע"ש], או י"ל דסתם השיעור הוא בקטנה ביותר ע"י היבישות דתפסת מועט תפסת, אבל בזית דכתיב זית שמן דמשמע ששמנו אגור בתוכו א"כ אינה יבישה וכן ככותבת כתיב דבש להודיענו דבלחה מיירי ורימונים אפשר אין דרכן להתיבש:
שם בגמ' רמון כו' כלי בעלי בתים שיעורן ברימונים. פי' רש"י אבל כלי אומן העומד לימכר טהור בנקב קטן, ויתכן סברא זו בכלי שקיבלה טומאה שע"י שבר קטן ניטל שם הראשון שהיתה עומדת לימכר אבל שלא תקבל טומאה מכאן ולהבא צ"ע הטעם דאטו אומן לא יכניסנה לביתו לרימונים [אם נעשה בה נקב ואינה עומדת לימכר] וצ"ע לדינא, וגם הרמב"ם (פ"ו מה' כלים) סתם הדין בכלי בעלי בתים הן לצאת מידי טומאה הן שלא יקבל טומאה ובאומן לא ביאר הדין, [אכן בפי' רש"י בסוכה (ו.) משמע דאפי' שלא לקבל טומאה שיעורו בנקב קטן]:
שם בגמ' ד"ת רובו ומקפיד כו'. פירש"י על השערות ובתוס' פירשו על רוב הגוף, וי"ל דמודין התוס' דרוב שערות נמי חוצץ מה"ת דדין השערות בפ"ע אע"ג דלא הוי רוב הגוף, מיהו י"ל נמי דתלי רק ברוב הגוף והא דנימא חוצצת יש לפרש לצרף לחציצות אחרות שבגוף שיהי' בצירוף השערות רוב הגוף [כמ"ש הרמב"ם (פ"ב מה' מקואות ה' ט"ו) לחלוק על הגאונים דס"ל דרוב השערות בלא רוב הגוף חוצצין ע"ש] וע"ש ביו"ד (סי' קצ"ח), מיהו מה דפשוט בלשון רש"י והפוס' דאי רוב שערות קשורים חשוב רוב, צ"ע קצת דהא הקשר הוא רק במקום א' ואינו מיעוט אורך השערה ודוקא בטיט המכסה רוב משך השערות נקרא רוב שער וצ"ע לדינא, גם צריך לי עיון מה פי' מקפיד עליו בשערות אם יש בהם קשרים ועל הקשר ודאי מקפיד והי' רוצה שלא יהי' קשר, אבל עתה שיש קשרים אינו רוצה לתלוש השערות וגם לא יתיר הקשרים, דלכאורה טעם מקפיד עליו הוא משום שעומד להסירם ממנו ובקשירות השערות לא שייך זה א"כ אפשר דדוקא אם מקפיד לתלוש אותו שער או להתיר הקשר חשוב מקפיד עליו וצ"ע:
שם בגמ' לימא בהא קמיפלגי מ"ד טפח קסבר מותר להשתמש תחת הקורה. לכאורה נראה דלכו"ע צריך להיות עכ"פ הטפח שתחת הקורה כדין דעיקר הקפידא היא על החלל שתחת הקורה כלשון המשנה מבוי שהוא גבוה והיינו במקום הקורה, אלא דלמ"ד אסור להשתמש לא מהני מקום הקורה בלבד וצריך שתמשיך עוד ג' טפחים, א"כ צריך עיון היכא דהקורה רחבה ד' טפחים לא ליסגי גם בארבעה כיון דכל תחת הקורה אסורין להשתמש, ולמה אמרו סתם בד' דמשמע דבכל גווני סגי בהכי, ונראה דד' מקום חשוב היא ומהני שפיר גם במקום האסור להשתמש דדוקא קורה טפח לאו היכר היא כיון דאסור להשתמש שם משא"כ ד' טפחים כנ"ל:
ברש"י ד"ה רוב שעורי' כו' ובשר המת להאהיל. לכאורה משמע דלטומאת מגע א"צ כזית, וכן הי' נראה דעצם כשעורה לאו דוקא עצם דכ"ש בשר בכשעורה אלא דגם עצם כשעורה מטמא, אכן (בפ"ו דעדיות מ"ג) מפורש דפחות מכזית אין שום טומאה והלכה היא דעצם כשעורה חמור לטומאת מגע מבשר, [וכ"מ באהלות (פ"ב מ"ה) ע"ש וכן (בפ' י"ג מ"ה) מוכח דפחות מכזית בשר דינו כעצם פחות מכשעורה], וא"כ בע"כ רש"י לא נקטו לדיוקא למעט טומאת מגע אלא דאפי' להאהיל סגי בזית, ובסוכה (ו.) פי' רש"י סתם מת ע"ש ד"ה רוב שעורי' כו':
בתוס' ד"ה מותר ולא רצה לפרש כו' משום דקאמר בתר הכי דכו"ע קורה משום היכרא משמע כו'. לכאורה אין מובן דהא הגמ' בסמוך קאי אהא דשני תו דפליגי אי משום מחיצה אי משום היכרא [ומשו"ה אמרינן ואב"א דכו"ע משום היכר], ומנ"ל להוכיח מהא על תירוצא דהכא דס"ל ג"כ דלכו"ע משום מחיצה, וצ"ל דס"ל להתוס' דכל לישנא כהאי בש"ס היכא דקאמר דכו"ע בעי ליישב אותו מ"ד דליהוי ככו"ע, וכיון דגם תירוץ קמא כבר נתישב אליבא דמ"ד משום היכרא תו לא הו"ל למימר דכו"ע משום היכר, ואי בעי לומר עוד שינויא הו"ל לומר ואיבע"א בהא פליגי, ומדנקט דכו"ע משום היכרא משמע דעד עתה לא נתישב אליבא דידי', ואע"ג דלקמן נמי בהא דקאמר דכו"ע אמרינן היכר דלמטה כהיכר דלמעלה נמי הוי כעין זה דבתי' הראשון דפליגי אי משום היכרא נמי משמע דאי הוי משום היכרא הוי סגי בטפח כהיכר דלמעלה, מ"מ לא דמי להכא דהתם כיון דלמ"ד משום מחיצה לא שייך לומר היכר דלמטה כלמעלה נופל שם שפיר האי לישנא דכו"ע ובלמטה כלמעלה קמיפלגי משא"כ הכא, ועי' במהרש"א שהקשה אגופי' דגמ' למה לא משני אליבא דמ"ד משום היכרא דפליגי אי היכרא לבני רה"ר כו' ע"ש, ואפשר דאפי' אי היכרא לבני רה"ר נמי לא מהני מיעוט טפח דצריך להיות עיקר ההיכר חוץ מהקורה: