שפת אמת/מנחות/פה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

שפת אמת

שינון הדף בר"ת


שפת אמת מנחות פה ב

דף פ"ה ע"ב

בגמ' הא לא קשיא כאן בעבודה כו'. צ"ע הלשון הא לא קשיא הא זה כוונת המקשן דאמר ולטעמיך. והו"ל לסיים אלא לאו הא בעבודה כו' ה"נ הא בעבודה כמסקנת הש"ס בכל מקום. ואולי יש איזה ט"ס כאן:


שם בגמ' נר חצי' וזורע חצי'. נראה דכל זה הי' הכנה להיות הקרקע מוכן תמיד למנחות. אבל זריעה דחצי' בשנה ראשונה אינו למנחות. וכן משמע בפי' בלשון הרמב"ם (פ"ז מה' איסורי מזבח) ע"ש. ולהכי הוקשה לרש"י כיון דאין זה [שזרע בשנה ראשונה] כשר למנחות. מוטב שיהי' כל השדה ניר ובשני' יתכשר כל הקרקע. ותי' דיש קרקע שאין בה כח להיזרע כולה נ"ל:


שם בגמ' רב חלקי' כו' ועבדה על חד תרין. ולכאורה לא הרויח כלום כיון דזרע חצי' ואילו הי' זורע כולה הי' ג"כ עושה כל כך. וצ"ל משום דהרויח הזרע. או דעיקר הרבותא דזבנא לסמידא. אכן יותר נראה דכל השדות הדרך להניח בורה שנה א'. רק דזה הדרך לעשות חצי' ניר וחצי' זרוע נכון יותר. ועבדת על חד תרין מאותן שמבירין כל השדה וזורעין כולה בשנה שני'. ונראה דמכאן הוציא הרמב"ם מ"ש (בפ"ז מה' אסוה"מ) דלמנחות עושין כן ולא הביא כלל לניר שנה ולזרוע שנה שני'. משום דמסקנת הגמ' דזה נכון יותר לניר חצי' ולזרוע חצי' כנ"ל:


שם בגמ' בעי ר"י ברוב חטה או ברוב סאה. פשוט נראה לפרש דודאי סולת שהתליע רוב השק פסול הכל דכח הרקבה שלט בכל השק. אבל בחטה מיבעיא לי' אי נימא ג"כ דרוב שק חטים שנתלע יהי' כולו פסול או כיון דכל חטה היא בפ"ע אין השאר נפסל. רק החטים שנתלעו רובן כל חטה ששלט ברובה תולעת נפסלת. אך הרמב"ם (פ"ו מה' אסוה"מ הי"א) יש לו פי' אחר ע"ש וצ"ע:


שם בגמ' בעי רבא הקדישן כו'. נראה דל"ד הקדישן ה"ה הקריבן ג"כ בכלל בעיא זו. [וכ"כ המל"מ פ"ו מאסוה"מ]. רק נקט לחומרא דאפשר גם על ההקדש לוקה. ויש לעיין בעוף מחוסר אבר אי ג"כ בכלל בעיא זו. דלכאורה טפי יש לחייב בעוף דהוא כעין זבח. ותמהני על הרמב"ם שכ' (בפ"ג דאסוה"מ) על מחוסר אבר ושאר פסולין ויראה לי דאין לוקין לפי שלא נתפרשה אזהרתן ע"ש. והלא הני מומין דמנחות ודאי ליכא אזהרה ומ"מ נשאר בתיקו אי לוקין עליו וצ"ע בזה:


שם במשנה אין מביאין מן הגרגרין שנשרו במים. עי' בתיו"ט שהבין מ"ש ברש"י שנפלו דהיא מלתא בפ"ע. וליתא דברש"י כתוב שנפלו ונשרו במים. ונראה דרש"י כתב כן ליישב [מה דתני ולא מן הכבושים] דכבושים היינו נשרו ולהכי מחלק דנשרו היינו שמעצמם נפלו ונשרו במים. וכבושין בכוונה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף