שב שמעתתא/א/א: הבדלים בין גרסאות בדף
(קישורים) |
(קישורים, קצת שינויי נוסח. כשברור שיש טעות במראי מקום (כתוב עמוד ב במקום עמוד א והציטוט נמצא רק בעמוד א) אפשר לשנות בלי לציין לשינוי בהערה) |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
{{מרכז|'''פרק ראשון'''}} | {{מרכז|'''פרק ראשון'''}} | ||
נקטינן ספיקא דאורייתא לחומרא. ודעת הרמב"ם בחיבורו הגדול בכמה מקומות{{הערה|איסורי ביאה {{ממ|[[רמב"ם/איסורי ביאה/יח#ז|פי"ח ה"ז]]}}, אבות הטומאות {{ממ|[[רמב"ם/אבות הטומאות/טז#א|פט"ז ה"א]]}} וכלאים {{ממ|[[רמב"ם/כלאים/י#כז|פ"י הכ"ז]]}}.}} דאינו לחומרא אלא מדברי סופרים, ודבר תורה כל הספיקות שריא. וכן דעת הראב"ד{{הערה| | נקטינן ספיקא דאורייתא לחומרא. ודעת הרמב"ם בחיבורו הגדול בכמה מקומות{{הערה|איסורי ביאה {{ממ|[[רמב"ם/איסורי ביאה/יח#ז|פי"ח ה"ז]]}}, אבות הטומאות {{ממ|[[רמב"ם/אבות הטומאות/טז#א|פט"ז ה"א]]}} וכלאים {{ממ|[[רמב"ם/כלאים/י#כז|פ"י הכ"ז]]}}.}} דאינו לחומרא אלא מדברי סופרים, ודבר תורה כל הספיקות שריא. וכן דעת הראב"ד{{הערה|עיין בראב"ד במ"מ הנ"ל לרמב"ם וסתר דבריו, ועיין בשי' בפרי חדש {{ממ|[[פרי חדש/יורה דעה/קי#כללי ספק ספיקא בארוכה|יו"ד סימן קי כללי ס"ס בארוכה כלל א']]}}.}}. | ||
והר"ן{{ הערה| קדושין ד' ע"ג ב', וע"ע בתשו' הר"ן סי' נ"א הו' בש"ש לקמן פ"ג.}} והרשב"א{{הערה| שם.}} חולקין בזה, והוכיחו דזה שאמרו ספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה הוא. והפרי חדש ביורה דעה האריך בזה עיי"ש ב[[פרי חדש/יורה דעה/קי|סימן ק"י]]. | והר"ן{{הערה|קדושין ד' ע"ג ב', וע"ע בתשו' הר"ן סי' נ"א הו' בש"ש לקמן פ"ג.}} והרשב"א{{הערה| שם.}} חולקין בזה, והוכיחו דזה שאמרו ספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה הוא. והפרי חדש ביורה דעה האריך בזה עיי"ש ב[[פרי חדש/יורה דעה/קי|סימן ק"י]]. | ||
אכן מה שכתב הפרי חדש{{הערה| יו"ד קי כללי ס"ס בארוכה כלל א'.}} ז"ל וכן מספק טומאה ברשות הרבים דספיקו טהור ליכא למידק מיניה כסברת הרמב"ם, דאיכא למימר דשאני התם דאית ליה חזקת טהרה והעמידנו על חזקתו. וגם ליכא למימר דתיקשי ליה להרמב"ם מספק טומאה ברשות היחיד דספקו טמא, דהא אף לדעת הרשב"א תיקשי קרא גבי טומאה למה לי, אלא איצטריך דלא תימא אוקי אחזקתו וטהור הוא קמ"ל דהוי גזירת הכתוב דאף דאיכא חזקת טהרה ברשות היחיד טמא. ואם כן גם לדעת הרמב"ם אף על גב דכל ספק שריא רחמנא, הכא גבי ספק טומאה ברשות היחיד הוי גזירת הכתוב דספק טמא כו'. ואי קשיא לך דנילף מסוטה שאסורה מספק, לא תיקשי דשאני התם דרגלים לדבר, עכ"ל. | אכן מה שכתב הפרי חדש{{הערה|יורה דעה {{ממ|[[פרי חדש/יורה דעה/קי#כללי ספק ספיקא בארוכה|יו"ד סימן קי כללי ס"ס בארוכה כלל א']]}}.}} ז"ל וכן מספק טומאה ברשות הרבים דספיקו טהור ליכא למידק מיניה כסברת הרמב"ם, דאיכא למימר דשאני התם דאית ליה חזקת טהרה והעמידנו על חזקתו. וגם ליכא למימר דתיקשי ליה להרמב"ם מספק טומאה ברשות היחיד דספקו טמא, דהא אף לדעת הרשב"א תיקשי קרא גבי טומאה למה לי, אלא איצטריך דלא תימא אוקי אחזקתו וטהור הוא קמ"ל דהוי גזירת הכתוב דאף דאיכא חזקת טהרה ברשות היחיד טמא. ואם כן גם לדעת הרמב"ם אף על גב דכל ספק שריא רחמנא, הכא גבי ספק טומאה ברשות היחיד הוי גזירת הכתוב דספק טמא כו'. ואי קשיא לך דנילף מסוטה שאסורה מספק, לא תיקשי דשאני התם דרגלים לדבר, עכ"ל. | ||
והנה מה שכתב הפרי חדש דמספק טומאה ברשות הרבים ליכא למילף דשאני התם דאיכא חזקת טהרה. מבואר בכמה מקומות בש"ס דברשות הרבים ספיקו טהור אף על גב דליכא חזקת טהרה, כמבואר בתוספות ריש נדה ובפרק קמא דחולין דף י' עיי"ש{{הערה| אמנם | והנה מה שכתב הפרי חדש דמספק טומאה ברשות הרבים ליכא למילף דשאני התם דאיכא חזקת טהרה. מבואר בכמה מקומות בש"ס דברשות הרבים ספיקו טהור אף על גב דליכא חזקת טהרה, כמבואר בתוספות ריש נדה ובפרק קמא דחולין דף י' עיי"ש{{הערה|אמנם יעויין בתוס' נזיר {{ממ|[[תוספות/נזיר/נז/ב|נז:]]}} וסוטה {{ממ|[[תוספות/סוטה/כח/ב|כח:]]}} דמבואר איפכא.}}. אלא דגזירת הכתוב הוא בטומאה לטהר ברשות הרבים ואין למדין איסור מטומאה. | ||
ומה שכתב וכן מספק טומאה ברשות היחיד לא תקשי להרמב"ם כו', בלאו הכי לא קשה דאף על גב דכל הספיקות מן התורה מותר גבי סוטה אינו משום ספק אלא דהכתוב עשאו ברשות היחיד לספק כודאי והלכתא גמירי לה מסוטה שיהיה טומאה ודאית. | ומה שכתב וכן מספק טומאה ברשות היחיד לא תקשי להרמב"ם כו', בלאו הכי לא קשה דאף על גב דכל הספיקות מן התורה מותר גבי סוטה אינו משום ספק אלא דהכתוב עשאו ברשות היחיד לספק כודאי והלכתא גמירי לה מסוטה שיהיה טומאה ודאית. | ||
ומה שכתב ואי קשיא לך דנילף מסוטה | ומה שכתב ואי קשיא לך דנילף מסוטה כו' דשאני סוטה דרגלים לדבר. ולפי דבריו תקשי דכל הספיקות שטמאין ברשות היחיד וכולן מסוטה למדנו כדאיתא בש"ס{{הערה|סוטה [[בבלי/סוטה/כח/ב|כח:]]}}.}}, והיכי מצי למילף מסוטה כיוון דשם רגלים לדבר. אלא דלהכי לא ילפינן מסוטה דהתם גזרת הכתוב הוא בטומאה ואיסור מטומאה לא ילפינן. והא דכתב הרמב"ם פרק ט"ז מאבות הטומאה {{ממ|[[רמב"ם/אבות הטומאה/טז#א|ה"א]]}} דספק מותר כי היכי טהור ברשות הרבים, ומזה מפרשי קצת מקמאי דעת הרמב"ם דסבירא ליה ספק מן התורה מותר משום דיליף לה מרה"ר אף על גב דהוא איסור מטומאה, יתבאר אצלנו לקמן [[שב שמעתתא/א/יד|פרק י"ד]] עיי"ש. | ||
והקשו לרמב"ם ספק ממזר דכתב רחמנא להתירא כדאיתא פרק עשרה יוחסין למה לי כיון דכל הספקות אינו אלא מדבריהם, והמהרי"ט יו"ד ח"ב סימן א {{הערה|יש ספרים שכתוב סי' יא וט"ס הוא והנכון כמש"כ.}}{{הערה|ד"ה ועל}}תירץ{{הערה| וכן תי' שם בחי' המקנה ובעצמו"י}} דכי שריא רחמנא ספק ממזר, לגמרי שריא שיהיה בתורת ודאי ולא בתורת ספק, ונ"מ שיהיה מותר בבת ישראל ובממזרת כאחת אע"ג דהוי תרתי דסתרי עיי"ש. וקשה דא"כ תרי קראי למה לי חד למשרי ממזר בשתוקית וחד למשרי שתוקית בישראל ע"ש, דהא מחד קרא נפקא ליה, כיון דלהתיר ממזר בשתוקית או שתוקי בישראל קרא לא צריך דכל הספקות מותר, וא"כ מחד קרא נפיק ליה תרתי ושתים זו שמענו. ובחידושי פני יהושע פרק עשרה יוחסין כתב ליישב דהא דכתב רחמנא להתיר ספק ממזר היינו דאפילו היכא דאיכא רובא לאיסורא, והביא ראיה ממה שכתב הפר"ח, דאיצטריך למשרי ספק ממזר אפילו היכא דאיכא חזקה כגון בספק גירושין דאיכא חזקת אשת איש ואם כן ה"ה היכא דאיכא רובא עיי"ש. | והקשו לרמב"ם ספק ממזר דכתב רחמנא להתירא כדאיתא פרק עשרה יוחסין למה לי כיון דכל הספקות אינו אלא מדבריהם, והמהרי"ט יו"ד ח"ב סימן א {{הערה|יש ספרים שכתוב סי' יא וט"ס הוא והנכון כמש"כ.}}{{הערה|ד"ה ועל}}תירץ{{הערה| וכן תי' שם בחי' המקנה ובעצמו"י}} דכי שריא רחמנא ספק ממזר, לגמרי שריא שיהיה בתורת ודאי ולא בתורת ספק, ונ"מ שיהיה מותר בבת ישראל ובממזרת כאחת אע"ג דהוי תרתי דסתרי עיי"ש. וקשה דא"כ תרי קראי למה לי חד למשרי ממזר בשתוקית וחד למשרי שתוקית בישראל ע"ש, דהא מחד קרא נפקא ליה, כיון דלהתיר ממזר בשתוקית או שתוקי בישראל קרא לא צריך דכל הספקות מותר, וא"כ מחד קרא נפיק ליה תרתי ושתים זו שמענו. ובחידושי פני יהושע פרק עשרה יוחסין כתב ליישב דהא דכתב רחמנא להתיר ספק ממזר היינו דאפילו היכא דאיכא רובא לאיסורא, והביא ראיה ממה שכתב הפר"ח, דאיצטריך למשרי ספק ממזר אפילו היכא דאיכא חזקה כגון בספק גירושין דאיכא חזקת אשת איש ואם כן ה"ה היכא דאיכא רובא עיי"ש. | ||
ולענ"ד היכא דאיכא רובא ודאי אזלי' בתרה אפילו בספק ממזר, דבפרק קמא דחולין {{ | ולענ"ד היכא דאיכא רובא ודאי אזלי' בתרה אפילו בספק ממזר, דבפרק קמא דחולין {{ממ|[[בבלי/חולין/יא/ב|יא:]]}} מנלן דאזלינן בתר רובא אתיא ממכה אביו ואמו דלמא לאו אביו הוא עיי"ש, הרי דהא דמחזקינן בתר אבוה אינו אלא משום רוב או חזקה, ואי נימא דרובא וחזקה לא מהני בספק ממזר א"כ לא משכחת לה קהל ודאי. | ||
גרסה מ־23:53, 15 בספטמבר 2020
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
|
|
בו יבואר ספיקא דאורייתא באיסורין, וספק טומאה ברשות היחיד וספק טומאה ברשות הרבים, וספק ספיקות.
נקטינן ספיקא דאורייתא לחומרא. ודעת הרמב"ם בחיבורו הגדול בכמה מקומות[1] דאינו לחומרא אלא מדברי סופרים, ודבר תורה כל הספיקות שריא. וכן דעת הראב"ד[2].
והר"ן[3] והרשב"א[4] חולקין בזה, והוכיחו דזה שאמרו ספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה הוא. והפרי חדש ביורה דעה האריך בזה עיי"ש בסימן ק"י.
אכן מה שכתב הפרי חדש[5] ז"ל וכן מספק טומאה ברשות הרבים דספיקו טהור ליכא למידק מיניה כסברת הרמב"ם, דאיכא למימר דשאני התם דאית ליה חזקת טהרה והעמידנו על חזקתו. וגם ליכא למימר דתיקשי ליה להרמב"ם מספק טומאה ברשות היחיד דספקו טמא, דהא אף לדעת הרשב"א תיקשי קרא גבי טומאה למה לי, אלא איצטריך דלא תימא אוקי אחזקתו וטהור הוא קמ"ל דהוי גזירת הכתוב דאף דאיכא חזקת טהרה ברשות היחיד טמא. ואם כן גם לדעת הרמב"ם אף על גב דכל ספק שריא רחמנא, הכא גבי ספק טומאה ברשות היחיד הוי גזירת הכתוב דספק טמא כו'. ואי קשיא לך דנילף מסוטה שאסורה מספק, לא תיקשי דשאני התם דרגלים לדבר, עכ"ל.
והנה מה שכתב הפרי חדש דמספק טומאה ברשות הרבים ליכא למילף דשאני התם דאיכא חזקת טהרה. מבואר בכמה מקומות בש"ס דברשות הרבים ספיקו טהור אף על גב דליכא חזקת טהרה, כמבואר בתוספות ריש נדה ובפרק קמא דחולין דף י' עיי"ש[6]. אלא דגזירת הכתוב הוא בטומאה לטהר ברשות הרבים ואין למדין איסור מטומאה.
ומה שכתב וכן מספק טומאה ברשות היחיד לא תקשי להרמב"ם כו', בלאו הכי לא קשה דאף על גב דכל הספיקות מן התורה מותר גבי סוטה אינו משום ספק אלא דהכתוב עשאו ברשות היחיד לספק כודאי והלכתא גמירי לה מסוטה שיהיה טומאה ודאית.
ומה שכתב ואי קשיא לך דנילף מסוטה כו' דשאני סוטה דרגלים לדבר. ולפי דבריו תקשי דכל הספיקות שטמאין ברשות היחיד וכולן מסוטה למדנו כדאיתא בש"ס[7].}}, והיכי מצי למילף מסוטה כיוון דשם רגלים לדבר. אלא דלהכי לא ילפינן מסוטה דהתם גזרת הכתוב הוא בטומאה ואיסור מטומאה לא ילפינן. והא דכתב הרמב"ם פרק ט"ז מאבות הטומאה (ה"א) דספק מותר כי היכי טהור ברשות הרבים, ומזה מפרשי קצת מקמאי דעת הרמב"ם דסבירא ליה ספק מן התורה מותר משום דיליף לה מרה"ר אף על גב דהוא איסור מטומאה, יתבאר אצלנו לקמן פרק י"ד עיי"ש.
והקשו לרמב"ם ספק ממזר דכתב רחמנא להתירא כדאיתא פרק עשרה יוחסין למה לי כיון דכל הספקות אינו אלא מדבריהם, והמהרי"ט יו"ד ח"ב סימן א [8][9]תירץ[10] דכי שריא רחמנא ספק ממזר, לגמרי שריא שיהיה בתורת ודאי ולא בתורת ספק, ונ"מ שיהיה מותר בבת ישראל ובממזרת כאחת אע"ג דהוי תרתי דסתרי עיי"ש. וקשה דא"כ תרי קראי למה לי חד למשרי ממזר בשתוקית וחד למשרי שתוקית בישראל ע"ש, דהא מחד קרא נפקא ליה, כיון דלהתיר ממזר בשתוקית או שתוקי בישראל קרא לא צריך דכל הספקות מותר, וא"כ מחד קרא נפיק ליה תרתי ושתים זו שמענו. ובחידושי פני יהושע פרק עשרה יוחסין כתב ליישב דהא דכתב רחמנא להתיר ספק ממזר היינו דאפילו היכא דאיכא רובא לאיסורא, והביא ראיה ממה שכתב הפר"ח, דאיצטריך למשרי ספק ממזר אפילו היכא דאיכא חזקה כגון בספק גירושין דאיכא חזקת אשת איש ואם כן ה"ה היכא דאיכא רובא עיי"ש.
ולענ"ד היכא דאיכא רובא ודאי אזלי' בתרה אפילו בספק ממזר, דבפרק קמא דחולין (יא:) מנלן דאזלינן בתר רובא אתיא ממכה אביו ואמו דלמא לאו אביו הוא עיי"ש, הרי דהא דמחזקינן בתר אבוה אינו אלא משום רוב או חזקה, ואי נימא דרובא וחזקה לא מהני בספק ממזר א"כ לא משכחת לה קהל ודאי.
- ↑ איסורי ביאה (פי"ח ה"ז), אבות הטומאות (פט"ז ה"א) וכלאים (פ"י הכ"ז).
- ↑ עיין בראב"ד במ"מ הנ"ל לרמב"ם וסתר דבריו, ועיין בשי' בפרי חדש (יו"ד סימן קי כללי ס"ס בארוכה כלל א').
- ↑ קדושין ד' ע"ג ב', וע"ע בתשו' הר"ן סי' נ"א הו' בש"ש לקמן פ"ג.
- ↑ שם.
- ↑ יורה דעה (יו"ד סימן קי כללי ס"ס בארוכה כלל א').
- ↑ אמנם יעויין בתוס' נזיר (נז:) וסוטה (כח:) דמבואר איפכא.
- ↑ סוטה כח:
- ↑ יש ספרים שכתוב סי' יא וט"ס הוא והנכון כמש"כ.
- ↑ ד"ה ועל
- ↑ וכן תי' שם בחי' המקנה ובעצמו"י