רש"י/אסתר/ז
< הקודם · הבא >
אלשיך
|
ג
תנתן לי נפשי- שלא אהרג בשלושה עשר באדר שגזרת גזירת הריגה על עמי ומולדתי.
ועמי- ינתן לי בבקשתי שלא יהרגו, ואם תאמר מה איכפת לך, כי איככה אוכל וראיתי וגו'.
ד
כי אין הצר שווה בנזק המלך- איננו חושש בנזק המלך שאילו רדף אח הנאתך היה לו לומר מכור אותם לעבדים ולשפחות וקבל הממון או החיה אותם להיות לך לעבדים הם וזרעם.
ה
ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה- כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר ב' פעמים אינו אלא למדרש, ומדרשו של זה: בתחלה היה מדבר עמה על ידי שליח, עכשיו שיודע שהיא ממשפחת מלכים היא, דבר עמה הוא בעצמו.
ז
כי כלתה- נגמרה הרעה והשנאה והנקמה.
ח
והמן נפל- המלאך דחפו.
על המטה אשר אסתר עליה- דרכן היה לישב בסעודה על צדן על גבי המטות, כמו שאמר בראש הספר: מטות זהב וכסף לבני המשתה.
הגם לכבוש- לשון תימה הוא, לכבוש לאנוס בחוזקה, כמו (במדבר לב) ונכבשה הארץ.
ט
גם הנה העץ- גם רעה אחרת עשה, שהכין עץ לתלות אוהבו של מלך שהציל המלך מסם המות.