רמב"ן/יבמות/ב/א
מתני' חמש עשרה נשים כו'. רבותינו הצרפתים ז"ל הקשו ולתני ט"ז כגון מגרש את אשתו על מנת שלא תנשאי לראובן ונשאת לשמעון ומת ונפלה לפני ראובן דמגו דהיא אסורה צרתה אסורה עליו ואע"פ שזו קושיא של קנטור דמתני' תנאין לא קתני אבל נ"ל בדינו שצרתה מתייבמת שאין זו צרת ערוה כלל אלא זו גרושה גמורה אצל ראובן כשאר כל האנשים ומשום תנאי בעלמא אסורה עליו שלא יבטל את גיטה ממנו ומכל אדם וא"ת אינה בגרושה אצלו הויא לך צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה דהא לא רמיא ערוה קמיה ליבום אלא שהיא גרושה אצלו ודאי כדפירשי' והכי איתא בגיטין מיהו בשנפלה לפניו בלא צרה אני מסופק אם צריכה חליצה ממנו כיון דמגורשת אצלו או כיון שאינו עונה ליבום אינו עולה לחליצה וכן נראה אלא שצריך תלמוד.
שוב מצאתי קושיא שלהם ז"ל מוזכרת בירוש' בגיטין היתיב ר' חנניא בשם ר' פנחס נתני ט"ז נשים בר' אליעזר א"ל כבר אתמר טעמא תמן התורה אוסרתה עלה ברם הכא הוא אוסרתה עליו פי' בהוץ איירו וקאמר דכיון דבעל אסרה לו משום אשת איש אין זו צרת ערוה של יבום כדפרישית בעל מנת ומיהו בגמרא דילן בחוץ מתירה להתיבם וכן במסקנא דירושלמי.
פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן וכו' עד סוף העולם. יש שואלין כאן עד סוף העולם ל"ל כמו שכך הקשו בגמרא בריש פ' ואלו קדשים במס' תמורה (דף י"ז) כיון דתנא ולדן וולד ולדן עד סוף העולם ל"ל ומתרצים הכא איצטריך סד"א לצרור תרתי משמע קמ"ל.
ולאו מילתא היא חדא דלצרור או חדא משמע או עד סוף העולם משמע מדלא כתיב לצור וכדמפרש רב יהודה עלה (דף י"ג) ועוד דהא לרב אשי מסברא נפקא כדמפרש כגמרא צרה מ"ט דבמקום ערוה קיימא צרת צרה נמי במקום צרה קיימא וכן עד סוף העולם מהך סברא נפקא אלא לישנא דתנא למיתני עד סוף כל הדורות והתם בתמורה משום דתנא כמה זימני ולדות ולא תניא בהו עד סוף העולם מש"ה בעי מיניה מ"ש בשאר דוכתי דלא תני הכי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |