רד"ק/בראשית/לה

רד"ק ‏ בראשית לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויאמר אלהים, נגלה לו מלאך שם בשכם ואמר לו שיעלה לבית אל וישלם נדרו אשר נדר, ומה שאמר ושב שם ר"ל שיתעכב עד שיבנה שם בית לבית אלהים כמו שנדר, ורמז לו בזה שנגלה לו בשכם, כי זה שקרה לו בדבר בתו מפני שאחר בדרך ובנה בסכת בית וקנה לו בשכם חלקת השדה כאלו היה רצה לשבת שם, והוא היה לו לבא דרך ישר לבית אל לשלם נדרו ומיד ילך אל אביו ולא יתעכב כל כך בדרך, לפיכך נענש בדרך בדבר הזה, ואע"פ שפרשנו כי העונש היה על פחדו אחר כמה וכמה הבטחות, זה היה גם כן.

לאל הנראה אליך, זהו שאמר, והנה ה' נצב עליו, ואמר לו המלאך שיעשה מזבח לאל יתברך שנראה אליו בבית אל. בברחך, כלומר זכור שהיית יחידי בורח והוא נראה לך בבית אל והבטיחך להטיב לך ולשמרך בכל אשר תלך, וכן עשה, גם אתה שלם לו נדרך שנדרת:

ב

אל ביתו, אל בניו.

ואל כל אשר עמו, אלה עבדיו ושפחותיו.

הסירו את אלהי הנכר, בכסף וזהב שלקחו היו צורות נעשות לשם ע"ז כנזמים וטבעת, ואע"פ שהם לא לקחום לעבדם אלא להתיכם וליהנות בכסף וזהב הנתכים, אעפ"כ לא רצה יעקב אבינו שיהנו בשום דבר שהיה ע"ז וכל זה להרחיק הע"ז מהם וכן כתב משה רבינו בתורתו אחרי כן ואמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם (דברים ז' כ"ה), ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (שם י"ג י"ז).

והטהרו, לפי שע"ז מטמא.

והחליפו שמלותיכם, שנטמאו עמכם, או אותם שמלות שלקחו מן החללים שהפשיטו ומאשר בבתיהם:

ד

ויטמן, ולא הניחם על הארץ שלא יבא תקלה על ידם למי שימצאנו.

עם שכם, סמוך לשכם.

ו

לוזה אשר בארץ כנען, מלמד שיש לוז אחר:

הוא וכל העם, להודיע כי לא נפקד מהם איש בשכם ולא בדרך, כי חתת אלהים היתה על בני הארץ ההיא ולא זנבו בהם:

ז

ויבן שם מזבח, פירש בבית אשר בנה שם במקום המצבה כמו שאמר "יהיה" וכמו שפירשנו, ואע"פ שלא זכר הבית.

ויקרא למקום אל בית אל, כבר קראו בית אל, ועתה הוסיף עליו אל, כמו שפירשנו גבי אל אלהי ישראל.

כי שם נגלו אליו האלהים, המלאכים שראה בסולם, או פירש האלהים, על השם יתברך ואמר נגלו בלשון רבים, דרך כבוד, כמו שאמר ישמח ישראל בעושיו (תהלים קמ"ט) איה אלהים עושי (איוב ל"ה י') והדומים להם:

ח

ותמת דבורה, אמרו כי שלחה אותה רבקה אל יעקב כמו שאמרה ושלחתי ולקחתיך משם (ב"ר ע"א) והיתה באה עמו ומתה בבית אל.

תחת האלון, כמו תחת אלון ולבנה (הושע ד׳:י״ג) אלונים מבשן (יחזקאל כ') ותרגם אותם יונתן בלוטין והוא הנקרא קשטנייס בלע"ז, ואונקלס תרגם זה כמו אלון בצרי באלוני ממרא, בשפולי ממרא. בב"ר (פ"א) ר' שמואל ב"ר נחמן אמר לשון יונית הוא אלון אחד עד שהוא משמר אבלת של דבורה באה לו בשורתה של אמו שמתה:

ט

וירא אלהים, הוא אל יתברך, זהו שאמר לו, עוד, כי כבר נגלה אליו בברחו, כמו שאמר, והנה ה' נצב עליו ועתה בבאו מפדן ארם נגלה גם כן.

ויברך אתו, והברכה היא כי אם ישראל, רוצה לומר כי אם ישראל משתתף עמו, כמו שפירשנו:

יא

אל שדי, חזק, מנצח התולדות, כמו שפירשנו באברהם, כי שלש האמהות היו עקרות ואל שדי נצח התולדות וילדו.

פרה ורבה, תפרה ותרבה, ועל זרעו אמר, כמו שאמר לאברהם "והפרתי אותך במאד מאד" כי על זרעו אמר, אבל האבות הם העקר, וכל התולדת עד הסוף בני האבות הראשונים הם, כי יעקב לא היה לו בן אחר זאת המראה כי בנימין שנולד כבר היתה אמו מעוברת ממנו.

גוי וקהל גוים, כולם יהיו גוי אחד מיוחד, כמו שאמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (דברי הימים א, יז א) וזה הגוי יהיה קהל גוים שיהיו שנים עשר שבטים עם זה הבן שיולד לך עתה, וכל הברכה שברך את אברהם בירך את יעקב כי הוא היה הזרע המיוחד לאברהם. ובב"ר מפרש הפסוק על בני רחל; גוי זה בנימין, וקהל גוים, זה מנשה ואפרים, ומלכים, זה שאול ואיש בושת. אפשר אבנר אדם צדיק היה חולק על מלכות דוד, אלא מדרש דרש והמליך את איש בושת:

יג

ויעל מעליו אלהים, כמו שנאמר באברהם "ויעל אלהים מעל אברהם" נסתלק כבודו שנראה לו במראה וראהו במראה בעת שנסתלק. ובב"ר (פ"ב) א"ר שמעון בן לקיש האבות הן הן המרכבה.

במקום אשר דבר אתו, להודיע כי אותו המקום היה מקום קבול השכינה ומקום הנבואה ובאותו המקום דבר עמו בראשונה ובשניה, וזהו המקום נבחר שאמר הנביא ושם ידבר עמנו (הושע יב ה) ושם הציב יעקב אבינו מצבות בראשונה ובשניה, ומה שאמר ויעל מעליו, רמז בו שעתיד הכבוד לעלות מאותו המקום, מיום שהעמידו בו העגל:

יד

ויצב וגו', אמר פעם אחרת במקום אשר דבר אתו (עיין רש"י) להודיע כי יעקב אבינו הבין וידע כי המקום ההוא נבחר לנבואה, ואע"פ שבראשונה אמר כן אין זה כי אם בית אלהים עתה התאמת אצלו יותר שבאה לו הנבואה באותו מקום עצמו.

מצבת אבן, אבן אחרת היתה ולא אותה שהציב בראשונה, ואמר גם כן אבן ר"ל אבן אחת מלבד המזבח אשר בנה שהוא מאבנים רבים.

ויסך עליה נסך, נסך יין.

ויצק עליה שמן, למנחה גם כן:

טו

ויקרא, אמר פעם שלישית "אשר דבר אתו שם אלהים" להודיע כי אותו המקום ביחוד שבנה שם בית אלהים, ומזבח ומצבות קרא בית אל מלבד שקרא בראשונה שם העיר כולה בית אל. וכל העיר נקרא כן על שם אותו המקום:

טז

כברת, פירשו בו מיל, ולפי דעתי כי הכף שימוש, וברת שם, מן ולא ברה אתם לחם (שמואל ב' י"ב) והכף כף השמוש, כמו כעשרים איש כאלפים אמה. ר"ל שיעור מהלך מן העיר עד מקום שסועדין בו הולכי דרכים.

ותקש בלדתה, היה לה קושי וצער גדול מהלידה עד שמתה ממנה. ויהיה ותקש פועל עומד אע"פ שהוא מן הדגש, או יהיה יוצא, ופירש כי הלידה קשתה וצערה אותה מאד:

יז

כי גם זה לך בן, כמו שאמרת יוסף ה' לי בן אחר, כן היה כי גם זה בן, ועתה התחזקי:

יח

ויהי, בעוד שהיתה יוצאה נפשה.

כי מתה, קרובה למות, ואין בה תקוה, קראה לו, קודם שתמות.

בן אוני, כי בצער גדול ילדתיו.

ואביו קרא לו בנימין, כלומר בן ימיני וחביב עלי שנולד לעת זקנותי, וכן תהי ידך על איש ימינך (תהלים פ') האהוב וחביב עליך, כמו שאמר ועל בן אמצת לך:

כא

ויסע ללכת, אל בית אביו:

כב

ויהי בשכון, והוא לא שכן במקום עד שהלך אל בית אביו, אלא לפי שהיה כבד במקנה ועם רב אתו, היה הולך למסעיו מעט מעט, עד שמסעיו דומה למשכן.

וילך ראובן, הלך לאהל בלהה ושכב עמה.

פלגש אביו, אשת אביו היתה נקראת פלגש; שראובן חשב כי לא היתה אסורה עליו לפי שהיתה תחלה שפחה ואחר כן לקחה אביו לפלגש והכתוב מעיד עליה שהיתה לו לאשה, כמו שאמר ותתן לו בלהה שפחתה לאשה, והיתה אסורה עליו, כי בני נח נצטוו על העריות כמו שכתבנו, כל שכן בני יעקב, לפיכך נטל ממנו יעקב בכורתו, כמו שאמר, בחללו יצועי אביו, ונתנה בכורתו ליוסף.

וישמע ישראל, ופירש מן האשה, זהו שאמר "ויהיו בני יעקב שנים עשר" כי לא היה לו עוד בן, והיה פורש כל ימיו מאשה ומדרכי העולם, והתעסק בעבודת האל, זהו שאמר והיה ה' לי לאלהים, ובדרש לא שכב עמה אלא בלבל יצועה, אמר, אם אחות אמי צרה לה, תהא שפחתה צרה לה, עמד ובלבל יצועה:

כג

בכור יעקב ראובן, אע"פ שחטא ונטלה ממנו הבכורה בחטאו, קראו בכור. אמר ר' סימון קשה לפני הקב"ה לעקל שלשלת יוחסין, שנאמר בכור יעקב ראובן, אמור מעתה בכורת ממון נטלה ממנו ולא נטלה ממנו בכורת יוחסין, ר' יצחק אמר אפילו בשעת קלקולו אין מיחסין אלא לראובן:

כו

אשר ילד לו בפדן ארם, ילד דרך כלל לשון יחיד על רבים ואמר בפדן ארם אע"פ שבנימין לא נולד בפדן ארם, הלך אחר הרוב:

כז

קרית הארבע, פירשנוהו, ובא בה"א הידיעה אע"פ שהוא שם אדם, לפי שהוא בדמות תואר וכי נקרא כן לפי שהיה הוא ובניו ארבעה.

אשר גר שם אברהם ויצחק, אמר לפי שיעקב גם כן גר שם להודיע כי ראוי לאדם לגור בעיר אבותיו לכבוד האבות שהם נקברים שם, וכן אמר העיר קברת אבותי (נחמיה ב' ה') תלה הדבר בקברת אבותיו:

כט

ויקברו אתו עשו ויעקב, הקדים עשו לפי שהיה בכור, ואע"פ שמכר בכירתו יעקב היה נוהג בו כבוד ומקדימו לפניו מעת שהשלים אתו, אבל באברהם כתיב "ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו" הקדים יצחק לישמעאל ואע"פ שהיה ישמעאל בכור לפי שהיה יצחק בן הגבירה, וישמעאל בן השפחה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.