קרן אורה/יבמות/נו/ב
גמרא מאי וכן אשלא כדרכה. ופי' רש"י ז"ל וגמר ביאה ביאה מיבמה. עיין מהרש"א ז"ל שכ' דכוונת רש"י ז"ל דח"ל ילפינן ביאה ביאה וממילא ידעינן ח"כ. וכבר כתבתי לעיל בזה דליכא למילף ח"כ בק"ו מח"ל. ועוד דלמה ליה לרש"י ז"ל האי ק"ו הא איכא למילף עריות קיחה קיחה. ונראה יותר דלדבריו כתבו כן. אבל אח"ל שפיר מסיק הש"ס דעלה קאי. וכן בכל ח"ל. ומה שהקשו התוס' ז"ל אלמנה לכה"ג לא איצטריך דיליף קיחה מעריות אין כאן קושיא כ"כ דהש"ס לא פריך אלא מעריות דעיקר העראה ושלא כדרכה בעריות הוא דכתיב ואי לאו דגלי רחמנא גבי עריות לא הוי מרבינן כלל גבי יבמה. אבל בח"ל אע"ג דלאו מיבמה ילפינן שפיר שייך למיתני וכן. כי היכי דבעי למימר דוכן קאי אשוגג ואנוס אע"ג דלא ילפינן לה מיבמה דלא שייך למילף לענין זנות שוגג מיבמה מ"מ נקט וכן לאשמעינן דלענין עריות ג"כ שוגג כמזיד ה"נ לענין העראה ושלא כדרכה. והא דאמרינן אלא אשלא כדרכה דח"ל ולא קאמר אהעראה דח"ל משום דמסיק ולא חילק בין ביאה לביאה וזה קאי אשלא כדרכה. ועיין מהרש"א ז"ל ברש"י בד"ה אלא מאי וכן שכתב דלא מצינו גז"ש דקיחה ביבמה. וכבר הבאתי לעיל דברי הירושלמי דבהדיא אמרינן התם כן דח"ל דאלמנה לכ"ג ילפינן קיחה מיבמה לענין העראה:
תוספות בד"ה מאי וכן לאו בין בשוגג כו'. וליכא למימר כו'. נראה מדברי התוספות דאין לחלק בין אונס לרצון אלא באשת איש. כיון דגלי רחמנא דמותרת לבעלה ישראל אלמא דלא חשיבא זונה. ומש"ה איצטריך לאשמעינן דלענין כהונה חשיבה זונה אפילו באונס. והתוס' ז"ל לעיל סוף פ' ד"א כתבו דשייך בזה ג"כ משום טומאה. וע"כ צ"ל כן למ"ד דכל באונס לא מיקרייא זונה. וא"כ ליכא מלקות באשת ישראל שנאנסה דלא כתיב אלא ונטמאה ולאו דטומאה היינו לא יוכל כו'. אחרי אשר הוטמאה לא שייך אלא גבי בעל. וכדאמר רבה לקמן בעלה לוקה עלי' משום טומאה. וא"כ מאי קאמרינן במתניתין וכן כו'. ולא חילק בין ביאה לביאה הא ודאי חילק דבאונס אין כאן מלקות. הן אמת דלהאי לישנא דאמר רבה בעלה לוקה עליה משום זונה ע"כ בעלה לאו דוקא. וא"כ ה"נ מצינן למימר גבי טומאה דל"ד בעלה אלא ה"ה אחר אבל לא ידעתי היכן נאמר לאו זה דטומאה באחר:
והבעל המאור ז"ל כתב דרבה פליג ארב עמרם ואפילו ללישנא קמא דמשמע דוקא אשת כהן שנאנסה לוקה עליה משום זונה. אבל אשת ישראל כיון דמותרת לבעלה לאו זונה היא וקרא דונטמאה ע"כ לא מיירי אלא ברצון. ולפ"ז יש לדקדק למה לן ונטמא' לאיסור תרומה וכהונ' תיפוק לי' משום זונה כבר כתבו התוס' ז"ל פ' כשם דאיצטריך לסוטה ספק דה"א דלא נעשה ספק כודאי לענין תרומה וכהונה ומסוגיא דסוטה משמע דלא כמו שכ' התוס' ז"ל פ' ד"א דונטמאה דכהונה משמע אפילו באונס דא"כ מאי קאמר התם דתרומה לא בעי קרא משום דספק זונה כזונה הא איצטריך לאונס דאפילו ודאי לא הוי' זונה למ"ד דבאונס לא מיקריא זונה. ולשיטת בעה"מא ז"ל דרבה פליג אהא דרב עמרם. א"כ תיקשי לדידיה מתניתין דסוף ד"א דאם היו כהנות נפסלו מן התרומה ואמאי לא מיבעי' ללישנא בתרא דבאונס לא מיקרייא זונה באשת כהן. ובעלה הוא דלוקה עליה משום טומאה. אבל לאחר למה נפסלה ואפילו ללישנא קמא דאמר דבאונס נמי הויא זונה אטו דוקא נשי כהנים תנן. ועיקר מחלוקת השני לשונות אי באונס מיקרייא זונה בא"א משמע דפליגי בקרא דלא נתפשה דלישנא קמא ס"ל דבעלמא באונס נמי זונה הוי' אלא כיון דגלי רחמנא בא"א דישראל דאונס שרי ה"א דלכהן ג"כ לא מיקריי' זונה להכי איצטריך קרא דלא נתפשה לגלויי דלכהן חשיבה זונה. ולאידך לישנא ס"ל דמסברא בעלמא אונס לא מיקריי' זונה ולא הויא אונס כלל בכללא דזונה. ומשום טומאה הוא דאיכא משום דהכל היו בכלל אשר הוטמאה. וא"כ משמע דל"ד באשת איש הוא דלא מיקרייא זונה דאי דוקא באשת איש משום דהותרה לישראל א"כ ללישנא בתרא הויא נמי הכל בכלל זונה:
וראיתי להה"מ ז"ל בפ' ח"י מהל' איסורי ביאה שכתב חילוק אחר בזה דהא דאמרינן הכא דבאונס לא מיקרייא זונה. היינו דוקא דומיא דא"א דהוא אינו פסול לה אלא מחמת שהיא א"א. אבל פסול אחר כמו עובד כוכבים ועבד לכ"ע אפילו באונס הוי' זונה וכדמוכח מהא דתינוקת שירדה למלאות מים מן העין. ולחילוק זה לא מצאתי שום שורש. וגם הוא ז"ל בפ"א מהל' א"ב אזיל בשיטת בעהמ"א ז"ל דל"ב דרבה פליג אהא דרב עמרם. ומש"ה השיג על הראב"ד ז"ל שכ' להלכה כל"ב דרבה דהא רב עמרם פליג עליו ולדידיה נמי תיקשי לל"ב דרבה ממתניתין דפ' ד"א ואמאי נפסלו מן התרומה כיון דאונס הוא. ומהרש"ל ז"ל גריס התם במתניתין נפסלו מן הכהונה ואפ"ל דלבעליהם קאמר והוא דוחק. אבל הרמב"ן ז"ל במלחמות כתב דללישנא ב' דרב' בכל ח"כ לא מיקריא זונה באונס ואפ"ה מודה להא דרב עמרם דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה מקרא דכי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה. וכמו שכ' רש"י ז"ל לעיל סוף פ' ד"א. וכתב עוד דמהא דרב עמרם משמע דס"ל כל"ב דבאונס לא הוי' זונה דאי הוי' זונה מאי קמ"ל דפסולה לכהונה פשיטא דפסולה משום זונה דבזה לא שייך התירא דישראל דגבי ישראל לא שייך זונה. ועיין רשב"א ז"ל. ולפ"ז ליכא מלקות באשת ישראל שנאנסה דבקרא דכי תהיה אלמנה וגרושה ליכא לאו. וא"כ חמירי ח"ל הזרים אצלה מח"כ שאינם זרים אצלה דבח"ל הזרים אצלה אפילו באונס איכא מלקות. וגבי ח"כ באונס ליכא מלקות כיון דלית בה לאו דזונה אלא מקרא דכי תהי' אלמנה וגרושה. וצריך לפרש לפ"ז הא דבעינן למימר דוכן קאי אביאת שוגג היינו למימר דלענין פסול כהונה שניהם שוין. וכן משמע מדברי הרי"ף ז"ל שפסק כלישנא בתרא דרבה וכרב עמרם. ועיין בזה בדברי התוס' ז"ל לעיל פרק החולץ (דף מד). ובדברי הרא"ש ז"ל בשמעתין:
וראיתי בדברי המשנל"מ ז"ל בפ' ח"י מהלכות א"ב דין ב' שתמה על הרשב"א שכ' דבאונס לא מיקריא זונה מהא דתינוקת שירדה למלאות מים מן העין. ותמה אני איך נעלם מעין חכמתו דברי הרמב"ן ז"ל במלחמות שכ' כד' הרשב"א ז"ל. ומהא דתינוקת לא קשיא דפסולה אפילו באונס מקרא דכי תהיה אלמנה וגרושה. אבל לר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה. היינו דוקא ברצון אבל באונס ליכא איסורא כלל. ומ"מ יש לדקדק גם לשיטה זו מאי קמ"ל רב עמרם אטו לא ידעינן דרשא דכי תהי' אלמנה וגרושה ואמאי דחי לה הש"ס מאי וכן אשלא כדרכה. אבל אשת ישראל שנאנסה שריא וטעמא מאי. וע"כ צ"ל דכיון דמותרת לבעלה ה"א דלכהונה ג"כ ליכא איסורא. וא"כ לכולהו שיטתא שפיר כתבו התוס' ז"ל דבשאר פסולים ליכא חידושא דאונס כרצון. ודעת הרמב"ם ז"ל בזה עיין בדברי הרב המגיד ז"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |